בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
ספר שירים חדש של המשוררת המיוחדת לאה צבי (דובז'ינסקי) ● היא משתפת אותנו בהרהוריה - אולי היא תפסיק לכתוב, אין היא רואה בזה כל טעם, אבל אנחנו יודעים שהיא לא תפסיק, גם היא יודעת...
|
כתיבה ישירה [צילום: פריסו גנץ/dpa via AP]
|
|
|
|
|
היכן הסדקים האלה, הסדקים עליהם נקרא שם הספר? האם בחומות חייה של לאה או בליבה שלה? האם בליבנו שלנו? שירתה של לאה מתאפיינת בכתיבה ישירה, ללא התייפיפות וללא נסיונות לנשיאת חן, ללא מלים מפוארות ושום סגנון מעוצב. ללא חשבון, ללא מנוח. בכאב רב היא מביטה בנו בישירות ושמה לנו את המלים האלה. והנה בספר זה מצא לו הכאב מקום לנוח בו. הוא הגיע להשלמה. היא מספרת חוויות רגשיות, חוויות אישיות, כאילו ישבה מהצד והביטה על עצמה, על חייה ועל תחושותיה. ככה קל יותר להתמודד. לכולנו. זהו כאב אוניברסלי של קיום, של עד כלות. של אין לזה סוף. היא לא רואה אותו. אני לא מצאתי אותו בספר. היא משתפת אותנו בהרהוריה - אולי היא תפסיק לכתוב, אין היא רואה בזה כל טעם. אבל אנחנו יודעים שהיא לא תפסיק. גם היא יודעת... אבל היא כותבת: "כמו תינוק החורץ דינו ופוסק לינוק כך לא אתן עוד ידי בשירה שהרי אתם ממילא בעסקי פנקסנות ולא רוח, אתם חושבים בדידות, אני צחוק.." (מתוך השיר "פנקסנות" ע' 11) אל תפסיקי לכתוב לאה. השיר הזה הקפיא אותי על מקומי שלי. אילו/ לאה צבי (דובז'ינסקי) (ע' 37) אילו אִלּוּ יָדַעְתִּי שֶׁהַפְּסִיעָה הַשְּׁלִישִׁית תַּעֲמֹד כְּפֶסַע בֵּינִי לְבֵין תְּהוֹם הַאִם הָיִיתִי עוֹצֶרֶת? אִלּוּ יָדַעְתִּי שֶׁהַצַּעַד הַבָּא, טַעְמוֹ יִהְיֶה כְּלַעֲנָה, הַאִם הָיִיתִי קוֹפֵאת עַל מְקוֹמִי? והנה השיר "מורשת" - שירן של נשים רבות, בודאי גם של גברים (ע' 36) בְּכָל יוֹם שִׁשִּׁי הִנִּיחָה סָבָתִי מָעוֹת בְּכַף יָדִי וְשָׁלְחָה אוֹתִי לִקְנוֹת מַסְטִיק בָּזוּקָה בַּמַּכֹּלֶת שֶׁל יְרֹוחָם (שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא רִחֵם עַל יַלְדֵי הַגַּן - אֵין כֶּסֶף - אֵין מַסְטִיק). בְּשַׂקִּית נְיָר קְטַנָּה הִנִּיחַ יְרֹוחָם זוּג בָּזוּקוֹת וְרֻדּוֹת בְּטַעַם וְרַדְרַד. קִלַּפְתִּי בִּשְׁקִיקָה אֶת הָעֲטִיפָה, לִקְרֹא אֶת הֶעָתִיד הַוָּרֹד הַמְּצַפֶּה לִי, וְנֶאֱמַר שָׁם שֶׁאֶכְבֹּשׁ אֶת הַיָּרֵחַ, אַךְ אֲנִי כָּבַשְׁתִּי מְלָפְפוֹנִים בְּמֶלַח וְהֵם מֻנָּחִים בְּצִנְצֶנֶת עַל הַשַּׁיִשׁ הם מונחים בצנצנת על השיש. והשיר הזה גם אוניברסלי וכמה אקטואלי ע' 32 בספר: חִפַּשְׂנוּ שֶׁקֶט מִתַּחַת לסְלָעִים הַכְּבֵדִים, אבל