|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
סיפורה של קריינית הרדיו נעמי דליות
|
הקריינית והעורכת נעמי דליות היא מוותיקות עובדי קול ישראל ורשות השידור ● הקריירה הרדיופונית שלה, שהחלה בגיל 6 כשהשתתפה בשידורי תוכניות לילד של רות שפירא ב"קול ירושלים", משתרעת על פני עשרות שנים ● ב-2001 פרשה לגמלאות ● על סגירת רשות השידור היא אומרת: "פספוס ענקי, היה מיותר בהחלט, אפילו זדוני"
|
|
נעמי דליות [צילום: באדיבות המשפחה]
|
|
|
|
|
נעמי דליות נולדה בירושלים בשנת 1936 לאריה ואסתר זקס. אביה אריה (אריך) זקס היה פסנתרן ידוע בארץ, עורך ומפיק תוכניות מוזיקה ב רשות השידור, מראשוני קול ישראל. אמה אסתר (אֶרנָה) זקס לבית גרינוולד הייתה אף היא פסנתרנית אולם "לא עסקה בתחום זה כמקצוע ונשארה בבית", כפי שמספרת לי נעמי דליות. לנעמי אח צעיר ממנה יאיר זקס, לימים עובד בתחום המחשוב באוניברסיטה העברית וכיום גמלאי. הוריה נפגשו בירושלים והתחתנו בה ב-1935. משפחת אריה ואסתר זקס וילדיהם התגוררה ברחוב סעדיה גאון 10 בפאתי שכונת רחביה. מספרת נעמי על ילדותה ונעוריה: "למדתי בבית ספר העממי "בית הילד" ובתיכון בית הכרם. איתי באותו מחזור בכיתה בעממי ובתיכון למדו נחמה הנדל ו רבקה מיכאלי. נחמה הנדל סיימה לפנינו את בית הספר התיכון. היא הייתה כל כך מוכשרת שקפצה כיתות וסיימה את התיכון בגיל 16. במהלך לימודי בבית הספר העממי עזבתי לשנתיים בכיתות ג' ו ד' והייתי בקיבוץ קריית ענבים ב"חברת הנוער". באותן שנים שהייתי בקיבוץ הגיע לכיתה שלי בירושלים לא פחות ולא יותר מאשר אהרן ברק, לימים נשיא בית משפט העליון. אבל לא יצא לנו ללמוד יחד. לאחר שנתיים בקריית ענבים חזרתי לירושלים ועברתי ללמוד בעממי ובתיכון בית הכרם (לידי"ה). |
|
החלה את קריירת הרדיו כבר בגיל 6
|
|
|
|
אולפן הילדים קול ישראל [צילום: פריץ כהן/לע"מ]
|
|
|
|
אולפן הילדים היווה חממה לרבים מהקריינים והמגישים המקצועיים ● בין הילדים ב"אולפן הילדים" בראשית שנות ה-50 בנוסף לנעמי דליות אפשר היה למצוא את יורם רונן, רבקה מיכאלי ועוד
|
| ▪ ▪ ▪ |
את הקריירה הרדיופונית שלה, החלה נעמי זקס-דליות למעשה בגיל 6 לערך בכיתה א', כשרק החלה ללמוד לקרא ולכתוב. היא מספרת: "העמידו אותי על ארגז לפני המיקרופון והשתתפתי במקהלת ילדים בשידורי תוכניות הילד של רות שפירא שהייתה אז קריינית והדמות העיקרית בתוכניות הילדים. כששבתי מהקיבוץ חזרתי להשתתף ברדיו והצטרפתי לאולפן הילדים הירושלמי האגדי של קול ישראל, שאותו ניהל הבמאי אלף ארי וולף לצד מרים הרמן. אולפן הילדים היווה חממה לרבים מהקריינים והמגישים המקצועיים. בין הילדים ב"אולפן הילדים" בראשית שנות ה-50 בנוסף לנעמי דליות אפשר היה למצוא את יורם רונן, רבקה מיכאלי ועוד. מספרת נעמי: "לא הסתפקנו רק בהשתתפות בתסכיתים. כשהיה צריך בתוכניות אחרות קולות של ילדים או רעש קהל לקחו תמיד מתנדבים מאתנו והשתתפנו גם בתוכניות בשפות אחרות. אני למשל ידעתי קצת אנגלית אז השתתפתי לפעמים בתוכניות "קול ציון לגולה" בקריאת כמה משפטים באנגלית. לרובנו אגב, היה ידע מה באנגלית. הינו ילדי המנדט הבריטי. חיינו בירושלים תחת שלטון המנדט ושמענו הרבה את השפה".
