הגזענות כפי שהכרנו אותה בעבר הייתה תורה שקבעה שהתנהגותו ומעשיו של הפרט מודרכים על-ידי השתייכותו, וההשתייכות היא שמכוונת את צורת ההתנהגות של כל קבוצות בני האדם. מכאן, שמקומה של קבוצה מסוימת בסולם הדרגות של הקבוצות נקבע על-פי סולם התכונות המצויות בקבוצות השונות
1.
באופן שבו היא נוסחה בעבר, בהגדרה קבוצת בני-אדם, התייחסו לכאורה לקבוצת גזע. אבל בהרבה מקרים זה לא היה כך בכלל. יהודים אינם גזע. צוענים אינם גזע. ואם אתם מתייחסים מילולית לכינוי המסולף "אנטישמיות" (שנאה שבפועל הופנתה רק כלפי עם ישראל, ולא כלפי כל השמיים), הרשו לי לחדש לכם - שמיות אינה גזע. השמיים הם האנשים הדוברים שפות שמיות. ובניגוד לטענות הנאצים (והאירנים), גם הארים אינם גזע.
תורת הגזע פותחה להצדקת השנאות השונות כדי לתת להן אצטלה אקדמית. בשורה התחתונה, הגזענים לא שפטו ולא דירגו בני-אדם לפי מעשיהם, הישגיהם והתנהגותם האישית, אלא לפי השתייכותם לקבוצה שהם קראו לה - גזע.
לאחר מלחמת העולם השנייה והשואה, ובעקבות עוד כמה אירועי ג'נוסייד, הפכה הגזענות לתופעה אסורה, ובמיוחד גזענות הקשורה לתנועות ימין. אבל על השנאה כתופעה לא הצליחו להתגבר, וזו עדיין קיימת. כעת היא שבה ועולה על-פני השטח, וכדי להסוות את פרצופה האמתי, היא לא מתחבאת כעת מאחורי תיאוריות גנטיות פסאודו-אקדמיות, אלא מאחורי תאוריות חברתיות פסאודו-אקדמיות, והיא לא מזוהה עם הימין, אלא עם השמאל. אבל זו אותה תופעה בדיוק.
קראו כעת את הפסקה הראשונה לעיל, ותראו שהתיאור מתאים לחלוטין לפוליטיקת הזהויות וההצטלביות (intedsectionality) שמהוות היום את הבון-טון של אנשי שמאל קיצוני ולצערנו גם לא קיצוני. הטענה שעומדת מאחורי התיאוריות המודרניות הללו, שהן באות לתקן מערכות של דיכוי שליטה ואפליה, היא שקר, משום שהמסקנות של התיאוריה אינן מופעלות כנגד אמצעי הדיכוי במקום בו הם קיימים, או כדי לבטל אפליה, אלא כנגד אנשים על-פי קבוצת ההשתייכות שלהם.
ראו הוזהרתם
אחד הפרדוקסים של הגישה הזו היא העובדה שקבוצת האנשים, שהייתה הכי מדוכאת, הכי מושפלת, הכי נרדפת וסבלה באופן הקשה ביותר מכל בחינה לאורך התקופה הכי ארוכה בהיסטוריה האנושית, הלוא הם היהודים, היא הקבוצה שנמצאת בתחתית הסולם של הפרוגרס.
הסיבה היא שמה שמניע את פוליטיקת הזהויות וההצטלביות, אינה הדאגה לחלש, אלא שנאה. שנאה לכל מי שהוא לא אני, שנאה לכל מי שמצליח יותר ממני, ביחד עם שנאות קמאיות אחרות, שאין להן שום נימוק הגיוני. למי שעוד היה ספק שהתופעה הזו מונעת על-ידי שנאה ולא על-ידי חמלה או רצון להיטיב, באו הפרעות הנוכחיות בארצות הברית כדי להסיר את הספק הזה.
בשעה ששורות אלא נכתבות, עדין לא חווינו פוגרום בשכונה יהודית בסגנון קישינב, אבל אם הפרעות לא ידוכאו במהרה גם זה יגיע. ראו הוזהרתם.
המסקנה היא שבפוליטיקת הזהויות וההצטלביות יש לטפל בדיוק כפי שטופלו הגזענות ושנאת ישראל (הקרויה באופן מטעה אנטישמיות) - יש להוציא אותה מחוץ לחוק, ולשפוט את מחולליה כפי ששפטו את הפושעים הנאציים בנירנברג. אם נניח לתופעה הזו להמשיך ולהשתולל תוצאותיה יהיו חמורות יותר מתוצאות מלחמת העולם השנייה.
