שבר הקוקפיט

מאז שבני גנץ נכנס לפוליטיקה צחקו עליו שאינו יודע לקבל החלטות קשות ושאינו מנהיג. משה בוגי יעלון אמר פעם בראיון, בהתייחסו לפקודו לשעבר, כי הוא הבכיר וגנץ הוא הבחיר; יאיר לפיד חשב במשך כל הזמן כי הוא המנהיג מאחורי הקלעים, זה שמוביל את גנץ. רק שיו"ר כחול לבן הוכיח כי הוא יודע לשחק את המשחק הפוליטי יותר טוב ממה שהרוב חושבים: הוא נתן ליעלון לחשוב שהוא בכיר ממנו וללפיד נתן לחיות באשליה כי הוא המושך בחוטים, אך ברגע האמת הוכיח שהוא המנהיג האמיתי, זה שיודע לקבל החלטות קשות מבלי להתבלבל.

נדמה כי רק גבי אשכנזי קיבל עליו את מרותו של גנץ. אומרים שהוא אשר דחף את גנץ להיכנס לממשלה עם הליכוד, אך האמת היא שהוא לא הוביל אותו, אלא ידע לספק לו רוח גבית כשהיה צריך. למעשה, הוא וגנץ מחזיקים בדעה פרגמטית הגורסת כי הם ניסו שלוש פעמים לקבל את אמון העם, ומאחר שלא קיבלו רוב מובהק, ללא יועז הנדל, צבי האוזר ואולי לוי-אבקסיס, לא היה בכוחם להקים ממשלת מיעוט, וחוץ מזה בכלל לא בטוח שישראל ביתנו הייתה מתגייסת לממשלה הנתמכת על-ידי המשותפת - הפעם הרביעית לא תהיה שונה. הם ישרו קו עם אלברט איינשטיין, אשר קבע כי ההגדרה של שיגעון היא לחזור על אותו דבר שוב ושוב תוך כדי ציפייה לתוצאה שונה.

רק שהמרחק מכאן ועד לחבירה עם בנימין נתניהו הוא גדול לאין שיעור. אין ולא הייתה להם שום חובה לשבת תחת ראש ממשלה אשר לא קיבל בבחירות את אמון העם, רק כדי להציל את העם מבחירות. קודם כל כי נתניהו הוא זה שחולק על איינשטיין והאדם אשר גרר אותנו שוב ושוב לבחירות, ודבר שני כי אי-אפשר להכריח אף אדם לשבת תחת ראש ממשלה כנגד רצונו; אנחנו מדינה דמוקרטית.

גנץ ואשכנזי הבינו שיכול להיות, אחרי שלוש מערכות בחירות, שאולי, בסופו של דבר, אינם נבחרו להוביל את המדינה בתור מפלגת השלטון. הם יודעים כי נתניהו כנראה לא יעביר לגנץ את המושכות בעוד כשנה וחצי, אך נכנסו איתו בכל זאת לממשלה בגלל משבר הקורונה. הם הבינו שזהו צורך העם אשר הם משרתים ושהם כלי עבורנו.

נכון, גם נתניהו לא קיבל רוב בבחירות, אז למה שדווקא הוא יקבל את הבכורה? כנראה התקבלה ההבנה כי במשבר מסוג זה יש צורך בראש ממשלה עם ניסיון וקשרי חוץ ענפים. ויש עוד סיבה: הם ידעו כי נתניהו, על-מנת לשמר את כוחו, לא יישבר, וצריך שמישהו, לא משנה מי, יוותר, בשביל להציל את המדינה מבחירות רביעיות בזמן מגיפה; שמישהו יצטרך להקריב ולהיות האדם הבוגר - וזה לא יהיה נתניהו. גנץ ואשכנזי הבינו כי כללי המשחק, בעקבות משבר הקורונה, השתנו. הם הבינו כי מדינת ישראל זקוקה לממשלת אחדות, שהעם משווע לכך, ושזה הדבר הנכון לעשותו גם אם אין להם חובה לעשות כך.

לפיד ויעלון נשארו תקועים בתחילת מרץ, כאילו מגיפה עולמית לא תקפה את המדינה. הם בטוחים כי הם נבחרו, או בעתיד הקרוב ייבחרו, להנהיג את המדינה, אבל לא מתחשבים בכל מה שקורה סביבם. הם לא השכילו להבין שגנץ ואשכנזי נכנסים לממשלה כאשר הם מונים 17 ח"כים, וכי יחד איתם ועם העבודה הם היו יכולים להוות ציר מרכזי בקואליציה בכל הקשור להצבעות בכנסת, אשר חשובה גם היא; ממשלה פריטטית לא מכסה על הצבעות ברשות המחוקקת. במקום שתהיה קואליציה שוויונית, נקבל כזו המוטה בהרבה יותר ימינה; 15 ח"כים הם הבדל משמעותי. שלא לדבר בכלל על כך שהממשלה הייתה יכולה להיות מורכבת לגמרי אחרת, עם מרצ וליברמן וללא ימינה והחרדים.

לפיד ויעלון מונעים מאגו. הם בטוחים כי השלטון חייב להיות בידיים שלהם ואינם מוכנים לחשוב מחוץ לקופסה. נראה שלא הייתה להם שום בעיה ללכת שוב פעם לבחירות. הם צריכים לשאול את עצמם לאן הם רוצים להגיע בהינתן תיקו אינסופי ובכך שנתניהו לעולם לא יפרוש.