|
|
|
נעמי דליה מול המיקרופון [צילום: באדיבות המשפחה]
|
|
|
|
את בעלה ישראל דליות (ויינרב במקור) בן לראשוני המושבה פרדס חנה, איש רדיו אף הוא, הכירה בגלי צה"ל
|
| ▪ ▪ ▪ |
נעמי דליות השתתפה בפעילות אולפן הילדים הירושלמי וכן בתוכניות קול ישראל לנוער עד לגיוסה לצבא בשנת 1954. נוכח עברה וניסיונה הרדיופוני שובצה כקריינית בגלי צה"ל. ב-1956 לאחר שנתיים שירות בגלי צה"ל השתחררה ומיד הוזמנה על-ידי לאה פורת (מנהלת התוכניות של הרדיו) להצטרף לקול ישראל כקריינית. בין התוכניות הקבועות שהגישה, "פזמונים ומחולות כבקשתך", את התוכנית "שירי עמים" ועוד. את בעלה ישראל דליות (ויינרב במקור) בן לראשוני המושבה פרדס חנה, איש רדיו אף הוא, הכירה בגלי צה"ל. ישראל, חוקר שירי העמים (מוזיקה אתנית), היה עורך בכיר בקול ישראל וב רשות השידור, ערך תוכניות מוזיקה רבות והיה יוזם -מייסד "פסטיבל הזמר והפזמון" המיתולוגי. ב-1957 נישאו השניים ועברו להתגורר ברמת גן. נעמי עבדה בהתחלה באולפני הקריה בתל אביב, ישראל עבד באולפנים בירושלים. בשנות ה-60 המוקדמות קראה נעמי את מהדורות חדשות הלילה לסיום השידורים בשעה 23:00 אבל לא חדשות בשעות היום. "לא הכניסו אותי למסגרת הזאת", מספרת נעמי.
|
|
מצטרפת למחלקת השידורים לבית הספר
|
|
|
ישראל קיבל מלגה רשמית ממשלתית במסגרת הסכם התרבות בין ישראל לנורבגיה. נעמי פרשה מקול ישראל והצטרפה אליו ● השניים התאהבו בנורבגיה והחליטו להישאר לעוד מספר שנים
|
| ▪ ▪ ▪ |
בתחילת שנות ה-60 הוקמה ב קול ישראל מחלקת השידורים לבית הספר והיו זקוקים לעובדים במחלקה. מרים הרמן ואסתר סופר גייסו את נעמי דליות לעבודה בירושלים ונעמי הצטרפה לישראל, שכבר עבד בה, והשניים עברו להתגורר בירושלים. מספרת נעמי: "במסגרת השידורים לבתי הספר הייתי אחראית בין השאר, על תוכניות המוזיקה שנכתבו על-ידי מוסיקאים מקצועיים, תחילה ורדינה סולד, אחריה לזמן קצר הפסנתרן פרנק פלג ובעיקר העיתונאי ומבקר המוזיקה של עיתון הארץ נתן מישורי". ב-1969 נסעו ישראל ונעמי דליות לנורבגיה. ישראל קיבל מלגה רשמית ממשלתית במסגרת הסכם התרבות בין ישראל לנורבגיה. נעמי פרשה מקול ישראל והצטרפה אליו. השניים התאהבו בנורבגיה והחליטו להישאר לעוד מספר שנים. מספרת נעמי דליות "בשלב מסוים בחנתי אפשרות להתקבל לרדיו הנורווגי במסגרת תוכניות ללימודי אנגלית לנוער. אולם לא התקבלתי. בין השאר, משום שלא שלטתי מספיק בנורווגית ברמה של שפת אם. שם אתה צריך להיות רהוט בשפה כדי לעבוד במוסד ממשלתי. ישראל דליות עסק בנורבגיה בחקר המוזיקה הנורווגית העממית ולדברי רעייתו "עשה רבות ונצורות".