תּחתם הִתְרַבּוּ בּשֶּׁקֶט עַקְרַבִּים, חִפַּשְׂנוּ שֶׁקֶט בַּיָּמִים אַךְ הם סַעַרו עָלינוּ, חִפַּשְׂנוּ שֶׁקֶט בַּמִּטָּה אַךְ הִיא רעָדָה, חִפַּשְׂנוּ שֶׁקֶט בַּחֲדָרִים הָאֲטוּמִים, נָעַלְנוּ דֶּלֶת והִמְתַּנוּ בּשֶּׁקֶט. .. "מדוזה" - השלמה או תקווה? קטע מהשיר (ע' 51) הַמָּחָר הוּא הַיּוֹם הָאֶתְמוֹל הוּא שִׁלְשׁוֹם.. וְכִי מָה אִכְפַּת לָהּ כָּל עוֹד הִיא צָפָה, אוּלַי מָחָר תַּגִּיעַ לְפוֹרְטוּגָל" זהו ספרה החמישי של לאה צבי (דובז'ינסקי). ספריה הקודמים: "לאן נעלם הצחוק של אבא?" (לילדים), "אופיר" 2010, "שירים", הוצאת "חבר לעט" 2015, "אולי יתגלה אגם" ספרי "עיתון 77" 2017.
|
תאריך:
|
03/06/2020
|
|
|
עודכן:
|
03/06/2020
|
|
ציפורה בראבי
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
קוראת
|
3/06/20 22:07
|
|
בתחילת יולי יחול המועד בו התחייב נתניהו להודיע על קבלת תוכנית המאה של הנשיא טראמפ. בשים לב לעובדה כי אמריקה נכנסת לעידן בחירות, ולנוכח אי-הוודאות לגבי עתיד השלטון במדינה זו, ייתכן שזו הפעם האחרונה בה ניתנת הזדמנות לישראל להיחלץ מגבולות אושוויץ, כהגדרתו של אבא אבן. לקבוע בעצמה את גבולותיה, גם לזכות בגושפנקא אמריקנית, יקרה מפז, על מפות חדשות אלו.
|
|
|
דיון בפרשות "בהר" ו"בחוקותי" וההתבוננות בהתייחסות לפרשות מצד גדולי הלכה במהלך ההיסטוריה מעניקים לנו מעמדים מאוד מרגשים. הם בוודאי לא התכוונו למעמד ה"מרגש" של הרכבת "הגואליציה" לה אנחנו עדים בימים אלו. הם לא התייחסו למעמדי הכוחנות הבוטה ולא לכיפופי הידיים תוך השתלחויות בוטות וגסות רוח בדרך להקמת "הגואליציה", שבינן ובין הרוח הנקייה הנושבת בפרשות אלו אין מאומה.
|
|
|
למרבה הצער, האישה שהתגלתה באנושיותה הרבה, באומץ לב, במסירות אין קץ לשמור על אחיה התינוק בתיבה מפני כל סכנה ומכל רע, דווקא האישה הזו - מרים אחות משה, יחד עם אחיה אהרון, נתפסו בחולשה אנושית מצערת. הם נתפסו במתן תיוג מבזה לאישה אך ורק בשל צבע עורה - אך ורק בשל בהיותה אישה כושית. ובאשה הכושית הם רואים דבר בזוי. כל הקטרוג שלה ושל אחיה על התנהגותו של משה נסוב סביב היותה של האישה לצדו - כושית.
|
|
|
סיפורה העצוב של הגימנסיה ברחביה, שהפכה למדגרת ומפיצת קורונה, לא אירע במאה שערים, בזרמים הקנאים של החרדים, המנותקים מהתקשורת, אלא בלב המיינסטרים הישראלי. באופן פרדוקסלי הוא פועל יוצא של תקשורת, פוליטיקאים ולוביסטים, שלחצו על חזרה לשגרה.
|
|
|
הארכיאולוג הביישן מאוקספורד הגיע לשדה הקרב בראש צבע ערבי שסייע בשינוי פני ההיסטוריה במזרח התיכון
|
|
|
|