רוסיה, השבה ומבססת נוכחות בשנים האחרונות במזרח התיכון, חזרה ופרסמה בשבוע שעבר, כי היא מחויבת לפתרון שתי המדינות על בסיס החלטות מועצת הביטחון והאו"ם והיוזמה הערבית. זאת, בעקבות פגישתו של שר החוץ הרוסי, סרגיי לברוב, עם מזכ"ל הג'יהאד האיסלאמי, זיאד אל-נחאלה. הפגישה עסקה, לפי משרד החוץ הרוסי, בקידום פיוס פנים-פלשתיני על בסיס אש"ף, כפלטפורמה הפוליטית שתאפשר, אליבא דרוסיה, מו"מ ישיר להסדר בר קיימא עם ישראל.

רוסיה ממשיכה, באופן עקבי, להתבלט כגורם הבינלאומי שאליו פנו הפלשתינים בשנים האחרונות – ויפנו לאחר תום משבר הקורונה – על-מנת להדוף את תוכניותיו של ממשל טראמפ ולקדם את מטרותיהם. זאת, בעוד שהאיחוד האירופי, אשר עליו הסתמכו הפלשתינים משך שנות דור כמקור מימון וכבסיס תמיכה מול מדיניות ישראל, מוכיח במשבר אוזלת יד משוועת, כאשר רופאים וציוד רפואה סיני מהווים את עיקר הסיוע לאחת מחברות האיחוד, איטליה.

כאשר המגיפה תחלוף, האיחוד צפוי לצאת מהאירוע חבוט ורעוע, ויהווה מקור תמיכה מפוקפק ומדולדל כלכלית בנוגע לגיבוי מדיני לרש"פ ולעזה. המרוויחים הגדולים צפויים להיות הרוסים (אם כי יכולתם לסייע כלכלית אפסית, בוודאי כאשר מחירי הנפט צונחים). השפעתם נובעת מכך שגם בעת הנוכחית הם מקפידים להמשיך ולעסוק בסוגיה הפלשתינית, כולל הפיוס הפנים-פלשתיני, ולשמר אותה, במידה כלשהי, על סדר היום הבינלאומי.

מדיניות זו של רוסיה ממצבת אותה כגורם רלוונטי בזירה הבינלאומית, ומדגישה את חשיבותה – לפחות להלכה – כגורם מפתח בכל ניסיון לפתרון סכסוכים במזרח התיכון. מאמציה לבצר את מעמדה נובעים בין היתר מעוינות הדדית בינה לבין המערב. למרות לחצי משבר הקורונה, ארה"ב והנהגת האיחוד האירופי אינן מרפות, גם בימים אלו, ממדיניות העיצומים נגד רוסיה ואף מגבירות אותה.

שתי חברות רוסיות נוספות נכנסו החודש לרשימת העיצומים של ארה"ב החודש. כמו-כן, מועצת האיחוד האירופי החליטה להאריך בחצי שנה את העיצומים על בכירים רוסים בעקבות מעורבותם באוקראינה, הכוללות הקפאת נכסים והגבלות על נכסים אחרים. החלטה זו בולטת על-רקע הקריאות הגוברות במדינות אירופיות מרכזיות, ובהן גרמניה וצרפת, שלא להמשיך בעיצומים על רוסיה.

זו אחת מהסיבות שעמדו מאחורי החלטתה של רוסיה לדחות את בקשת סעודיה לקצץ בתפוקת הנפט, ואשר הובילה את ריאד לפתוח במלחמת מחירים. בקשת סעודיה עלתה על-רקע הביקוש הפוחת, מסין בעיקר, לאנרגיה, בגלל ההשלכות הכלכליות של הקורונה. למהלך הרוסי מניעים מספר, אך אחד הבולטים שבהם הוא רצונה להגיב לעיצומים המתמשכים נגדה, בדגש על מגזר האנרגיה, המהווה מקור ראשון במעלה להכנסות המדינה.

