התברברות במדבר העמים

השבת מתחילים לקרוא את ספר במדבר שמבחינות רבות הוא ספר החינוך (או שמא החניכה) שלנו. ארבעים שנה הלכו אבותינו במדבר בדרכם לארץ ישראל והאירועים המרכזיים שהיו שם מתוארים בספר הזה כהוראה לדורות עולם. זה מתחיל במפקד כללי, כל שבט בנפרד ואח"כ חלוקה לארבעה מחנות. כל שלושה שבטים צורפו למחנה והמחנות הוצבו לארבע רוחות העולם סביב המשכן שהיווה את המרכז הרוחני של עם ישראל. בפשט, הכל התחיל מחטא המרגלים שמאסו בארץ חמדה ולפיכך נגזרה על העם שהאמין להם הגזרה (במדבר יד): [לד] בְּמִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר-תַּרְתֶּם אֶת-הָאָרֶץ, אַרְבָּעִים יוֹם--יוֹם לַשָּׁנָה יוֹם לַשָּׁנָה תִּשְׂאוּ אֶת-עֲו‍ֹנֹתֵיכֶם, אַרְבָּעִים שָׁנָה; וִידַעְתֶּם, אֶת-תְּנוּאָתִי.

בארבעים שנותינו במדבר היו מ"ב מסעות המפורטים בפרשת מסעי, האחרונה בחומש הזה. וזו לא רק היסטוריה. הנביא יחזקאל מתנבא על העתיד ואומר (פרק כ): [לה] וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם, אֶל-מִדְבַּר הָעַמִּים; וְנִשְׁפַּטְתִּי אִתְּכֶם שָׁם, פָּנִים אֶל-פָּנִים. המפרשים אומרים שמִדְבַּר הָעַמִּים נקרא כך כי כמה עמים שוכנים סביבו. ואמנם בפסוק הבא מתייחס הנביא למדבר של ספרנו בשם אחר: [לו] כַּאֲשֶׁר נִשְׁפַּטְתִּי אֶת-אֲבוֹתֵיכֶם, בְּמִדְבַּר אֶרֶץ מִצְרָיִם--כֵּן אִשָּׁפֵט אִתְּכֶם, נְאֻם אֲ-דֹנָי אלקים. בחסידות מבואר כי הַקְבָּלָה בין תקופת המדבר של אז ובין התקופה שבה אנו חיים, כל עוד לא זכינו לגאולה האמיתית והשלמה, הקבלה כזאת תאפשר לנו להבין טוב יותר את המציאות שבה אנחנו חיים וממילא תעניק לנו אפשרות להתמודד ולגבור על הקשיים.

כאמור, במדבר עברנו מ"ב מסעות. בחסידות מבואר שהמסעות הגשמיים הנ"ל מייצגים מסעות רוחניים שאנחנו מצווים לעבור בשגרה היומיומית שלנו, במאמץ ההיחלצות שלנו מהרוע שבעולם. ואין הכוונה למה שמוסכם על כולם כי הוא רע כגון רצח וגניבה אלא בהשקפת עולם ובהתנהגות שאינה יאה ליהודי, מזה צריכים להיחלץ. הרי זו הייתה התכלית החינוכית של המסעות במדבר, להשתחרר סופית משיעבוד מצרים, מהמנטליות העבדותית, מהשיעבוד לחומר ולבנים וגם מהשיעבוד לאוכל טעים ולמה שבא לי באופן כללי. בתקופת השיעבוד ספגנו לא מעט מהתרבות המצרית ואותו הדבר קרה לאורך הגלות עם תרבות העמים.

