אז פרצה מגיפת הקורונה אשר פוגעת בחברה, בכלכלה ובמשטר האירניים. משבר הקורונה מציב לראשונה את הקשר בין המציאות הכלכלית הקשה, שבגינה אין תשתיות הולמות במדינה, לבין איום קיומי על האזרח. מספר חולי הקורונה באירן עלה ל-21,368, ומספר המתים טיפס ל-1,685 (נכון ל-22 במארס). האזרח האירני נחשף לאוזלת היד ולחוסר האונים של המשטר בניהול המשבר, ולהמשך תעמולת השקרים המהווה אבן יסוד בהתנהלותו. אמון הוא מרכיב מרכזי בניהול משברים מסוג זה. המביט לתוך מערכת הבריאות האירנית רואה רופאים שמשדרים לציבור, כי אין בכוחם לעשות דבר, משום שאין להם התשתית המניעתית הבסיסית להילחם במגיפה, ושהרופאים עצמם נדבקים בהמוניהם.

אם לא די בכך, את אירן פקדה בימים האחרונים מכה מסוג אחר: נחילי ארבה עצומים בהיקפם חיסלו את החקלאות בדרום המדינה. אירוע זה העצים את תחושת חוסר האונים של האזרח ושל המשטר האירני.

בעת הזאת נוספו גם מהלומות כלכליות. כוח המשימה הבינלאומי למאבק בהלבנת הון ובמימון טרור (FATF) הודיע בכינוסו בפריז (21-19 בפברואר) כי הוסיף את אירן לרשימה השחורה של הארגון (שבה "כיכבה" לה עד כה, בבדידות זוהרת, רק קוריאה הצפונית). המהלך מגיע לאחר שנים של התדיינות בין הארגון לאירן, שבמהלכה היא סירבה לאמץ בחקיקה את הכללים הבינלאומיים בתחום מימון טרור והלבנת הון. המשמעות של הכרזה כזו היא סגירה גדולה עוד יותר של כל המוסדות הפיננסיים הבינלאומיים בפני חברות אירניות ואנשי עסקים אירניים.

המשטר האירני נאלץ עד כה להתמודד עם לחץ כלכלי הולך וגובר על-רקע העיצומים, ובעקבותיו גם עם מחאה וזעם מצטברים בקרב חלק לא מבוטל מהציבור האירני. כעת הוא נתקל באיום מסוג אחר, ולפחות בשלב הזה נראה, כי המשטר מתקשה מאוד להתמודד עם האיום החדש. התגובה הראשונית להתפרצות הקורונה הייתה של זחיחות דעת ויהירות. כשכבר הבינה הממשלה את ממדי המגיפה בסין, היא שיקרה לציבור באומרה, כי הפסיקה את הטיסות לסין, בעוד שלמעשה המשיכה אותן כסדרן. רק בשלב מאוחר מאוד התחילה בצעדי מנע, אבל לא לפני שגרמה להתפשטות המגיפה גם אל בנות בריתה לבנון ועירק.

כאן החל המשטר לנקוט שורה של פעילויות שנראות כלפי חוץ כמענה למגיפה, אבל יכולות גם להתפרש כחשש אמיתי מתגובת הציבור וכהגנת המשטר. המשטר אסר לקיים תפילות המוניות, סגר מסגדים חשובים במיוחד בעיר קום וברחבי אירן ואסר על מעבר מעיר לעיר. כבר ניתנה הנחיה, כי הצבא ומשמרות המהפכה יהוו מרכיב חשוב במערכה נגד הקורונה, ושוחררו מבתי הכלא 85,000 אסירים פליליים וביטחוניים. דווקא החלטה קריטית של סגר מוחלט על-רקע המגיפה המשתוללת לא התקבלה, שכן החלטה שכזו הייתה ממוטטת לחלוטין את הכלכלה האירנית ומביאה לתוצאות הרסניות למשטר.

המשטר האירני מבין שתחת העיצומים הכבדים והבידוד הבינלאומי יהיה קשה, אם לא בלתי אפשרי, להיאבק במגיפת הקורונה. לכן הפנה שר החוץ, מוחמד ג'וואד זריף, קריאה דרמטית לקהילייה הבינלאומית: "אני דוחק באו"ם ובחברות הארגון: התעלמו מהעיצומים האמריקניים הבלתי אנושיים. התעקשו שיסירו אותם. כשנגיף הקורונה מכה באירן, אנחנו צריכים לזכור שהנגיפים אינם עושים הבחנה. בשביל להילחם בהם, גם בני האדם אינם צריכים לעשות הבחנה כזו".