|
|
במשך 18 שנה, מדי שבוע, הנחתה מעל בימת אולם הנרי קראון בירושלים את סידרת הקונצרטים "אתנחתא"
|
| ▪ ▪ ▪ |
ב-1983 לאחר שהות בת 15 שנה חזרו ישראל ונעמי דליות לארץ. בחודש מאי אותה שנה הוקמה רשת "קול המוזיקה" כרשת נפרדת ולמטרה זו התקבלה נעמי ל קול ישראל וחזרה למשרתה הישנה לקריינות. נעמי הגישה במסגרת "קול המוזיקה" תוכניות רבות והנחתה קונצרטים פומביים של תזמורת רשות השידור. במשך 18 שנה, מדי שבוע, הנחתה מעל בימת אולם הנרי קראון בירושלים את סידרת הקונצרטים "אתנחתה". ובשנתיים האחרונות, לפני סגירת רשות השידור, הגישה נעמי ב"קול המוזיקה" את התוכנית "מן המדף האישי" ועוד. בשנת 2001 לאחר עשרות שנות עבודה בקול ישראל-רשות השידור פרשה לגמלאות. לפני מספר חודשים עברו ישראל ונעמי דליות מירושלים למרכז הארץ. לישראל ונעמי שני ילדים: רחל דליות, ספרנית ראשית בתזמורת הפילהרמונית הישראלית וד"ר אריאל דליות איש הייטק.
|
|
נעמי דליות על סגירת רשות השידור
|
|
|
|
נעמי דליות באולפן הרדיו [צילום: באדיבות המשפחה]
|
|
|
|
חיסול רשות השידור הוא פספוס ענקי והדורות הבאים מפסידים שלא הכירו, לא ידעו ולא שמעו איזו תרבות ישראלית רעננה הייתה כאן
|
| ▪ ▪ ▪ |
לנעמי דליות כאב וכעס רב על סגירת רשות השידור. היא אומרת: "המילה רדיו עושה לנו כאב לב גדול מאד. חיסול רשות השידור זו מכה קשה לי באופן אישי, כי גדלתי בתוכה והכרתי אישית את הוותיקים, מקימי הרדיו. ולבני דורי. אני אומרת לבני דורי משום שאנו חווינו את הרדיו בשיא המקצועיות שלו ברמה יוצאת מן הכלל של שידורים מעולים ורמה מקצועית של העובדים והשדרנים. הכישרונות שהיו שם, האנשים ששידרו, איזו רמה תרבותית ומקצועית! וכל זה ירד לטימיון. מעשה סגירת "רשות השידור" היה מיותר בהחלט אפילו זדוני. נעמי אומרת כי חיסול רשות השידור הוא פספוס ענקי והדורות הבאים מפסידים שלא הכירו, לא ידעו ולא שמעו איזו תרבות ישראלית רעננה הייתה כאן. אין ארכיון מסודר למשל, הרבה חומר היסטורי נדיר וחד-פעמי נמחק. חלק גדול אבד. איש לא תיאר לעצמו שהמוסד הזה שנקרא " קול ישראל, רשות השידור" יעלם פתאום. הסרטים לא נשמרו בתנאים נאותים. לא עמדו בתלאות הזמן והם פשוט התפרקו והתקלקלו.
