הגם שנהוג לחלק את המערכת האזורית במזרח התיכון לפי קווי מתאר עדתיים, סוניים-שיעיים, יש להכיר בכך שאלמנט מעצב משמעותי של מערכת זו, שמשפיע על התנהלותם של השחקנים האזוריים, הוא המתיחויות והיריבויות בתוך המחנה הסוני עצמו. חלוקה נוספת, שאינה חופפת לחלוקה השיעית-סונית, היא המחנאות לפי מידת תמיכתן של המדינות באיסלאם הפוליטי לגווניו. מעבר לכך מתקיימת תחרות בין המדינות הסוניות על מעמד והשפעה באזור, ומעורבים בה גם אינטרסים כלכליים הקשורים לגישה למשאבי טבע ושליטה בנמלים.

האתגרים שבפניהם ניצבות המדינות, לרבות האתגר שמציבה אירן, מהווים לכאורה בסיס אפשרי לשיתוף פעולה פנים-סוני. הניסיון של טורקיה לחדור לאזור, הצורך בהשקעות כלכליות בתחומה והרצון של סעודיה לצרף אותה למחנה האנטי-אירני, הביא אותן בתחילת העשור לנסות ולחמם את היחסים ביניהן. טורקיה אף הצהירה על תמיכה, אומנם מסויגת, בסעודיה בשלביה הראשונים של המלחמה בתימן. נוסף על כך, טורקיה הצטרפה ל"ברית האיסלאמית נגד הטרור" שיזם יורש העצר הסעודי, מוחמד בן סלמאן, ב-2015. מנהיגי המדינות ערכו ביקורים רשמיים מתוקשרים, ושתיהן אף הקימו מועצה לשיתוף פעולה אסטרטגי.

אך במקביל, שאיפותיה האזוריות של טורקיה יוצרות בעיה למרבית השחקניות הסוניות האחרות, כמו גם לישראל. מציאותן של מספר מעצמות אזוריות במזרח התיכון גורמת לכך שכל אחת מהן רואה את עצמה ראויה לבכורה. מדינות המפרץ, למעט קטר, רואות בטורקיה, בהנהגתו של הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן, גורם מערער יציבות, בעל שאיפות ניאו-עות'מאניות אשר תומך בתנועות האיסלאם הפוליטי במרחב.

סעודיה נגד טורקיה

בעשור החולף, על-רקע הטלטלה האזורית, גבר החשש בריאד מפני טורקיה וקטר, עקב תמיכתן באחים המוסלמים במצרים ובתנועת החמאס ברצועת עזה. מדינות המפרץ רואות במדיניות זו של טורקיה איום של ממש עליהן, לא רק ברמה האזורית, אלא בראש ובראשונה בזירת הפנים שלהן. זאת, מכיוון שהאיסלאם הפוליטי מהווה אלטרנטיבה שלטונית למעוניינים במשטר דתי, ובה בעת בזכות לבחור את הנהגת המדינה. ריאד ואבו דאבי לא שבעו נחת מקשריה של קטר עם ישראל, הגם שאלו מכוונים בעיקר לשפר את המצב ההומניטרי ברצועת עזה.

המתיחות בין מדינות במפרץ, במיוחד איחוד האמירויות וערב הסעודית, לבין טורקיה הוחרפה ב-2017 עם התייצבותה של טורקיה לימין קטר, לאחר שרביעיה הערבית (ריאד, אבו דאבי, קהיר ומנאמה) הטילו עליה חרם. טורקיה וקטר מימשו הסכם קודם ביניהן להקמת בסיס צבאי טורקי בקטר. סגירתו של הבסיס הטורקי, המאכלס כיום כ-5,000 אנשי צבא, היה אחד מ-13 התנאים המקוריים להסרת החרם מעל קטר (הסעיף הוסר בהמשך).

טורקיה אף התנגדה להתחממות היחסים בין ישראל לבין מדינות במפרץ. בשנים האחרונות ארדואן מותח ביקורת חריפה על מצרים ומדינות המפרץ, בטענה שאינן עושות די על-מנת לעצור צעדים חד-צדדים של ישראל כלפי הפלשתינים. מנגד, בן סלמאן צוטט בעיתונות המצרית כמי שהכליל את טורקיה ב"ציר הרשע" במזרח התיכון לצד אירן והאיסלאם הקיצוני, והאשים את ארדואן שהוא חותר להחיות את החליפות העות'מאנית על חשבון הערבים.

שר המדינה לענייני חוץ של איחוד האמירויות, אנואר גרגאש, האשים את ארדואן ב"אשליות קולוניאליסטיות" בעולם הערבי. ואילו שר החוץ הטורקי, מבלוט צ'בושולו, בתגובה לגינוי טורקיה על מעורבותה בלוב, נקב במאי 2020 בשמה על איחוד האמירויות כגורם מערער היציבות המרכזי באזור עקב התערבותה בלוב, בתימן וגם בסומליה.

ארדואן אכן מאשים את איחוד האמירויות במיוחד, לצד סעודיה, במעורבות בהפלת שלטון מוחמד מורסי במצרים ב-2013, בניסיון לבצע הפיכה בקטר ב-2017, ואף בתמיכה בניסיון ההפיכה הכושל נגדו ב-2016. היחסים בין סעודיה לטורקיה המשיכו להידרדר ב-2018, לאחר רציחתו של העיתונאי הסעודי ג'מאל חאשוקג'י בקונסוליה הסעודית באיסטנבול, והאשמת בן סלמאן כאחראי לרצח בידי ארדואן.

