60 שנה להתקן הטפטפות הראשון בעולם

בפברואר 1962 פרסם יעקב מוטס את מאמרו הראשון העוסק בהשקיה בטפטוף בירחון "השדה". משום מה לאורך שנות השבעים והלאה, יוחסה ההמצאה למהנדס המים שמחה בלאס ולאחרים. בלאס הגיב על טענות שההמצאה אינה שלו והקפיד לנסח - הוא לא ממציא רעיון הטפטוף אלא את יישומו החקלאי-מסחרי.

כבר בשנות השלושים ראה בלאס בחצר חקלאי בחדרה עץ הגדל ממים תת-קרקעיים (נזילה בצינור). התרשם מכך מאוד ומשנת 1959 ועד 1966 פיתח עם בנו את יישום שיטת ההשקיה בטפטוף ואף פיתח טפטפת חדשנית. בשנת 1965 מכר את הידע והזכויות לפטנט לחצרים ויחד עמם הקים את מפעל "נטפים". נחזור לחקלאי מוטס ועשייתו.

במהלך שנות השישים חבר מוטס לחוקרים בתחום הקרקע והמים בעבודות מחקר וניסוי. הוא החל בפרסום אחת מעבודותיו במגזין המדעי האמריקני Soil Science בשנת 1966, בנושא אפקט העיכוב בפלטות לחץ, שיטת ההרטבה, "התיישנות", ושימור לחות הקרקע. בתחילת שנות השבעים עבר מוטס מאגף "שירות השדה" במשרד החקלאות שעסק בקרקע ומים למחלקת הפרחים, בתור יועץ ארצי בנושאי השקיה ודישון.

עד אמצע שנות השבעים הוא פיתח המצאות נוספות, ביניהן המצאת מתז מיוחד להשקיה ומכשיר למיצוי תמיסת הקרקע לצורך בדיקה ובקרת הדישון. "הטנסיומטרים" והמכשירים הנלווים שפיתח לצורך פיקוח ובקרה על מים ודישון בפרחים נרכשו על-ידי מדינות מתפתחות שגידלו פרחים כמו קניה, זימבבואה, זמביה, טנזניה, אקוודור, קולומביה ומדינות נוספות. המכשירים שופרו והחקלאים הגיעו בסיועם, לחסכון גדול בגידול הפרחים.

יעקב מוטס נפטר ב-19 באוגוסט 2013, בגיל 95. ב-25 בנובמבר 2015, כשנתיים לאחר מותו, נערך טקס מיוחד לכבודו בכנס ארצי בנושא "השקיה במי קולחין" בבית דגן. פרופסור יוסי שלהבת, המדען הראשי של משרד החקלאות ומנהל מכון וולקני בעבר, סיפר שבעת היותו חוקר ראשי ומנהל המכון לחקר הקרקע והמים, היה בקשר הדוק עם מוטס בניסיונות משותפים שעשו יחד לפיתוח שיטת הטפטוף וקידום המצאתו.

שלהבת אף תיקן טעות היסטורית לפיה נטען שמוטס המציא שיטה "לטפטוף מוטמן". הוא הסביר שהטעות נבעה מכך שמוטס עצמו כינה את השיטה שלו כתת-קרקעית, אך בכל ניסיונותיו הדגים טפטוף שהיה רק על פני האדמה. הסיבה: מוטס תכנן שמתחת לכל חור בצינור יהיה בור קטן שיאפשר חדירה טובה יותר ולכן קרא לשיטה השקיה תת-קרקעית. לדבריו מוטס מעולם לא הטמין את הטפטפות, הוא הניחן על הקרקע.

ב-1956 החל מוטס באופן מעשי לבדוק את שיטת הטפטוף, בעצי מטע ופרחים, אף על-פי שאז לא קראו לזה כך. לגבי רבים המושג טפטוף קשור למהנדס שמחה בלאס כממציא השיטה ומפתחה וכמי שהעניק אותה למדינה. בנו של יעקב מוטס לא ביקש לערער כאן על זכותו המשפטית של בלאס על הטפטפת שהוא המציא (זכות בגין פטנט רשום).