רק משיח יכול לתקן

והרי אודות החובה להשתחרר מנטיות אלו קראנו בתורה אך לפני כשלושה שבועות (ויקרא כח): [ג] כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ-מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם-בָּהּ, לֹא תַעֲשׂוּ; וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ-כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה, לֹא תַעֲשׂוּ, וּבְחֻקֹּתֵיהֶם, לֹא תֵלֵכוּ. ההקשר מלמד בבירור כי הכוונה כאן היא לאסור הפקרות מינית, וחז"ל מדגישים כי מעשה ארץ מצרים הכוונה גם ללהט"ביות. זה בצד השלילה. ובצד החיוב אנחנו אמורים לחתור לשלמות המוצעת לנו מיד בהמשך: [ד] אֶת-מִשְׁפָּטַי תַּעֲשׂוּ וְאֶת-חֻקֹּתַי תִּשְׁמְרוּ, לָלֶכֶת בָּהֶם: אֲנִי, ה' אֱלֹקֵיכֶם. [ה] וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-חֻקֹּתַי וְאֶת-מִשְׁפָּטַי, אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם: אֲנִי, ה'. ארבעים שנה במדבר היוו אם כן סדרת חינוך שנועדה להעניק לנו כוחות להתגבר על נטיות טבעיות שליליות.

אלא שלמצרים לא הייתה בלעדיות על לגטימציה לנטיות שליליות, גם בארץ כנען התופעה הייתה קיימת ובעצם, בכל מקום בו חיים בני אדם. במדבר הוענקו לנו הכוחות להתגבר על אותן נטיות אבל לא שללו אותן מאיתנו, הן עדיין מצויות בתוכנו ולפעמים גם יוצאות החוצה. ומאז ועד בכלל התפקיד שלנו בעולם הוא להתגבר מצד אחד על הנטיות השליליות הטבעיות לנו ולחתור מצד שני למודעות שלמה כי אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם. וכמו שאת הכוחות להצליח בכך קיבלנו מלמעלה במדבר סיני, כך התרגול העצמי שלנו מאז ועד בכלל מתבצע במדבר העמים, כמבואר בכתבי החסידות, והמשימה שלנו היא לדחות בהחלטיות כל השפעה תרבותית זרה ולדבוק לגמרי בתרבות שהנחילנו אלוקינו בתורה הקדושה.

התרבות הזאת כוללת קשר בל ינתק בינינו ובין ארץ ישראל שהקב"ה הבטיח לאבותינו ונתנה להם אחרי גלות מצרים ועוד ארבעים שנה במדבר כידוע ומפורסם. והנה למרבה הצער דווקא אנחנו, הדור שזכה והקב"ה החזיר אותנו לארץ אבותינו, חיים במדינה שקיימת בזכות הסכמת אומות העולם כביכול, לא מכוח ההבטחה העליונה לאבותינו ולנו. לכן בחרו לכנות אותה 'מדינת ישראל' כי שמה האמיתי 'ארץ ישראל' או אף 'ארץ הקודש' המקובל לגמרי אצל אומות העולם, אומר בהכרח שיש קשר בין נוכחותנו בארץ כאן ועכשיו ובין האמור בעניין בתורה הקדושה. ואת הקשר הזה העדיפו להעלים. נו, ובתהליך שארך כמה עשרות שנים בסה"כ הגענו לאימוץ אותן נטיות שמהן היינו אמורים להגמל.

אגב, מהשם 'ארץ ישראל' משתמע בבירור כי אנחנו כאן לא 72 שנה אלא כמעט 3,300 שנה, מאז כיבוש ארץ כנען בידי יהושע. לכאורה זה לא באמת משנה; מדינת ישראל, ארץ ישראל, היינו הך. אבל אימוץ השם המקורי היה חוסך לנו המון צרות. וכדברי כ"ק אדמו"ר מליובאוויץ' במכתב למר שז"ר בשנת תשכ"ט בעת שכיהן כנשיא המדינה: דבר שנתייסד בתש"ח ברצון או באישור אומות העולם - אין בו כל תוקף ותוכן לענות על טענות הערביים, הוותיקן, האו"מ וכו' והכנעניים (הגלוים ושבסתר) שמבני ישראל: לסטים אתם שכבשתם ארצות כו'... אבל גורם הכי חשוב הוא (בהשפעה על) המורַל של הנוער (כולל - בצה"ל) על הסטודנטים דארצה"ב (ובטח גם שאר ארצות) וכו'. על פניו, בשלב הזה תיקון המצב הוא כבר מעבר לכוחותינו, רק משיח יכול.