מהי אסטרטגיית היציאה הנכונה ממגבלות הקורונה? ד"ר גבריאל לאונג הוא אפידמולוג, דיקן בית הספר לרפואה באוניברסיטת הונג-קונג, בכיר בארגון הבריאות העולמי ומי שייעץ לממשלות סין והונג-קונג בזמן המגיפה. במאמר בניו-יורק הוא פורס את הצעותיו. עיקרן: יש ליצור תוכנית פעולה ברורה, שבבסיסה היגיון מדעי ברור, אשר תקבע מה ומתי ניתן להקל – וגם כיצד להגיב אם המגיפה תכה שוב.
היעד הראשון של כל תגובה לקורונה היה ועודנו להציל חיים ולמנוע את קריסת מערכת הבריאות בשל התפשטות בלתי נשלטת של המגיפה. אחרי שעוברים נקודה זו – ומוטב שעוד לפני כן – המטרה העליונה היא להאט את התפשטותה עד שיימצא חיסון נגד הקורונה. ניתן למנוע אותה רק כאשר לפחות מן האוכלוסייה מחוסנת – או לאחר שמספיק אנשים חלו והחלימו, או באמצעות חיסון מקדים. משמעותה של האפשרות הראשון היא אסון
הומניטרי; למימוש האפשרות השנייה יידרשו לפחות שנה ואולי אפילו שנתיים, אבל המגבלות לא יכולות להימשך זמן כה רב.
כדי לעבור את השנה-שנתיים הבאות, סבור לאונג, על כולנו להתכונן לכמה סבבים של "הטל והקל", בהם המגבלות מוטלות לסירוגין בדרך שתאפשר לשמור על המגיפה בשליטה במחיר כלכלי וחברתי סביר. הדרך לעשות זאת שונה ממדינה למדינה, בהתאם לאמצעיה, יכולתה להתמודד עם הפגיעות והרצון המשותף של תושביה. בכל מקרה, מדובר באיזון בין מאבק בנגיף, הגנת הכלכלה ושמירה על שדרת החברה.
בתור התחלה, יש צורך בבסיס מידע. המדיניות אינה יכולה להיקבע על בסיס נתוני התחלואה והתמותה היומיים, משום שהם אינם מהימנים די הצורך. הנתון החשוב באמת הוא קצב ההדבקה הפוטנציאלי של הקורונה – מספר האנשים שיכול להדביק כל חולה – וצריך לדעת כיצד לנתח אותו. הקצב התיאורטי הזה משתנה ממקום למקום בהתאם להרכב האוכלוסייה. לצידו יש לדעת מהו קצב ההדבקה האמיתי, המשתנה גם הוא בהתאם לצעדים נגד המגיפה.
כאמור, הדיווחים היומיים על מספר הנדבקים אינם מספקים את קצב ההדבקה התיאורטי והאמיתי, הן משום שלא כל האוכלוסייה נבדקת והן בשל זמן הדגירה של הנגיף עד להתפרצות המחלה. עם זאת, ניתן להפיק את הקצב האמיתי תוך שימוש בהתאמות סטטיסטיות ובניתוח דיגיטלי, כולל מידע על תנועת הציבור שניתן לעבד מפייסבוק, גוגל ואמצעי תשלום דיגיטליים. מידע זה מאפשר לדעת כיצד אנשים מתערבים זה בזה ולהסיק מכך את הסכנה שידביקו זה את זה.
עם קצת התאמות, הכלים הדיגיטליים הקיימים יכולים להפוך לכלי מעקב אחרי מגיפות – מבלי לפגוע בפרטיות המשתמשים. הרעיון הוא ללמוד רק את הסך הכולל של התנועה על-פי מספרים ולא על-פי שמות; לבחון את ה"ביג דאטה" ולא את זהותו של איש. וכך, כאשר בידיהם המידע על קצב ההדבקה, יוכלו מקבלי ההחלטות להתאים את צעדיהם לרמה שתהיה נסבלת מבחינתם ומבחינת בוחריהם.
רמת הדבקה של אחד (חולה אחד מדביק אדם אחד) מלמדת על יציבות של הקורונה; מעל אחד – היא עלולה להתפרץ שוב; מתחת לאחד – זה אומר שהיא נעלמת. רמת הדבקה של אחד באוכלוסייה של 10 מיליון יכולה להיות נסבלת אם מספר החולים החדשים הוא כמה עשרות ביום – אך לא אם משמעותה תהיה מאות. במקרה של התפרצות שכזאת, המשימה הראשונה תהיה להוריד את שיעור ההדבקה ל-0.1 או 0.2, ולהשאיר אותו שם עד שהמספר היומי יהיה נסבל. במילים אחרות: כל מדינה תצטרך לקבוע מהו השיעור הנסבל מבחינתה, במיוחד בהתחשב ביכולתה של מערכת הבריאות המקומית לטפל בחולים.
לאונג נותן דוגמה מספרית. עיר בה יש 1,000 מיטות טיפול נמרץ, וכאשר השהייה הממוצעת במחלקה כזו היא שבועיים, יכולה להתמודד לכל היותר עם 71 איש חדשים ביום הזקוקים לטיפול נמרץ. בהנחה שמספרם של אלו הוא 5% מכלל הנדבקים, מדובר על מספר מירבי של 1,420 חולים חדשים ביום. זהו נתון ההדבקה החשוב באמת והוא זה שצריך לעמוד לנגד עיניהם של מקבלי ההחלטות.
השלב הבא, אחרי שמצאנו עם מה יכולה מערכת הבריאות להתמודד, הוא לקבוע מה יכולים לשאת הכלכלה והתושבים לאורך זמן. כמה נזק כספי ייגרם? כמה זמן אנשים יצייתו למגבלות? מהי הפגיעה במצבם הנפשי? אין תשובה נכונה או שגויה לשאלות אלו, מדגיש לאונג. יש מי שיעדיף להגן על הכלכלה ולהסתכן במגיפה, יש מי שיטען שחיי אדם קודמים לכל, ויש מי שיאמר שהוא משתגע כבר אחרי שבוע בסגר. יש לאפשר לקיים דיון ציבורי כזה.
למרות שמדינות שונות יאזנו בצורה שונה בין שלושת האינטרסים הללו – בריאות, כלכלה, חברה – הרי שמדיניות ה"הטל והקל" צריכה להיות משותפת לכולן, טוען לאונג. אחרי הורדת קצב ההדבקה לשיעור נסבל והסרת חלק מן המגבלות (למשל: פתיחת בתי הספר), כל המדיניות חייבות להיות מוכנות לאפשרות של הטלתן מחדש ברגע בו הנתונים הקריטיים ישובו ויעלו – וקרוב לוודאי שזה יקרה, ודווקא במקומות שעד כה לא נפגעו בצורה קשה. יש להטיל ולהקל ככל שיידרש עד שיהיה חיסון מספיק. "הטל והקל" דומה לנהיגה ממושכת בכביש מלא מהמורות: הנהג חייב ללחוץ לסירוגין על הבלמים ועל הגז, שוב ושוב, כדי להתקדם מבלי להתרסק, תוך שמירה על בטיחות מירבית עד להגעה ליעד.
ממצרים העתיקה שבה העבדים העברים סיפרו על יציאת האבות מהגלות, עד ליציאת מצרים של תקופתנו היא מדינת ישראל