במכתב שכתב למזכ"ל האו"ם, אנטוניו גוטרש, הוסיף זריף: "הממשל האמריקני משית עונש קולקטיבי על העם האירני, כולל מניעת האפשרות שלו לקחת חלק בשוק העולמי של האנושות, בניגוד לסיסמאות של האמריקנים שהם חוזרים עליהן. זה ברור. עד עכשיו, למרבה הצער, בקהילייה הבינלאומית פחות מבינים שהטרור הכלכלי שמפעילה ארה"ב באופן ישיר ומכוון, חותר תחת המאמצים שלנו להילחם במגיפת הקורונה באירן".

קריאות אלה של האירנים יש בהן כדי להוכיח, כי הם ממשיכים בשלהם. מצד אחד הם מנסים לתקוע טריז בין הקהילייה הבינלאומית לארה"ב ולשחק על הקלף ההומניטרי. מצד שני, באמצעות בני חסותם – המיליציות של חיזבאללה בעירק – הם מגבירים את המתקפות שלהם נגד יעדים אמריקנים.

ראוי לבחון את ההתנהלות האמריקנית מול המהלכים האירניים. ערב פריצת מגיפת הקורונה, החליט הממשל האמריקני להגביר באופן משמעותי את העיצומים ואת הלחץ הכלכלי על אירן. בכירי הממשל בראשות הנשיא דונלד טראמפ המשיכו ב"לחץ מירבי" על אירן, וכן על לבנון ועירק. אבל משבר הקורונה מעסיק כיום את הממשל האמריקני יותר מכל, ולא ברור מה מידת תשומת הלב שהוא נותן למציאות המתהווה באירן. האמריקנים אינם מעוניינים שמגיפת הקורונה תצא משליטה באירן ותהווה איום ביולוגי על המזרח התיכון, אך מאידך נראה, כי דווקא משבר הקורונה משרת את האינטרס האמריקני, שכן הוא מעמיק את המשבר הכלכלי-חברתי והפוליטי באירן. ההחלטה האמריקנית בשלב זה היא לא להקל בעיצומים, ולמרות הנגיף - אף הטילו בשבוע האחרון עיצומים נוספים על שורה של חברות אירניות.

אבל במקביל, משרד הבריאות הכריז ש"ארה"ב עומדת לצד תושבי אירן במהלך משבר הבריאות הציבורי שנגרם כתוצאה מהתפרצות נגיף הקורונה. ממשלת ארה"ב מוכנה לסייע לעם האירני. המעוניינים לספק תמיכה לעם האירני צריכים לדעת, כי תרומות מסוימות לאירן שנועדו להקל על סבל אנושי, כולל תרומת תרופות, פטורות מעיצומים אמריקנים. בנוסף, ארה"ב שומרת על החרגות רחבות לעיצומים שלה לייצוא מסחרי של מזון, רפואה, מכשור רפואי ומוצרים חקלאיים לאירן". האמריקנים גם אישרו למעשה הקמת ערוץ בין שווייץ לאירן, שבמסגרתו יעברו תרופות וציוד חקלאי.

האירנים מצידם דחו את ההצעה האמריקנית לסיוע. המנהיג העליון של אירן, עלי חמינאי, אף טען, כי ייתכן שיש אמת בתיאוריה לפיה ארה"ב עומדת מאחורי הפצת הנגיף בעולם. "אני לא יודע עד כמה ההאשמה הזו אמיתית, אבל כשהיא קיימת, איזה אדם בעל שכל ישר יכול לסמוך על התרופות שלהם?", הוסיף חמינאי. "ייתכן שהתרופה שלהם היא בכלל דרך להפיץ הלאה את הנגיף".

האם משבר הקורונה מביא את המערכת הבינלאומית ואת אירן לנקודת מפנה? קשה מאוד להתנבא בימים אלה של חוסר בהירות, אבל ניתן להניח כמה הנחות עבודה, שיש בהן כדי להצביע על האפשרות שאכן אנו בפתחה של מציאות חדשה.