הצעד הרוסי בא גם על-מנת למצב את מוסקבה כגורם מעצב ומוביל במערכת הבינלאומית בשוק האנרגיה ובהקשרים אחרים. המלחמה באידליב (המעוז האחרון של המורדים בסוריה), למשל, לא התפשטה בזכות ההסכם במוסקבה אשר נחתם בין הנשיאים ולדימיר פוטין ורכפ' טאיפ ארדואן. ההסכמה ביניהם הקפיאה את קווי המגע; שימרה את הישגי הצבא הסורי, בדגש על השליטה שהושגה על נתיב ה-M5 המחבר בין חמת לחלב; והעניקה נגישות לרוסים (בליווי כוחות טורקיים) ולאזרחים לנתיב M4 המחבר בין לאדקיה לבין חלב.

בשלב זה, הקבוצות החמושות בשטח, בהובלת היאא'ת תחריר א-שאם – גלגולה הנוכחי של ג'בהת א-נוצרה, המזוהה עם אל-קאעידה – מנעו, במעטה אזרחי, מהסיור המשותף של הכוחות הטורקיים והרוסיים לבצע את משימתו על כביש M4. כמו-כן, טורקיה עדיין לא מימשה את התחייבותה כלפי רוסיה לפיה תנקה את השטח דרומית לציר זה מגורמי טרור, על-מנת שיועבר לאחריות רוסית.

המשך התמהמהותה של טורקיה במימוש התחייבויותיה אלו, צפוי להוות את הבסיס לחידוש המלחמה בצפון-מערב סוריה. אם כך יקרה, התמשכות משבר הקורונה צפויה לשרת את רוסיה ואת סוריה. הן יוכלו להחריף את צעדיהן הצבאיים בשטח על-מנת לממש את יעדן, השתלטות על M4 ו-800 הקמ"ר שדרומית לו, מבלי שתסתמן תגובה בינלאומית או איזורית.

גם בעירק לא מנעה הקורונה מהעימות הפנים-מדינתי ומהמחאה נגד ארה"ב, ההופכת לאלימה יותר, להמשיך ולהתרחב. ניתן בהחלט להעריך, כי גדלה המחאה ברחוב השיעי נגד המשך הפעילות הצבאית של ארה"ב במדינה. את התקריות האלימות החודש, שבהן נהרגו שני חיילים אמריקנים וחיילת בריטית, ניתן לזהות כפיגוע ראשון של ארגון ההתנגדות החדש בשם "עוצבת אלת'אא'רין" ("ליגת המהפכנים") לנוכחות ארה"ב בעירק. ככל הנראה, המיליציה הזאת פועלת בשליחות אירן.

בתגובת הצבא האמריקני נגד החשודים בביצוע הפיגוע נהרגו חיילים מספר מצבא עירק (חטיבה 46) ואזרח עירקי. עובדה זו מגבירה את האיבה כלפי האמריקנים בקרב השיעים בעירק. כפועל יוצא מכך, הצבא האמריקני ממשיך לקדם התכנסות לאיזורים הסוניים והכורדיים במדינה, ואט אט מפחית את המגע היומי עם המרחב האזרחי השיעי, מה שמעצים את התחרות בין הגורמים השונים הפועלים בו: הארגונים והמיליציות הפרו-אירניות, תנועתו של מוקתדא אל-צדר, והארגונים המתונים המזוהים עם איש הדת אייתוללה עלי א-סיסתאני.

מאבק זה קיבל גם ביטוי בתהליך מינוי ראש הממשלה, כאשר כל צד מנסה להמליך מועמד המשרת את האינטרסים שלו. נראה, כי בהיבט הזה, הקיפאון והמאבק הפוליטי הפנים-שיעי ימשיכו להשליך על היכולת של הזירה הפוליטית העירקית להסכים על ממשלה שאמורה לאפשר חזרה לתפקוד מלא של המוסדות. כל זאת, גם אחרי הטלת האחריות להרכבתה על עדנאן א-זרפי הפרגמטיסט. חוסר ההסכמה עלול לדחוף את המערכת הכלל-עירקית לבחירות נוספות או להחרפת המתח הביטחוני הפנימי, גם על-רקע התפשטות הקורונה.

