- אנחל גורייה הוא מזכ"ל ארגון OECD המאגד את 26 הכלכלות המפותחות העיקריות (ובהן ישראל). מאמרו על השלכות הקורונה וההתמודדות איתן פורסם בשבוע שעבר (26.3.20) באתר הארגון.
מגיפת הקורונה מביאה איתה את המשבר הכלכלי השלישי והגדול ביותר של המאה ה-21, אחרי 9/11 והמשבר הפיננסי. הפגיעה כפולה: עצירת הייצור במדינות שנפגעו ובלימת הביקוש לצד צניחה באמון הצרכנים. המשימה הדחופה ביותר היא להציל חיים, אך המגיפה גם יצרה משבר כלכלי שאותותיו יורגשו במשך שנים. רק מאמץ בינלאומי מתואם יוכל להתמודד עם האתגר.
התמודדות עם משבר בריאותי ומשבר כלכלי בעת ובעונה אחת, תטיל עומס רב על המדינות. הכלכלה העולמית הציגה כמה חולשות שעלולות להחמיר כעת בצורה משמעותית. הללו כוללות את הרמה הגבוהה של חובות עסקיים והמתחים בסחר בין כלכלות מרכזיות [מלחמת הסחר ארה"ב-סין]. חולשה מרכזית אחרת היא הפערים הניכרים בהכנסות, העושר והתעסוקה במדינות רבות, המאיימים על חלקים ניכרים מתושבי העולם עד כדי סכנת עוני.
כעת הזמן לצעדים דחופים ורחבי היקף ברמה המקומית, הלאומית והבינלאומית. חובה להפעיל אותם מיד, תוך התחשבות בהבדלים בין המדינות. עקרונותיהם צריכים להיות שלושה: הצורך המיידי להתמודד עם האתגר הבריאותי, הצורך החיוני להפעיל מחדש את הכלכלה והצורך ארוך הטווח בצעדים לתקן את הנזקים ולהיות מוכנים טוב יותר למכות הבאות. OECD מעמיד את צוותי המומחים שלו כדי להדריך ולסייע בצעדים אלו.
הקורונה חשפה בצורה הברורה ביותר את החולשות במערכות הבריאות שלנו – החל ממספר המיטות בטיפול נמרץ, דרך המחסור בכוח אדם ובמסיכות, וכלה בהעדר בדיקות ובפיגור במחקר למציאת תרופות וחיסונים. מעבר לטיפול בכשלים אלו, העולם זקוק לפעולות החלטיות ושאפתניות כדי להתגבר על הקריסה הכלכלית ולהגן על החלשים ביותר.
רק פעולות מיידיות, נרחבות ומתואמות יוכלו להוביל להתנעה מחדש מהירה ויציבה של הכלכלה. העובדה שננקטו פעולות משמעותיות רבות היא מעודדת, אך שיתוף פעולה בינלאומי נרחב יותר הוא חיוני כדי להבטיח שפעולות אלו יניבו את התוצאות הטובות ביותר, יגרמו לביטחון בשווקים ויסייעו לארצות החלשות ביותר. שיתוף פעולה חלקי כבר קיים, אך יש להרחיבו. OECD ממליץ על תוכנית בת ארבעה חלקים:
1. ממשלות צריכות להבטיח יותר שיתוף פעולה בינלאומי במאבק בנגיף. כבר קיים שיתוף פעולה מרשים בין מדענים, ולצידו יש להבטיח שהתרופות והחיסון – כאשר יימצאו – יגיעו לציבור במהירות האפשרית. אם החיסון לסארס היה מפותח בזמן, הוא היה נותן מענה לקורונה משום שהמחלות דומות ב-80%. הרגולטורים (כמו ה-FDA האמריקני) צריכים לעבוד יחדיו כדי להסיר חסמים בפני החיסונים והתרופות.
2. ממשלות צריכות לקדם מהלכים משותפים במקום לנקוט אותם בנפרד. עליהן להעניק מימון מיידי למשקים, כדי למזער את הפגיעה ולהחיש את ההתאוששות. סיוע זה צריך לכלול הוצאות מיידיות בתחומי הבריאות (בדיקות מקיפות, טיפול בכל החולים בלי קשר לקיומו של ביטוח, סיוע לעובדים בתחום ורכישת ציוד), משאבי האנוש (סיוע בתעסוקה בטווח הקצר, הפחתת הדרישות לזכאות לדמי אבטלה, סיוע במזומן לעצמאים ותמיכה בחלשים ביותר) והחברות (דחייה בתשלומים ובמיסים, הפחתת מע"מ זמנית, הרחבת הגישה למימון באמצעות קווי אשראי וערבויות מדינה, סיוע מותאם לעסקים קטנים ובינוניים במיוחד בענפי השירותים והתיירות). לאחר שיאו של המשבר יש לתת עדיפות לתוכניות השקעה בינלאומיות במחקר ובתשתיות בתחום הבריאות.
3. בנקים מרכזיים כבר נקטו צעדים נועזים כדי לסייע למשקים, אבל האסדרה והפיקוח מצריכים גם הם תיאום כדי להגיע לתוצאות טובות יותר. יש צורך בתיאום כדי לעקוב אחרי המתרחש בשוקי הכספים ולהגיב על ההתפתחויות.
4. יש לעשות הכל על-מנת להשיב את האמון. המפתח לכך הוא להשתלט על הקורונה, אך גם טיפול בגורמים שגרמו לירידה באמון עוד לפני המגיפה יסייע בהשבתו, כולל הסרת מגבלות על הסחר הבינלאומי.
בכפר הגלובלי שלנו, שוב אי-אפשר לטפל בנושאים רבים בתוך גבולות מקומיים – בין אם מדובר בנגיף, סחר, הגירה, שינויי אקלים או טרור. פעילות רב-לאומית מניבה תוצאות יעילות יותר מאשר מקבץ פעולות של מדינות בודדות. יש צורך בשאפתנות דומה לזו של תוכנית מרשל ובחזון דומה לזה של ה"ניו דיל", וכעת – ברמה הבינלאומית. ראש צלול, משמעת פרטנית וקיבוצית, תחושת סולידריות ומטרות משותפות – יאפשרו לנו לצלוח את המשבר.
