רוסיה החליטה שהגיעה העת לתקוף את ארה"ב בסוגיית מחירי הנפט, תוך נכונות לסרב לבקשה מפורשת של סעודיה (כולל שיחה בהולה בהקשר זה שיזם המלך סלמאן עם הנשיא ולדימיר פוטין). המדיניות הרוסית מכוונת, במידה רבה, נגד ארה"ב ונגד תעשיית הנפט המופק באמצעות פצלי שמן, המהווה גורם משמעותי בכלכלה האמריקנית, ואשר הושקעו בה בשנים האחרונות טריליוני דולרים.

תחילת האירועים הייתה בכינוס ארגון אופ"ק (ארגון המדינות מפיקות הנפט) ורוסיה בתחילת מארס, כאשר רוסיה דחתה את דרישת סעודיה לקיצוץ בתפוקת הנפט, שנבעה מהרצון לאזן את הירידה הדרסטית בביקוש לאנרגיה שגרמה התפרצות הקורונה בסין. סעודיה, בתגובה, הכריזה על קיצוץ במחיר החבית והעלאת התפוקה בשוק רווי ממילא, צעדים שמשמעותם מלחמת מחירי נפט מול רוסיה. גם בעבר לא היססה סעודיה פעמים מספר לספוג ירידה דרסטית במחיר הנפט, על-מנת לייצב את השוק או על-מנת לפעול נגד יצרנית נפט סוררת. כך למשל, בשנת 1998 נכנסה סעודיה לקרב מחירי נפט מול ונצואלה, ומחיר צנח עד חמישה דולרים לחבית.

ההחלטה הסעודית הפעם עשויה להיראות כהגיונית כאשר מדובר בתקופה קצרה, או לפחות כאשר קיימת הערכת זמן להימשכות המשבר. כיוון שאירוע הקורונה ממשיך להתגלגל, והשלכותיו הכלכליות פירושן בראש ובראשונה דרישה נמוכה למוצרי אנרגיה וזאת ללא סיום נראה לעין, העולם צריך להיערך למחירים מירביים של 35-30 דולר לחבית לאורך זמן. התמשכות משבר הקורונה, שכרגע איש אינו יודע לחזות מתי יבוא לסופו, עשויה להביא למחירי נפט נמוכים אף יותר, כאשר ההערכות נעות סביב 20 דולר לחבית.

לאחר שהסכם תיאום התפוקה בין אופ"ק לרוסיה יפוג בסוף מארס, סעודיה צפויה להגדיל את תפוקת הנפט שלה. מחד-גיסא, ניתן לתלות את הצעד הסעודי הקיצוני ברצון להסיח את הדעת ממעצרם של שלושת בני המלוכה לאחרונה והמהלכים לדיכוי גורמים בסעודיה הקוראים תיגר על שלטון המלך ובנו, מוחמד בן סלמאן. מאידך-גיסא, אפשר לראות את ההחלטה הסעודית כפועל יוצא מהצפי למשבר הנפט, אשר בגללו נקט בן סלמאן שורה של צעדים בזירת הפנים, בדגש על המעצר של דודו, אחמד בן עבד אל-עזיז, ובני דודו, מוחמד בן נאיף ונואף בן נאיף. כל זאת, על-מנת למנוע התנגדות פנימית למדיניות שהוא מוביל בנושא הנפט והאנרגיה, וכן על-מנת להכשיר את הקרקע לקראת המלכתו בטווח הזמן הקרוב.

בהיבט האירני, המעניין רבים בישראל ובארה"ב במיוחד, החלטה של חברות אופ"ק על קיצוץ עלולה, על פניה, לפגוע אף יותר בתעשיית הנפט האירנית הנתונה במגבלות וסנקציות בינלאומיות. עם זאת, החלטה כזו לא בהכרח תזיק לאירן, כיוון שאין זה מובן מאליו שהיא תידרש למגבלות הקיצוץ. כאשר הוחלט באופ"ק על קיצוץ בדצמבר 2018 זכו אירן, ונצואלה ולוב לפטור ממנו. מעבר לכך, מרגע שהתיאום בין אופ"ק לרוסיה (הידוע כ"אופ"ק+") יסתיים ב-1 באפריל, ההחלטה הסעודית עשויה להביא להפקת נפט בלתי מרוסנת של יתר חברות אופ"ק ואירן ביניהן, לפי אינטרס של כל מדינה, על-מנת לנסות לתפוס חלקים משוק הנפט המתכווץ.

רוסיה חוששת שקיצוץ משמעותי ישחק לידי יצרני הנפט האמריקנים, אשר ישושו לפצות על הכמות המקוצצת על-ידי אופ"ק. היא רואה את מלחמת המחירים הנוכחית כאמצעי לריסוק מפיקי הנפט האמריקנים, הנוגסים ברעבתנות בשוק הנפט העולמי. בעוד סעודיה ורוסיה שולטות בתפוקות שלהן עקב בעלות ממשלתית על החברות, בארה"ב יתקשו חברות פצלי השמן הפרטיות לשרוד במאבק שהעולם נקלע אליו בחסות מגיפת הקורונה.

השאלה האמיתית היא באיזו מידה תהיה רוסיה מוכנה לעשות שימוש ביתרות שלה כדי לגרום למפיקי פצלי השמן האמריקנים לקרוס (יעד שאינו מנוגד לאינטרס סעודי בהיבטי התחרות בשוק הנפט). במחיר הנפט היום, 30 דולר, גם רוסיה נדרשת לפנות למקור חלופי להכנסות לקופת המדינה, או לקצץ בתקציב הממשלתי השוטף (האמצעי הפיננסי שהשלטון הרוסי נוטה בדרך כלל לאמץ).

