זה היה רק עניין של זמן עד שהקורונה תגיע גם למשפחה של אחד מאיתנו. בן משפחה בא בימים שמתגורר בניו-יורק, אובחן כחולה והחל לקבל טיפול רפואי בביתו. אנחנו לא מדברים על אקמול, אלא על צילומי רנטגן ביתיים ועל סיוע נשימתי שמוכן למקרה של הידרדרות חלילה.
בנוגע לתנאי הטיפול בחולי קורונה בארה"ב, מדובר ללא ספק במקרה יוצא מן הכלל שיכול להעיד על הכלל כולו. במדינה שבה אין חובת ביטוח רפואי ושבה השוק החופשי הוא שנותן את הטון, מי שהדולר בכיסו יוכל להרשות לעצמו טיפול רפואי מיטבי. מי שאינו מסוגל לממן טיפול שכזה - אללה ירחמו.
אבל אולי יותר מזה: משבר הקורונה הוא מקרה מבחן שמנפץ לרסיסים את טענות הרוחב של הימין הליברלי נגד כל התערבות רגולטורית של המדינה, בין היתר בתחומי הבריאות והרווחה. מדובר בגישה שתפסה לה בשנים האחרונות מקום גדל והולך בקרב רבים מתומכי הליכוד והימין הדתי-לאומי. מעבר לפסול המוסרי ולטעות ההיסטורית שבהטלת האחריות לתחומים הללו על הקהילות ועל האזרחים, כאילו אנחנו עדיין חיים תחת הפריץ בעיירה נידחת ולא במדינה ריבונית, יש בכך גם טעות הרת גורל שמתגלה כעת במלוא כשלונה בארה"ב.
הנה כמה נתונים. בשנת 2018, האחרונה לגביה יש נתונים רשמיים, ל-11.1% מן האמריקנים לא היה כלל ביטוח בריאות; מדובר ב-30.1 מיליון בני אדם, לרוב מן השכבות הנמוכות. לקרוב ל-6% מן האמריקנים מתחת לגיל 19 לא היה ביטוח. הנתונים הללו היו בירידה כל העשור האחרון, אך חזרו לעלות בממשלו של
דונלד טראמפ - המתנגד בקנאות לתוכנית אובמהקר (שפתרה את הבעיה בצורה חלקית בלבד, אך יותר מאשר כל תוכנית קודמת) ואשר מנסה לקצץ בה בכל פינה אפשרית.
זה אומר, שעשרות מיליוני אמריקנים יכולים לקבל רק טיפול חרום בחדר המיון בבית חולים ציבורי - וזהו. כל ביקור אצל רופא, כל אספירין, כל סירופ נגד שיעול - על כל מה שזז הם ישלמו מחיר מלא. ואם יחלו במחלה קשה, אזי או שימצאו כסף איכשהו או שימותו. חד וחלק. יש תוכניות פדרליות, בעיקר "מדיקייר" ו"מדיקאייד", אבל הן חלקיות מאוד ורחוקות מרחק רב מן המינימום הדרוש - בוודאי במדינה החזקה ביותר בעולם. בסצינה חזקה במיוחד בסדרה המיתולוגית ER, צוות חדר המיון נאלץ לשלוח חולה סרטן לביתו לאחר שטיפל בהתקף הלב בו לקה - כי לאיש אין ביטוח בריאות.
מבין אלו המבוטחים, 67.3% היו מבוטחים בחברות פרטיות. המשמעות היא, שהם שילמו מאות ואולי אלפי דולרים לשנה - ואחר כך גם השתתפות עצמית של אלפי ורבבות דולרים על כל ביקור בבית חולים ועל כל אשפוז. כמו בכל ביטוח, גם בתחום הבריאות יכול המבוטח להחליט כמה לשלם ואיזה כיסוי לקבל. בשל כך, ההערכה היא שעשרות מיליוני אמריקנים סובלים מתת-ביטוח: ביטוחי הבריאות שלהם יכסו בצורה חלקית או לא יכסו כלל אשפוזים וניתוחים.
55% מכלל תושבי ארה"ב היו מבוטחים לפני שנתיים דרך מעסיקיהם, אשר שילמו את הפרמיות עבורם. זהו נתון בעל חשיבות עצומה במשבר הנוכחי: כאשר עובד מפוטר או אפילו נשלח לחופשה ללא תשלום, הוא מאבד אוטומטית את ביטוח הבריאות שלו. אתם מבינים? כאשר משתוללת מגיפה קטלנית ואין עבודה, דווקא אז האמריקנים בסיכון של קבלת חשבונות עתק. מה שגורם הן לרצון להמשיך לעבוד בכל מחיר ותוך התעלמות מן הסיכונים, והן לחשש להיבדק שמא יהיה צורך באשפוז. עולם הפוך ומוטרף.
בישראל, לעומת זאת, דווקא המנגנון הסוציאליסטי-משהו של קופות החולים ושל חובת ביטוח הבריאות, הוא שמעניק את הביטחון בימי משבר הקורונה. ביטחון בכך שאם נידרש לטיפול רפואי - יש לנו כתובת ברורה שבה יוכלו לקבל אותו. אין להמעיט בערך של הביטחון הזה, משום שהוא אחד הגורמים שמאפשרים למנוע תבהלה, שעלולה בהחלט להיגרם במקומות שבהם אנשים ירגישו חוסר ודאות ביחס ליכולת לשמור על שלומם הפיזי, על החיים עצמם. לתשומת ליבו של מי שמקנא בארה"ב.
