מנהל המחלקה נדרס למוות ביציאתו מבית החולים
יום שבת 23 במאי 1970, השעה 5 בערב לערך. ד"ר
יוסף שפירא, רופא מוערך בעל שם ומנהל המחלקה הפנימית בבית חולים השרון בפתח תקוה יוצא מבית החולים לכיוון ביתו הנמצא בקרבת בית החולים. הוא הולך על המדרכה הסמוכה לבית החולים כשלפתע מגיחה מכונית לעברו במהירות גבוה עולה על המדרכה ודוחפת גוררת במגן הקדמי שלה את הרופא למרחק עשרות מטרים. הרופא נלקח ללא הכרה לבית חולים השרון, משם הועבר במצב קשה לבית החולים בלינסון ונפטר כעבור שעה קלה. בן 60 היה במותו.
נהג הרכב הדורס, צבי צוקר בן 38 מרמת אביב בתל אביב, מגיע תוך זמן קצר לאחר הדריסה לתחנת משטרת פתח תקוה ומסגיר עצמו. הוא טען במשטרה כי אמו נפטרה לפני כשנה בהיותה בטיפול במחלקה הפנימית של בית החולים השרון וכי מנהל המחלקה ד"ר יוסף שפירא לא עשה מספיק כדי להציל את אמו. צוקר נחקר ונכלא למעצר ולמחרת מובא לבית
משפט להארכת מעצרו והוא מואשם ברצח בכוונה תחילה של הרופא.
עד ראיה: המכונית דחפה הרופא עשרות מטרים
עד ראיה לאירוע, הפרדסן יאיר אפולינסקי מרחוב קק"ל 14 בפתח תקוה, שהכיר את ד"ר שפירא, סיפר לעיתונאים: "היה זה בשבת בסביבות השעה 5 לפנות ערב, ראיתי את ד"ר שפירא יוצא מבניין בית החולים והולך על המדרכה, כנראה לכיוון ביתו הנמצא בקרבת מקום, לפתע הגיחה מכונית קטנה פיאט 600 אפורה במהירות גבוהה.
הכביש היה באותו עת ריק מכלי רכב והולכי רגל. המכונית סטתה מימין לשמאל עלתה על המדרכה ובמגן הקדמי שלה הרימה את הרופא, דחפה אותו עשרות מטרים קדימה ונמלטה. מישהו יצא מהבית להגיש לו עזרה אך זה היה מאוחר. מבית החולים התקשרו למשטרה. שוטרים הגיעו למקום וסיפרו שהנהג הסגיר עצמו למשטרה.
מנהל בית החולים השרו,ן ד"ר נח פלר מסר לעיתונאים כי גיטל צוקר בת 69, אמו של הנהג הדורס החשוד ברצח, הייתה מאושפזת לפני שנה במחלקה הפנימית של בית החולים בהיותה חולה במחלת מעיים קשה. ד"ר שפירא התייחס אליה בחביבות כמו ליתר החולים וניסה להצילה אך לא הצליח".
דריסתו ומותו של ד"ר יוסף שפירא, רופא בעל שם שנודע כרופא מסור לחוליו הכתה בהלם ובתדהמה את מכריו ומטופליו. ד"ר נח קפלינסקי יו"ר ההסתדרות הרפואית בישראל הגיב על הרצח ואמר: "זה עניין נורא של טירוף הדעת. ראיתי רבות בחיי אך מעשה כזה לא ראיתי. ד"ר נח קפלינסקי ציין, כי " ד"ר שפירא היה בעיני סמל הרופא העממי, הנאמן והמסור אשר הקדיש את חיו לרפואה, איש זה נפל קורבן למעשה זוועה כזה".
ד"ר יוסף שפירא-פרקי חייו
ד"ר יוסף שפירא נולד בספטמבר 1909 בקייב שבאוקראינה לאריה ומינדל שפירא. למד בגימנסיה העברית בקובנה, ובהמשך למד רפואה באוניברסיטת קובנה (1927-1932). היה מדריך בתנועת השומר-הצעיר בליטא ופעל להקמת הסתדרות השוה"צ - נצ"ח.
עלה ארצה ב-1934 והצטרף לקיבוץ אפיקים שבעמק הירדן. תחילה עבד בעבודות שונות בקיבוץ ובין השאר בבית המלאכה "קלת" שייצר בימים ההם ארגזים לאריזת ירקות ופירות. כמו-כן עבד בגן-הירק. לאחר תקופת התמחות בקופ"ח החל לשמש כרופא בקיבוץ אפיקים ובקיבוצי הסביבה (אשדות יעקב, מסדה, שער הגולן, בית זרע וגשר). בשנים 1938-1936 עבד במחלקה הפנימית בבי"ח "העמק".