הממד הכלכלי של העימות

יחסה של סעודיה כלפי האחים המוסלמים ובמיוחד כלפי חמאס, לאחר שבעבר גילתה סובלנות פרגמטיות מסוימת כלפי התנועה, הורע בתקופתו של בן סלמאן. הממלכה הוציאה את האחים המוסלמים מחוץ לחוק ב-2014 וב-2019 אף עצרה, ייתכן שבעקבות בקשת הממשל האמריקני, עשרות אנשי חמאס שפעלו בתחומה והם עומדים כעת למשפט באשמת "השתייכות לארגון טרור ומימונו" – התפתחות המקשה עוד על פשרה בין ריאד לאנקרה.


למאבק בתוך המחנה הסוני יש ממד כלכלי, הגם שלצדדים יש שותפויות סחר משמעותיות יותר ולכן יכולת הפגיעה ההדדית היא מוגבלת. לאחר רצח חאשוקג'י ניסתה סעודיה לצמצם את השקעותיה בטורקיה ואת היקף התיירות אליה, אך בהצלחה חלקית בלבד. יחסיה הכלכליים של טורקיה עם איחוד האמירויות נפגעו מאז 2017 במידה ניכרת יותר.

פיצוי מסוים על הפגיעה ביחסים עם מדינות אלו הגיע בעקבות הגברת הסחר הטורקי עם קטר, למרות שבשל היות כלכלת קטר קטנה יחסית לזו של איחוד האמירויות ושל סעודיה, אין היא יכולה להוות תחליף להן. ב-2018 התחייבה קטר לסייע לטורקיה ב-15 מיליארד דולר בהשקעות ובאשראי. במאי 2020, לנוכח ירידה חדה ברזרבות מטבע החוץ של טורקיה, הסכימה קטר להגדיל את קו האשראי ביניהן לעסקת החלף (SWAP) מטבע חוץ בהיקף של 15 מיליארד דולר.

ההשלכות על ישראל

גם זירת הים האדום הפכה מוקד לתחרות: לצד מדינות השוכנות לחופי הים האדום, גם איחוד האמירויות, טורקיה וקטר מקיימות בו נוכחות צבאית. שחקנים אלו מתחרים על גישה נוחה לזירות מרוחקות יותר, לשם קידום אינטרסים כלכליים ועל-מנת להקרין עוצמה הרחק מגבולותיהן. לתחרות זו, בדומה למתרחש בלוב, פוטנציאל ללבות מתחים קיימים וליצור חדשים בין המדינות המתערבות.


היחסים בין המחנות אף קיבלו היבט צבאי עקב תמיכתם בצדדים היריבים במלחמת האזרחים בלוב. המיליציות הפועלות במערב המדינה, שחלקן קשורות לאחים המוסלמים, מקבלות תמיכה צבאית וכספית מטורקיה ומקטר. ואילו הפלג המזרחי של המיליציות, בהובלת המנהיג הצבאי חליפה ח'פתר, מקבל תמיכה פיננסית ואמצעי לחימה בעיקר מאיחוד האמירויות וממצרים.


המאבק בין הצדדים בא לידי ביטוי גם בתקשורת ובזירה הציבורית. באפריל השנה הודיעה סעודיה, כי תחסום אתרים טורקיים ואף את סוכנות הידיעות הטורקית הרשמית. כשבוע לאחר מכן חסמה טורקיה אתרים מקבילים של איחוד האמירויות וסעודיה. בשנים האחרונות היו גם מעת לעת איסורים על הקרנת סדרות טלוויזיה טורקיות בסעודיה, איחוד האמירויות ומצרים, ואף הוצאו פתוות (פסקי הלכה) נגד צפייה בהן.


ישראל הייתה מעדיפה לקיים יחסים טובים עם שני הצדדים בעולם הסוני המתחרים ביניהם. אולם, במצב העניינים הנוכחי יש לה אינטרס שידן של מדינות המפרץ ומצרים תהיה על העליונה. ייתכן אף שהמתיחות בין ישראל לבין טורקיה בשנים האחרונות מלאה תפקיד בהרחבת שיתוף הפעולה בינה לבין סעודיה, איחוד האמירויות ומצרים. עם זאת, לירושלים אין עניין להגביר את העוינות עם אנקרה בשל סוגיות שהן במידה רבה פנים-מפרציות, ולכן עליה לנקוט זהירות בהתייצבותה לצידן. זאת, גם משום שבמשולש בין ריאד, קהיר ואבו דאבי התגלעו בשנים האחרונות מחלוקות, בין השאר לגבי מלחמות האזרחים המתמשכות בסוריה ובתימן.


איתותים מהחודשים האחרונים לגבי הפשרת המתיחות בקרב מדינות המפרץ, בראש ובראשונה בין איחוד האמירויות וסעודיה לבין קטר, מעלים שאלות גם לגבי מעמדה האזורי של טורקיה. פשרה בין מדינות המפרץ עשויה להסיר לפחות חלק מהתמיכה הכלכלית של קטר בטורקיה ובתנועות האחים המוסלמים במרחב, והיא עשויה להרחיק את אנקרה מזירת המפרץ. על ישראל לבחון האם ניתן וכדאי לה לשחק תפקיד תיווך בין מדינות המפרץ, לאור קשריה הטובים עם קטר, איחוד האמירויות וסעודיה. בה בעת, לנוכח שאיפותיה האזוריות של אנקרה, לא מן הנמנע שהיא תמשיך להוות איום על מדינות אלו, וגם על ישראל.