21 פסוקים בפרשה שלנו מוקדשים לשלושה אפיונים לנזיר. על-פי תפיסת היהדות האיסורים החלים על הנזיר שונים מאיסורים החלים בדתות אחרות ובמיוחד שונים מזו המקובלת בנצרות, כשהדגש בנצרות הוא על איסור חיי המין. כבר אמרו חז"ל על הנזיר בפרשת "נשא" - "שלושה מיני איסורים בנזיר - הטומאה, התגלחות והיוצא מן הגפן".

המסקנה של חז"ל מתבססת על הנאמר בפרק ו' בספר במדבר, לפיה הנזירות כוללת:

(א) הימנעות משתיית יין (פס' ג-ד).

(ב) הימנעות מגילוח שיער (פס' ה').

(ג) הימנעות מטומאה (פס' ו'-ז').

רש"י רואה קשר של תוצאה וסיבה בכך שבאותה פרשה בפרק ה' הופיעו 21 פסוקים, שהתייחסו לאישה הסוטה ובהמשך בפרק ו' באותה פרשה הופיעו 21 הפסוקים הקשורים בנזיר.

אני מבקש למקד את דברי בהפטרה של הפרשה, הלקוחה מספר שופטים. כאמור אחד מנושאי הפרשה, כפי שבאו לידי ביטוי ב-21 פסוקים בספר במדבר פרק ו' מתמקדים בנושא הנזיר. בהפטרת השבוע בולטת דמותו של שמשון, מי שבחירה בנזירות, שברונה ושיקומה הם חלק משמעותי ומכריע בכל סיפור חייו.

לתיאור הגופני של שמשון במקרא יש השלמות רבות בדרשות של חז"ל, שדרשו והפליגו מעל ומעבר לכתוב בטקסט המקראי, כמו התיאור בתלמוד הבבלי במסכת סוטה דף י' עמ' א', המתאר את איבר מינו של שמשון "וכמות זרעו כנחל שוטף".

על-פי המקור המקראי, שמשון נשא לאשה אישה פלישתית מתמנתה, אהב אישה בנחל שורק ושכב עם אישה זונה. על כך אומרים חז"ל "שממון הלך אחר עיניו, לפיכך נקרו פלישתים את עיניו".

הפטרה שמעמידה את שמשון במרכזה מביאה לנו אדם עם חולשות אנושיות, אך החולשות האנושיות שליוו אותו לא פגמו בכך שבמסכת ראש השנה פרק ב' יוזכר שמשון כאדם שבתרומתו לחברה הישראלית הוא שקול כנגד משה ואהרון.

מעניין ששופטים עם חולשות אנושיות כמו גדעון יפתח ושמשמון זוכים במסכת ראש השנה פרק ב' שייאמר עליהם - "בית דינו של גדעון, יפתח ושמשון שקולין כנגד משה ואהרון....".

כבש אותי בהפטרת השבוע הגיבור המרכזי. נכבשתי מעצם העובדה שלא יצרו כאן אידאליזציה מדמותו של מנהיג - מדמותו של שופט בישראל - שעמד במבחן היושרה כלפי החברה בה הוא חי. כבשה אותי העובדה שהטקסט מקבל בהבנה ובמחילה גדולה את חולשותיו של שמשון ומעריצו על תרומתו לחברה ועל נכונותו לתת את חייה למענה.

הדמות, שנעדרו ממנה כל הסממנים של אידאליזציה, כבשה אותי והיא בהרבה יותר משכנעת והעיקר היא חודרת ללבו של הקורא.