שר האוצר הרוסי אמר כי ארצו צפויה למכור יתרות מטבע חוץ על-מנת לייצב את הרובל, שצנח עם ירידת מחיר הנפט. לטענתו, הנכסים הנזילים של קרן העושר הלאומית וכספים זמינים מרווחי מוצרי אנרגיה מסתכמים ב-150 מיליארד דולר ויספיקו לפצות על הנפילה בהכנסות מנפט למחיר של 30-25 דולר לחבית במשך שש-עשר שנים.

לסעודיה נדרש מחיר של כ-80 דולר לחבית על-מנת לשמור על תקציב מאוזן, בעוד שרוסיה נזקקת רק ל-40 דולר לחבית. כל הכנסה מעל מחיר זה מנותבת ברוסיה לקרן העושר הממשלתית, והתקציב מותאם לקיצוץ בהכנסות מנפט. בהיבט רגישות המטבע הרוסי, שער הרובל אינו צמוד לדולר, שלא כשער הריאל הסעודי. כמו-כן, חלק משמעותי מעסקות האנרגיה של רוסיה נעשה במטבע שאינו דולר, ורוסיה פועלת בשנים האחרונות לנתק את עצמה מהדולר (בעיקר עקב הסנקציות והיחס לארה"ב).

אמנם עלויות ההפקה הרוסיות גדולות מאלה של הסעודים, אך גמישותה התקציבית של רוסיה גדולה יותר, וכאמור, סעודיה נדרשת למחיר כפול על-מנת לשמור על תקציב מאוזן. כמו-כן, בניגוד לרוסיה, שלא חרתה על דגלה תוכניות רפורמה גרנדיוזיות, סעודיה נמצאת בעיצומה של רפורמה בדמות "חזון 2030", שיעדה הסופי הוא לבנות מחדש את הכלכלה והחברה על-מנת שלא יהיו תלויות רק בהכנסות ממקורות אנרגיה. באופן אירוני, על-מנת לקדם חזון זה, סעודיה מתבססת בעיקר על ההכנסות מנפט על למימון תוכניות הפיתוח שלה.

ניתן להניח גם, כי רוסיה מעוניינת להגביל את כוחה של סעודיה להשפיע על התפתחויות אזוריות. בראייה הרוסית, סעודיה פעלה באופן שלילי בזירות עימות אחדות במזרח התיכון, ובהן סוריה, עירק, תימן וזירות נוספות, באופן שהחליש את המשטרים המרכזיים ואִפשר את עלייתם של גורמים לא-מדינתיים. ניסיונו של בן סלמן להתקרב לרוסיה לא נשא פרי באופן משמעותי, נוכח חוסר יכולתו להשפיע על מדיניות ארה"ב, הממשיכה להוביל קו לעומתי מול רוסיה במזרח התיכון ואף מעבר לו.

לא ברור אם ארה"ב תפעיל לחצים על סעודיה לחדול ממלחמת הנפט עם רוסיה. בכל מקרה הרוסים, במידה רבה, מרוויחים מהמצב בגלל יכולתם לשרוד לאורך תקופה תחת מחירי נפט נמוכים. מעבר לאינטרסים הכלכליים שלה, רוסיה מנסה לבסס את מעמדה כשחקן שמעצב תהליכים בשוק הנפט, ולא רק כשחקן שמגיב למתרחש בו עם כניסתם של פצלי השמן ולמדיניות האמריקנית לעידוד השקעות בתחום.

מעבר לכך, רוסיה מעוניינת לגבות מחירים מממשל טראמפ על מדיניותו כלפיה. רוסיה המתינה לשעת כושר להגיב על הסנקציות האמריקניות המתמשכות ואף הגוברות, ובמיוחד בשוק האנרגיה, בדגש על פרויקט צינור הגז נורדסטרים 2 ועל יצרנית הנפט הרוסית המובילה, רוסנפט. בסבירות גבוהה, אם רוסיה תגיע לפשרה עם סעודיה, ובמיוחד פשרה שיש לה היבטים שייטיבו עם ארה"ב, יתלוו לכך מחירים נוספים שרוסיה תגבה, לאו-דווקא בתחום האנרגיה אלא בהיבטים גאו-אסטרטגיים, כגון הבנות בתחומים שרוסיה מעוניינת בהם, כמו מדיניות מכילה יותר כלפי ממשל אסד בסוריה.

ככל שהימים עוברים, מתברר שרוסיה יצרה לעצמה מנוף נוסף מול הקהילייה הבינלאומית וארה"ב, אם כי עלותו מבחינתה גדולה מאוד. סביר להניח, כי בגלל הנטל של מלחמת המחירים על תקציב המדינה, תגיע רוסיה להבנות כלשהן עם סעודיה בעתיד הנראה לעין. עם זאת ככל שתוכל, או ככל שיחליט פוטין, הזדמנות זו תנוצל לערער את תעשיית הנפט האמריקנית, במיוחד בשנת בחירות, על-מנת להמחיש לארה"ב כי רוסיה היא כוח שיש להתחשב בו בזירה הבינלאומית, וכי היא לא תספוג לאורך זמן מהלומות ללא תגובה.