|
|
| תאריך:
|
07/04/2020
|
|
|
עודכן:
|
07/04/2020
|
|
אלי אלון
|
|
סיפורה של קריינית הרדיו נעמי דליות
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
נצר גבריאל
|
7/04/20 18:29
|
|
|
|
2
|
|
מרק_טווין
|
8/04/20 15:41
|
|
|
|
|
|
שמחה חן
|
8/04/20 21:58
|
|
|
|
|
|
אל: מארק טוויין
|
9/04/20 08:33
|
|
|
|
|
|
קריין
|
9/04/20 15:38
|
|
|
|
|
|
דני בר חיים
|
15/04/20 12:46
|
|
|
|
3
|
|
דליה פורן
|
9/04/20 10:03
|
|
|
|
4
|
|
שמ
|
9/04/20 11:21
|
|
|
|
5
|
|
אל:המחבר אלי אלון
|
9/04/20 12:43
|
|
|
|
|
|
נעמי דליות
|
9/04/20 14:05
|
|
|
|
6
|
|
שמ
|
9/04/20 22:09
|
|
|
|
|
|
ל-שמ
|
12/04/20 18:32
|
|
יצרני חומרי הניקיון יכולים להיות מרוצים, מרוצים מאוד, גם השנה, על-אף מגפת הקורונה, עם ישראל קנה יותר חומרי ניקיון ממזון לרגל חג הפסח. גם השנה מורקו הבתים, צוחצחו הכיורים, הוברקו האסלות, נצבעו הקירות, כובסו הוילונות, ריח של התחדשות באוויר, ריח של חג, ריח של ביעור חמץ. אכן, הפסח הזה שונה מכל פסח אחר, אינטימי, תוגה נסוכה בו משהו, אך על הניקיונות עם ישראל לא ויתר וטרח ליל ויום, יום וליל למרק, ללבן, לבער את החמץ.
|
|
|
|
|
כל ילד למד את הפואמה "לא השמעתי את קולי" של הפסטור הגרמני מרטין נימלר. ילד אולי לא ידע בהכרח להסביר מה זה "פסטור" או "איש כמורה פרוטסטנטי", ואולי גם לא יבין או ידע מי היו הקומוניסטים והסוציאליסטים ומה ההבדלים ביניהם, ומי היו היהודים הבולטים בהם, אך המסר נקשר עם השואה והאדם עצמו: אם לא אדבר למען האחרים, לא ישאר אף אחד שיתיצב לדבר עבורי, להגן עלי. זהו מסר שעיקרו אוניברסלי ביותר, אך הוא לקוח ישירות מהברית החדשה (הבונה ונזנת ונשענת על התנ"ך שלנו): אמונה ללא עשיה היא מתה (שווה כקליפת השום, ככוסות רוח למת). נזכור: אמונה ללא עשיה היא מתה.
|
|
|
|
|
שיר חדש ומרגש על תקופת הקורונה בשם "עוד יבואו". היוצר הוא אליהו עטיה, בן 31, נשוי ואב ל 4 שמתגורר בירושלים.
|
|
|
|
|
חיסולו של מוחמד עלי יונס, בכיר חיזבאללה בדרום לבנון ב-4 באפריל מעורר עניין רב בלבנון ובעולם הערבי, בלבנון ממתינים לנאומו הערב של חסן נסראללה מזכ"ל חיזבאללה בתקווה שישפוך אור על נסיבות החיסול שעדיין לוטות בערפל.
|
|
|
|
|
על לוח המודעות המשפחתי (המקרר) פרסמה בתי את הדברים הבאים: אם יוטל עלי לסכם בפני האומה-הקטנה שלנו את מצבנו הקוסמולוגי - אומר לכם זאת:
|
|
|
|
|