מטרתו של הבן עדי מוטס בפרטים שהוסיף לנושא ביום העיון הייתה להבהיר את ראשוניותו של מוטס בטפטוף בארץ כהוגה וכמבסס השיטה, ולתקן בזה עוול שנגרם לו, אולי בהיסח הדעת. עדי ובני משפחתו מצפים עדיין להעמיק את הנצחת פעילתו של מוטס ולחשוף את רעיונותיו בפני תושבי הנגב וצעירי הארץ.

בנו של מוטס הציג את העובדות כפי שהוא ליקטן מתעודות וממפגש עם אנשי המקצוע. בשנת 1956 החל מוטס לבחון באופן מעשי השקיה בטפטוף בחלקת עצי פרי בראשון-לציון. הרעיון בא לו כתוצאה מגילוי תופעה של התפתחות וגידול רב ומהיר של צמח החזרת שגדל מתחת לברזיה בחצר ביתו. בהמשך שם לב שקיימת נזילה קטנה ואיטית באחד מחיבורי הזווית של צינור המתכת שלה.

הוא התעקש להשאיר את המצב כמו שהוא ולא לתקן את הנזילה אלא לחכות לתוצאות המעניינות עם הגידול, שכבר נראו לעין באופן בולט ומשמעותי ביותר. הצמח פשוט התפתח בצורה מדהימה ובלתי רגילה ביחס לגידולים אחרים דומים. תופעה זו נתנה לו את ההשראה והכוח המניע לפיתוח הדבר שהצליח ליישם אותו בקנה המידה הביתי אצלו בגינה, בבניית מערכת מושלמת שהשקתה שורה של עצי פרי והתוצאות דיברו בעד עצמן.

כעבור כשנה, ב-1957 הוא עניין בכך את א' אהרוני, חברו לעבודה "בשירות השדה". אהרוני ביקר בחלקת הניסוי בחצר ביתו של מוטס, התרשם עמוקות וניסה לעניין את ד"ר יעקב רובין, מנהל האגף לקרקע ומים בתחנה לחקר החקלאות ברחובות. בביקור חוזר הביא עמו את ד"ר רובין וכמו-כן שני מהנדסים שעבדו בצוות הטכני של הסוכנות בבאר שבע, מיכה חרמוני ויצחק (איצ'לה) קרופניק.

ד"ר רובין לא נטה להיכנס לעבי הקורה בעניין. בין היתר ניסה אהרוני לעניין גם את יעקב (בודה) עורב, מהמחלקה לשימור הקרקע בבאר-שבע, אשר כעבור כשנתיים (1959) החל לנסות את השיטה (בגירסה שונה במקצת). בעקבות הניסיונות שערך עורב בערבה הוא הציע למוטס לכתוב על המצאתו לגיליון "השדה".

במאי 1980 עם הענקת פרס ישראל למהנדס שמחה בלאס על אמצאת הטפטפת המסחרית הראשונה שלו ופריצת הדרך שבעקבותיה, כתב אהרוני מכתב עדות מרשים על פועלו וראשוניותו של יעקב מוטס באמצאת שיטת הטפטוף. המכתב הופנה אז למנהל שה"מ בבקשה למציאת הבמה המתאימה לתיקון המעוות ביידוע הציבור לגבי זכות הראשונים של מוטס באמצאת הטפטוף. למעשה, טרם נמצאה לבקשה זו הבמה הראויה.

אין ספק שהשמועה על הרעיון שהגה, המציא ופיתח יעקב מוטס בתנאים הביתיים שעמדו לרשותו, עברה מפה לאוזן מקצה לקצה של הארץ. איתן אוריאלי נכח וראה את ניסיונותיו של מוטס וכתב: כי תודות רבות מגיעות למר שמחה בלאס, על שזיהה את הפוטנציאל הגדול בשיטת הטפטוף והמציא את הטפטפת הראשונה בשנות הששים, אך אני ראיתי צמחים מושקים בטפטוף הרבה קודם.