בשנת 1938 הצטרף לסגל המחלקה הפנימית בבלינסון תחת פרופ' הארי הלר. במלחמת העצמאות מנובמבר 1947 ועד 15 במאי 1948 שירת כרופא בגדוד השלישי של הפלמ"ח בחטיבת הנגב בניר עם. בשנת 1947, עם פתיחת המחלקה הפנימית בבי"ח "השרון" בפ"ת, נתמנה למנהל המחלקה תפקיד בו כיהן במשך כ-23 שנים. במהלך השנים רכש לעצמו שם של רופא מעולה ומסור לחוליו ומטופליו וזכה להערכה במחקריו על מחלות הלב. בשעתו ערך ברדיו ב
קול ישראל תוכניות פופולריות על ענייני רפואה ואף עסק בהדרכה ובהשתלמות של רופאים.
ב-1947 עזב עם רעייתו ברטה וילדיהם את קיבוץ אפיקים ועבר להתגורר בפתח תקוה. אריה אופיר מקיבוץ אפיקים כתב במאמר הספד על ד"ר שפירא בעיתון דבר (21.6.70) כי "היה שייך לגלריה המפוארת של רופאים חלוציים במהותם ובכושר התמסרותם למקצוע ההומני". אופיר סיפר כי גם לאחר שעזב את קיבוץ אפיקים המשיך ד"ר שפירא לשמור על קשרים הדוקים עם הקיבוץ והרבה לבקר בו ולהיפגש עם חבריו משכבר הימים.
בצוואתו ביקש להיקבר בבית העלמין של קבוץ אפיקים שכה אהב. מסע הלוויתו של ד"ר שפירא נערך ביום ב' 25.5.70. הוא עבר בבית החולים "השרון" בו עבד המנוח שנים רבות וכל הרופאים והאחיות יצאו להיפרד מהמנוח. עשרות חולים ניצבו על המרפסות ועקבו אחר ההלוויה. בשערי בית החולים ספד למנוח מנהל בית החולים השרון ד"ר נח פלר, ומשם יצא מסע ההלוויה לבית העלמין של קיבוץ אפיקים שם נטמן המנוח.
ד"ר יוסף שפירא הותיר אחריו את רעייתו ברטה (בתיה) ושני בנים - אריק שפירא מלחין בעל שם, חתן פרס ישראל להלחנה (1994), ו
דן שפירא. נכדתו מיקה היא רופאה.
משפטו של הנהג הדורס
הנהג שדרס למות את ד"ר שפירא צבי צוקר, כאמור, בן 39 תושב רמת אביב, הועמד לדין בבית המשפט המחוזי בתל אביב כנאשם ברציחת ד"ר יוסף שפירא על-רקע טענתו שהרופא טיפל באופן לקוי באמו שמתה בבית החולים שנה קודם לכן ב-9 במאי 1969. על-פי עדויות היה צבי צוקר קשור לאמו שאיתה עבר את ימי השואה בחו"ל וכי בעת שאושפזה ישב ליד מיטתה יום וליל.
נציג המשטרה טען בבית המשפט כי הנאשם ארב לרופא כדי להמיתו וכי תכנן את מעשהו במשך מספר חודשים. משפטו החל להתברר בפני הרכב של שלושה שופטים בבית המשפט המחוזי בתל אביב. בעיתונות דווח כי הוגשה לבית המשפט תעודה רפואית מבית החולים באר יעקב בה נאמר כי הנאשם הוא חולה נפש ואינו יכול לעמוד לדין ויש לאשפזו.
התובע המשטרתי האשים את צוקר ברצח הרופא ונשמעו עדויות של שוטרים שהעידו שהנאשם התייצב ביום המקרה בתחנת המשטרה בפתח תקוה עם מכוניתו הפוגעת, והצהיר שדרס למות את הרופא בגלל טיפולו הכושל באמו. באוקטובר 1970 הורו השופטים לשלוח את החשוד לבדיקה נפשית נוספת להסתכלות פסיכיאטרית בבית החולים הממשלתי בבת ים, ולהגיש לבית המשפט חוות דעת של הרופא הראשי עד יום 30 בדצמבר 1970.
הנאשם ברצח נמצא תלוי בתאו בבית החולים
ביום א' 13 בדצמבר 1970, מספר ימים לפני שהיה אמור להתחדש בירור משפטו התגלה הנאשם צוקר בתאו בבית החולים בבת ים ללא רוח חיים. עובדי בית החולים שנכנסו לתאו של הנאשם בשעה 9:30 בבוקר מצאו אותו תלוי על אדן החלון בחגורת מכנסיו. צוקר הניח אישה ובת קטנה. פרקליטו עו"ד נתן קנת דרש לחקור את נסיבות מותו ולברר אם לא הייתה רשלנות בשמירה עליו ומדוע הושארה ברשותו חגורת מכנסיו בעת שהיה בתאו לבדו.
בשל התאבדותו של צוקר משפטו לא התברר עד סופו וצריך להיות הוגן ולומר שהאיש לא הורשע בבית משפט. אבל בהנחה שהיה זה רצח, הרי מדובר ככל הידוע ברצח הרופא הראשון בישראל על-ידי מטופל או בן משפחה של מטופל.