באירן, המובילה באזור בשיעורי ההידבקות והתמותה מהנגיף, העיסוק בקורונה לא מונע מהנהגתה הרפתקנות ופרובוקציות מערערות יציבות כמו בימים כתיקונם. מנגד יש הטוענים, כי המצוקה הגוברת ותחושת הדחיקה אל הקיר תגרום למשטר האייתוללות דווקא להפגין כוח, כאשר רבים מפקידי המשטר עצמו מאובחנים כחולים וחוששים שהמערב וישראל ינצלו שעת כושר זו לערעור השלטון האירני. ואכן, אירן ממשיכה בהבערת מוקדי עימות איזוריים באמצעות שליחים ובני חסות.

בתימן, שבה אירן פעילה באמצעות החות'ים, המלחמה ממשיכה להשתולל. החות'ים מרחיבים את שליטתם בצפון המדינה, ולאחרונה הצליחו לשבור את מערך ההגנה של הקואליציה הפרו-סעודית במחוז צפון-ג'ואף ולכבוש חלקים משמעותיים ממנו, וכן להציב איום משמעותי על מאא'רב, כאשר הם מסבים אבידות רבות הן לסעודים והן לכוחות הנאמנים להם. במקביל לכך, הקואליציה הפרו-סעודית נתונה במאבק נגד "מועצת המעבר", שעד לאחרונה היוותה את הזרוע של איחוד האמירויות במדינה. חיכוכים אלה צפויים להימשך ועל-ידי כך להגביר את הלחצים על סעודיה, הממשיכה להישאב לתוך המערבולת התימנית ללא תקווה לראות סיום ללחימה בטווח הקרוב.

מבחינת השפעת המעצמות במזרח התיכון, נגיף הקורונה לא זו בלבד שלא האט, אלא אף הדגיש את קיומם של תהליכים הולכים ומעמיקים. מעבר למה שצוין לעיל על רוסיה וארה"ב, הרי שדווקא סין, אשר הייתה הראשונה להיפגע מהקורונה, מסתמנת כבעלת מנופים וחזון, אשר עם תום המגיפה עשויים למצב אותה באזור באופן איתן מאי פעם. בעוד שהאיחוד האירופי מסתמן כמשענת קנה רצוץ לחברותיו וארה"ב אינה מעורבת כלל עד כה בסיוע למדינות נפגעות המגיפה, סין העבירה סיוע הומניטרי רב לאירן ולעירק, בנוסף לכל 54 מדינות אפריקה, איטליה וספרד, והיד עוד נטויה. משמע: סין מהווה מרכז כובד משמעותי לסיוע רפואי והומניטרי, וזאת על-רקע התכנסותן של אירופה וארה"ב פנימה.

מדיניות סינית זו מהווה המשכיות לקו שבייג'ינג נוקטת מזה שנים, המשמר יחסים עם אירן ובמקביל מקדם צעדים אשר יאפשרו העמקת דריסת רגל בעירק, והרחבת פעילותה ברמת התשתיות האזרחיות הקריטיות במדינה, תוך דחיקתה של ארה"ב. בבייג'ינג נרשם גם, כי מדינות המפרץ מיהרו להושיט סיוע בציוד רפואי לסין, המהווה שותף סחר וכלכלה מרכזי, אם לא הגדול שבהם. לאחר המשבר הסינים צפויים לזכור היטב אילו מדינות עמדו לצידם והזדרזו לסייע, ולהעמיק אף יותר את חדירתם הכלכלית באזור על חשבון ארה"ב.

גם השמועה המופצת בידי גורמים סיניים ואירניים רשמיים (וגורמים רוסיים בלתי רשמיים), לפיה נגיף הקורונה מקורו בלוחמה ביולוגית אמריקנית, עשויה להוות גורם שיאפשר פתיחות ציבורית רבה יותר ברחוב המזרח-תיכוני לפעול באלימות נגד הנוכחות של ארה"ב.

הזעם הציבורי הגובר ברחוב המזרח-תיכוני על אופן ההתמודדות עם המגיפה, לצד האתגרים הכלכליים הגוברים, צפוי גם לערער משטרים פרו-מערביים כגון סעודיה. ב"שש אחרי המגיפה" האזור יגלה, כי הזירות השונות לא חדלו לבעור, וחלק מהגורמים המערערים יציבות לא המתינו עד יעבור זעם. כל זה מחייב גם את ישראל, למרות העיסוק האינטנסיבי שלה במגיפה, להיות דרוכה (מודיעינית, בראש ובראשונה) לתרחישים משבריים באיזור.