המשיך אוריאלי וסיפר כי בערב חורפי בסביבות פברואר 1958 בראשון לציון - בביתו של מר יעקב מוטס ראה את השיטה בפעולה. בשנת 1957 הוצב כמדריך חקלאי למדרשה החקלאית של הנח"ל. בתחילת שנת 1958 הצטרף כמדריך נוסף, מהנדס המים יצחק האוזנבר. הוא לימד את מדריכי המדרשה רבות בנושא ההשקיה - מקצוע חדש באותם זמנים.

בין היתר 'גרר' אותנו ערב אחד לבית קרקע בראשון לציון, שם פגשנו את מר יעקב מוטס. הם הראו לנו מערכת השקיה בטפטוף שבה הישקה מר מוטס עציצי נוי בביתו מזה שנים אחדות. "הצינור הראשי היה צינור גומי דק. בצינור זה נקב מר מוטס חורים בעזרת מרצע והשחיל צינוריות פלסטיק דקיקות ארוכות. עם פתיחת הברז טפטפו המים ישר דרך הצינוריות לעציצי צמחי הבית. עציצים גדולים זכו לצינורית קצרה (יותר מים) וקטנים לצינורית ארוכה (פחות מים). כך יצר מר מוטס ספיקות שונות בעזרת החיכוך.

כמובן שהמערכת הופעלה רק בלחצים נמוכים, שכן כשהברז נפתח לעוצמה חזקה מידי הצינוריות הדקות נטו להתפרק מצינור המים הראשי. בהמשך הערב יצאו המדריכים לחצרו ומוטס הראה שכך הוא משקה עצים אחדים בגנו. לשאלה מה חשיבות שיטת ההשקיה הזו ענה מוטס שכך הוא מקווה לחסוך בכך מים רבים, בהשוואה לשיטות ההשקיה שהיו מקובלות ומכיוון שהוא מרטיב רק חלק מהשטח ויפסיד פחות מים, הן בהתאדות מהממטירים והן מפני השטח.

המדריכים לא התעמקו בפרטים ולא שיערו אז את גודל חשיבות ההמצאה. לימים נתקל אוריאלי בטפטוף שוב כשיצא קיבוץ חצרים (במקור: נטפים) עם הטפטפת המסחרית הראשונה הגדולה והמסורבלת. מר בלאס השתמש ברעיון שיטת הטפטוף של מוטס, החליף את הצינוריות הארוכות והרגישות במבוך משוכלל בתוך מיכל שקיבל את השם 'טפטפת'.

בהמשך הזמן הטפטפות השתכללו עוד ועוד. אז החלה פריצת הדרך המסחרית. אין ספק לדעת אוריאלי כי זכות הראשונים על הטפטפת מגיע למר שמחה בלאס ובצדק. מאידך מצער מאוד על ששמו של מר יעקב מוטס כפורץ הדרך הראשון להשקיית גידולים בשיטת הטפטוף נשמט לאורך כל הדרך.

מוטס החל בניסיונות טפטוף בשנת 1956 ותאר אותם במאמרו בעיתון "השדה" מפברואר 1962, שהיה הפרסום הראשון על השקיה בטפטוף בארץ. המושג טפטוף לא היה עדיין בשימוש, ובמקום זה כונתה שיטת השקיה זו 'השקאה תת-קרקעית', למרות שמוטס השתמש בטפטפת המונחת על פני הקרקע (ומטפטפת לתוך קידוח הממולא בחצץ).