ארבעה מרכיבים מרכזיים משפיעים על קבלת ההחלטות באירן. ראשית, המכבש הכלכלי עליה מגיע לשיאים חדשים. העיצומים על בכירי המשטר, ההחלטה של הודו להפסיק את רכש הנפט מאירן, הירידה הדרמטית במחירי הנפט בעולם (מקור הכנסה קריטי לאירנים), העלויות במלחמה בנגיף הקורונה – כל אלה מציבים את כלכלת אירן במציאות הקשה ביותר מאז תחילת המערכה הכלכלית נגדה.

שנית, מדינות החסות של אירן, מיזם הדגל של סולימאני, קורסות בהדרגה. עירק ולבנון במשבר כלכלי חסר תקדים, הציבור במדינות אלה מאשים את אירן ואת חיזבאללה במצב שנוצר, לאירן אין כסף לתחזק את מדינות החסות הללו, ונגיף הקורונה משתולל בהן, בין השאר בגלל המדיניות האירנית הכושלת ו"ייצוא הנגיף".

שלישית, לראשונה במערכה מול אירן עומדים בכירי המשטר (כמו גם חלק מהנהגת חיזבאללה) בפני איום קיומי. נגיף הקורונה מאיים בראש ובראשונה על בכירי המהפכה (הנמצאים בקבוצת סיכון ראשונה מפאת גילם). מעבר לכך, ככל שהמגיפה תשתולל ותפגע בעם האירני, ניתן להעריך שתרד מידת השליטה של המשטר בכוחות האלימים שהוא מפעיל. יש לכך השלכות ברורות על כושר ההישרדות של ההנהגה באירן. ברור למנהיגות, כי מה שלא עשו העיצומים או ההפגנות נגד המשטר – יכול לעשות בסופו של דבר נגיף הקורונה.

רביעית, ברור להנהגה האירנית שגם אם יימצא פתרון לנגיף הקורונה, הנתק בינה לבין הציבור יחריף עד מאוד, שכן יתבררו ממדי האסון ואוזלת היד של המשטר. ניתן להעריך, אם כן, שכל המרכיבים הללו עומדים בפני מקבלי ההחלטות באירן, ובהחלט "דוחפים" לכיוון של הגעה להסדר עם ארה"ב והעולם.

הצד האמריקני, הגם שהוא שקוע כל כולו בניהול משבר הקורונה בארה"ב, התנהלותו מול האירנים דווקא בתקופה זו יכולה להיות מכריעה. באופן פרדוקסלי, משבר הקורונה משרת את האינטרס האמריקני באירן, שכן הוא פוגע באופן כמעט אנוש ביכולות הכלכליות והאזרחיות של המשטר ומביא את האמון בין הציבור למשטר לנקודת שפל. במציאות כזו צריך להיות ברור לאמריקנים שיכול להיווצר תרחיש, שבו במסגרת המערכה למיגור הקורונה ייווצרו התנאים המתאימים למו"מ בין המשטר באירן לארה"ב. לנשיא טראמפ, ששקוע גם בניהול המשבר אך גם בשנת בחירות, יכולה להוות מציאות זו הזדמנות פז להשגת שלושה הישגים: הסכם גרעין חדש עם האירנים (פרס נובל…), הזנקת השווקים הכלכליים בארה"ב ובעולם, ועמדת כוח משמעותית במאבק על ארבע שנות כהונה נוספות כנשיא.

אבל גם הנחת העבודה ששני הצדדים מעוניינים מאוד כרגע להגיע להסכם, לא תוביל בהכרח את שני הצדדים לנתיב זה, שכן שאלת ה"כבוד" עומדת מעל לכל. במציאות של "מי ימצמץ ראשון" ניתן להעריך, מניסיון העבר, כי ככל שהייאוש האירני יגבר - כך הוא ידחוף את המשטר מחוסר ברירה לנסות להגיע להסכם חדש עם האמריקנים.

אם לא כן, הקורונה והשלכותיה יכולים להביא לקיצו של המשטר, וברור למשטר שבלי הסרת הסנקציות וסיוע בינלאומי ייתכן שגם קיצם שלהם קרוב. ניתן להעריך שבדרך לכך הם ינסו לגרור את האמריקנים ואת המזרח התיכון לעימותים אלימים, שהם מבחינתם אמצעי אולטימטיבי, אך במקביל להסביר בתוך אירן שהסכם כזה, אם יהיה, בא מעמדה של כוח ומתוך אילוץ אלוהי (הקורונה).