יש משהו קיסרי באופן בו ראש ממשלת בריטניה, בוריס ג'ונסון, מתייחס לתפקידו. הוא מעיף מתנגדים בלי למצמץ, משתחצן בהופעותיו בפרלמנט ופתח את אחד מישיבות הקבינט האחרונות בשאלות מתוזמנות כמו "כמה בתי חולים נבנה" עליהן השיבו השרים במקהלה.

ראשי ממשלת בריטניה חלשים בהרבה מנשיאי ארה"ב, מציין אקונומיסט. יש להם צוות מצומצם יחסית ומפלגתם יכולה להעיף אותם. שלושה גורמים קובעים האם הם יהיו קיסרים או סמרטוטים: האישיות, איכות השרים וגודל הרוב בפרלמנט. במקרה של ג'ונסון, כל השלושה מכוונים לעבר "קיסרי מירבי".

בעוד שלצידה של מרגרט תאצ'ר פעלו ג'פרי האו ונייג'ל לאוסון, ולטוני בלייר היה את גורדון בראון, אין איש המסוגל להתנגד לג'ונסון. הוא איננו ראשון בין שווים אלא ראשון בין שפנים. האדם החזק היחיד בסביבתו הוא יועצו, דומיניק קאמינגז – אותו ג'ונסון יכול לפטר בכל רגע. יש לו רוב של 80 מושבים הנותן לו צ'ק פתוח, משום שבמידה רבה הניצחון של השמרנים היה נצחונו-שלו.

ג'ונסון נמצא בתפקידו תודות לקולותיהם של מי שאיבדו אמון בפוליטיקה. הוא יודע שישמר את אמונם רק אם יוכל להגשים את ציפיותיהם, ולכן המילה "הגשמה" נמצאת כיום על פיו של כל שר. וזה אומר לא רק לבצע את הברקזיט, אלא הרבה יותר: לשפר משמעות את המצב בצפון אנגליה, להוסיף שוטרים ובתי חולים.

ג'ונסון הגיע למסקנה, שכדי לעשות זאת הוא חייב לבסס את עליונותה של לשכתו ולהתייחס למשרדים ככלים לביצוע מדיניותו ולא כמרכזי כוח עצמאיים. קמיאנגז נמצא בליבו של פרויקט ריכוז הכוח. הוא רוצה שיועצי השרים יהיו נאמנים קודם כל למספר 10; שר האוצר, סג'יד ג'ייוויד, כבר התפטר בשל כך. קאמינגז גם זורע פחד ברחבי ווייטהול בשל כוונותיו לשנות דרמטית את שירות המדינה.

מבקריו של ג'ונסון טוענים, כי בריטניה ממילא ממורכזת מדי, והדבר האחרון שהיא צריכה זה מרכוז נוסף. נסיונות דומים בעבר גבו מחיר כבד: מרגרט תאצ'ר פגעה קשות בשלטון המקומי. הם גם חוששים מהרס האיזונים והבלמים, שמטרתם למנוע מלשכת ראש הממשלה לשגות בגדול או לבזבז כסף שאינו קיים. אולם אומר אקונומיסט, מול החששות הללו יש להציב שני שיקולים.

האחד: אין כל פסול ברצונו של ג'ונסון להביא ליתר תיאום בין משרדי האוצר וראש הממשלה. להפך: הרגלו של האוצר למנוע מידע ממשרד ראש הממשלה, גרם בעבר לתוצאות מביכות. משרד ראש הממשלה אינו יכול להשתלט על משרד האוצר, בו יש למעלה מ-1,000 פקידים. כוחו של המשרד תלוי בעיקר בשר האוצר בראשו, והשר החדש רישי סונאק מוכשר יותר מאשר קודמו.

השני: הרעיון להוסיף כוח למשרד ראש הממשלה, לפחות בטווח הקצר, איננו גרוע. בריטניה מתמודדת עם שניים מהאתגרים הגדולים ביותר שניצבו בפניה מאז מלחמת העולם השנייה: היציאה מהאיחוד האירופי וטיפול בחוסר שביעות הרצון הפוליטי שהוביל לברקזיט. היא צריכה מדיניות ברורה שתפתח מודל כלכלי חילופי לזה ששרר מאז שנות ה-80, או שלפחות תתאים אותו למציאות החדשה. היא צריכה גורם שיעקוב אחרי ביצוע מדיניותה ויעריך את מידת הצלחתה.

הבעיה האמיתית עם הקיסר בוריס איננה שהוא צובר כוח. קרוב לוודאי שהוא צריך לעשות את זה בצורה רחבה יותר. הבעיה היא שממשלתו מאבדת את סמכותה בניהול קרבות עם שופטים ועיתונאים, במקום להתמקד במילוי הבטחותיה המרכזיות.