המושג "תת קרקעית" התייחס לכך שהמים התפזרו מתחת לפני הקרקע לכל הכיוונים, ללא הרטבת כל פני השטח. ואכן מנהל שרות השדה, משה בועז, כתב בחוברת שפרסם על השקיה בטפטוף בישראל (נובמבר 1973) על הנושא. בועז ציין שטפטוף על-קרקעי הוצע לראשונה על-ידי מוטס. והדגיש כי הגישה העל-קרקעית של ההשקאה בטפטוף הוצעה לדעתו לראשונה על-ידי יעקב מוטס.

בהמשך השיטה נוסתה, שופרה ואף הוכנסה לחלקות מסחריות על-ידי יהודה זהר איש שירות השדה מבאר-שבע ואחרים. ראוי לציין שמוטס לא עשה מעבודתו סוד. הוא עניין בנושא את אהרוני ואחרים, כפי שצוין כבר לעיל. בנוסף לכך ניסה מוטס ב-1960 לעניין שוב את פרופ' רובין ואת המהנדס א. רביץ בנושא.

פרסום המאמר במעריב על העבודה של בלאס בנושא הטפטוף, מבלי שהוזכרה ראשוניותו של מוטס גרמה צער לאבינועם ורד (עד נוסף לעבודתו של מוטס) והוא ביטא זאת במעריב במכתב למערכת שפורסם, ושמסתיים במילים אלה: "לאור עובדות אלה וביודעי זה שנים את עבודתו של יעקב מוטס, נדהמתי בקראי את כתבה זו, שבה הושמטו והועלמו כליל זכויותיו של יעקב מוטס. הרשות בידי כל אדם לפתח שיטה זו לטובת החקלאות והכלכלה הלאומית, אך אין להעמיס את הכתר במקום הלא-נכון ונמצא כאן עיוות רב.

נראה שאין מקום לערער על תרומתם החשובה של עורב, בלאס ומהנדס המים האגרונום אפרים לוז שרשם כפטנט יחד עם בלאס את שיטת ההשקיה בטפטוף - לפיתוח, קידום ודחיפת הנושא. ייתכן מאוד שללא כניסתם לעניין הטפטוף ויותר מאוחר כניסתו של יהודה זוהר ושכלוליו המסחריים, לא היו הדברים מתגלגלים בקצב ובצורה כפי שהתגלגלו.

עתה, בחלוף זמן רב, לאחר ששיטת ההשקיה בטפטוף התפתחה, התפשטה והתפרסמה בארץ ובכל העולם והביאה וממשיכה להביא תהילה וכבוד רב למדינתנו, הגיע הזמן להפר את השתיקה על העוול שנעשה להוגה הרעיון והמיישם הראשון של השיטה לזכות את יעקב מוטס בהכרה ובהוקרה על פעלו".

רפי מהודר, שהיה בוגר העתודה האקדמית ומהנדס פיתח בזמנו וסתי לחץ מים והכיר את מוטס, עורב לוז ואחרים. קיבוץ חצרים יצר אתו קשר וביקש מממנו להיכנס לשותפות במפעל. מהודר סירב אך תמורת חוזה אחר החל לפתח עבור "נטפים" ווסתי לחץ ולשכלל טפטפות. ניתן לומר שמהודר היה בין אלה שהצטרפו לחבורה שראתה את הפוטנציאל המסחרי-חקלאי בטפטוף. יתר על כן, מהודר היה בין פורצי דרך עולמית בתחום שאפשר חסכון אדיר במשאבי טבע ועל כך שבמשך 40 שנה הוא המציא 50 המצאות, 400 פטנטים ו-150 מיליארד טפטפות.

נשאלת אם כן השאלה האם היה מוטס ממציא או מפתח? באחד מהראיונות שנתן עדי, בנו של מוטס, הוא אישר כי אביו ידע על שני ניסיונות קודמים שנערכו בשיטת הטפטוף - האחד בשנת 1970 בגרמניה, וניסיון נוסף נערך באנגליה בשנת 1942. אולם הניסיונות לא נמשכו ולא הסתיימו בתוצאה מסחרית-חקלאית.

מאידך-גיסא, בלאס פיתח יחד עם בנו את הטפטפת המסחרית הראשונה. בשנת 1965 הקימו השניים, בשיתוף עם קיבוץ חצרים, את חברת "נטפים". בנובמבר 1966 הם הגישו בקשה לפטנט, ובלאס זכה להכרה על פיתוחיו. בתודעה הישראלית נחקק בלאס כממציא הטפטפת, בהמשך מילא את מקומו רפי מהודר כחלוץ התחום, ופועלו של מוטס צלל לתהום הנשייה.

אין ספק שהטפטפת שנוצרה על-ידי בלאס עשתה את פריצת הדרך. חשוב לזכור ששנים לא מעטות לפני שבלאס התחיל לפתח את הטפטפת, מוטס וחבריו עבדו בשיטת הטפטוף, גם אם באמצעים יותר פרימיטיביים שלא התאמו להפצה מסחרית. הם השקו גידולים, והאמינו שתבוא פריצת דרך שתחסוך מים - כפי שאמנם קרה.

המדריך הארצי במשרד החקלאות אריה בכרך יצא ללחום את מלחמת הצדק, והחליט להיפגש עם אהרוני, מי שראה את ההמצאה בחיתוליה. בכרך סיפר כי נסע לביתו של אהרוני, בגבול בין רמת-גן לבני-ברק, לשוחח על יעקב מוטס. אהרוני דיווח לבכרך שראה את השיטה קורמת עור וגידים ושהוא יודע שמוטס היה הראשון.

מביתו של אהרוני נסע בכרך לבאר-שבע, לביתו של (בודה) יעקב עורב. לטענת עורב הוא ניסה להעלות את זכויות מוטס אך בלאס היה אישיות מקושרת וידועה ולא היה מולה כל סיכוי. בצר לו כתב בכרך גם מאמר שסוקר את תולדות הטפטוף. ארבעים שנה הצהיבו הדפים, ורק אחרי פטירתו של יעקב מוטס, בימי השבעה, הגיש את המאמר לבנו של מוטס - עדי.

לפני ארבע שנים, בגיליון 63 של הירחון "משוב חקלאות", הופיע מאמר העוסק בשיטת הטפטוף. אוריאלי חיפש את מוטס בין השיטין, ומשלא מצא, מיהר לכתוב מאמר משלו ובו עיקרי ההשתלשלות ההיסטורית. על יעקב מוטס למד מהודר רק משיחת טלפון שהתקיימה בינו לבין עדי מוטס. אוראלי סיכם כי סיפור ההיסטוריה של הטפטוף מורכב מאוד, העובדות בעייתיות, לדבריו: "אין לי ספק שנעשו ניסיונות בתחום הטפטוף, גם בעולם, ואני מודע לכך שאנשים שונים סבורים שהם המציאו את השיטה. אני אישית חושב שהממציא הראשון לא היה מוטס ולא בלאס".

מכיוון שאני חש "שפיספסתי" את הסיפור ולא השקעתי בכך מחשבה מספקת אני מצפה שהחוקרים הצעירים, הדנים בנושא, ימצאו את המסמכים הקשורים בניסיונות שנעשו בגרמניה ואנגליה ויעצימו את דמותו של מוטס בכל הנוגע לפרשת ההשקיה בטפטוף בארץ.

השתדלנו אם כן לעשות את ההבדלה ההיסטורית-חקלאית-טכנית ומסחרית בין כל ההוגים, היוצרים, המפתחים, עושי הניסיונות והמשכללים מסחרית ולאחר מכן לקבל את התמונה כולה המורכבת כך מסתבר מכמה וכמה אישים ומוסדות שפעלו בעניין. יש גם לחשוב "לתקן" במעט את ספרי הלימוד בנושא (לבתי ספר תיכוניים ולתלמידי האוניברסיטה) ו"לעבות" את דמותו ופעילותו של יעקב מוטס.