מנדלבליט פנה לניצן לשנות הסגירה
לחוסר אשמה לאחר שהצילו מגרסטל

היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין מחליט על סגירת תיקו של מנדלבליט. במסמך המחזיק עשרות עמודים הוא נמנע מלציין מפורשות את עילת הסגירה (מה שהוליד חרושת שמועות בדבר העילה, וגם עתירה מצד עמותת אומ"ץ, בהובלת אריה אבנרי ז"ל ועו"ד פנחס פישלר). עם זאת, וינשטיין מציין: "ההחלטה התבססה על קשיים ראייתיים"‬.

בסעיף 12 להחלטתו קבע וינשטיין כי הוא מורה על סגירת התיק בהתאם להמלצתו של פרקליט המדינה שי ניצן. וינשטיין נמנע, מסיבות השמורות עמו, מלפרסם את המלצתו המדויקת של שי ניצן, שבה נכתב, כפי שנודע כבר לפני שנים, כי ניצן ממליץ לסגור את התיק בשל חוסר ראיות ולא בעילה של חוסר אשמה. בנסיבות שנוצרו, תיקו של מנדלבליט במשטרה נותר פתוח.

נזכיר: עוד קודם לסגירת התיק עתר מנדלבליט לבית המשפט העליון. בעתירה הפנה אצבע מאשימה כלפי בכירי התביעה: וינשטיין, שי ניצן, המשנה ליועמ"ש רז נזרי, ואחרים. מנדלבליט טען כי תופרים לו תיק. על-כן ביקש שימוע מוקדם - בטרם יוכרע עניינו אף בשאלה האם יש לזמנו לשימוע.

מנדלבליט, שכיהן בתפקיד הפרקליט הצבאי הראשי ובעת ההחלטה בעניינו כיהן בתפקיד מזכיר הממשלה, טען בעתירה, כי בקשתו לשימוע מוקדם נובעת מחששו, שכל החלטה, ולו על שימוע, עלולה לחבל בכוונתו/בתוכניותיו להתקדם ולהתמודד במסגרת השירות הציבורי. היינו: לתפקיד פרקליט המדינה, היועץ המשפטי לממשלה, ואפילו שופט בבית המשפט העליון. ניצן, ממזר שכמותו, יכול היה לרשום זאת בפניו.

נציבת הביקורת על הפרקליטות, הילה גרסטל, יצאה במתקפה חסרת תקדים על פרקליט המדינה, שי ניצן. גרסטל רתחה לאחר תקופה ממושכת, שבה ניסה ניצן לטרפד ביקורת מערכתית נגד הפרקליטות ונגדו אישית. במכתב ששיגרה (20.12.15) אל היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, היא האשימה את ניצן באי-אמירת אמת ואף בפרסום שקרים ביודעין, התנהגות בחוסר תום לב וניסיונות חוזרים ונשנים למנוע את הביקורת עליו ועל הפרקליטות. את מכתבה פרסמנו ב-News1. שי ניצן נקלע למצוקה. ניצן פנה לעזרתו של וינשטיין, אך זה היה מצוי ימים ספורים לפני סיום תפקידו. סוגיה זו נותרת לטיפולו של היועמ"ש הבא - הוא מנדלבליט.

מנדלבליט נכנס לתפקידו ביום 01.02.16. וכבר מהרגע הראשון, הוא נתן גיבוי אוטומטי לשי ניצן ולפרקליטות בכלל. מנדלבליט ידע היטב: דבר חלקו בפרשת הרפז לא סגור עד הסוף. תיקו פתוח במשטרה. ניצן - בתפקידו כפרקליט המדינה - הוא איש מפתח. הוא האיש שהמליץ לוינשטיין לסגור את התיק בעילה של העדר ראיות מספיקת, ולא בחוסר אשמה, לכן עתידו נתון בכפות ידיו. מנדלבליט הבין היטב: הוא יזדקק לניצן. על-כן הוא בחר לספק לו הגנה מוחלטת - גם מפני גרסטל.

מנדלבליט גונן על הפרקליטות בכלל ועל שי ניצן בפרט, וכן על פרקליטות נוספות, שהסתבכו בפרשת זדורוב בחשד לשיבוש מהלכי חקירה ומשפט - בעת שפעלו לשינוי, שלא כדין, תצהירו של מנהל המכון הפתולוגי באבו כביר, חן קוגל. גרסטל פעלה בכל כוחה כדי לפרסם דוח מקיף בפרשה ולחשוף את האמת. לכן הוחרמה מצד אנשי הפרקליטות, שהונהגה על-ידי ניצן משל היה יו"ר ועד העובדים. ניצן שלל שיתוף פעולה עמה, גם בשל זאת שהיא, גרסטל, ביצעה באותה עת בדיקה פרטנית בתלונה שהגישה נגדו הד"ר מאיה פורמן (ניצן ניסה לעצור כניסתה לתפקיד במכון הפתולוגי למרות שזכתה במכרז כדין).

מנדלבליט אף מונע מגרסטל ייצוג על-ידי עורך דין חיצוני, שאותו ביקשה כדי לייצגה בעתירה שהגישו נגדה כמה פרקליטות מחברותיו של ניצן - שביקשו לטרפד חשיפת דוח הביקורת שהכינה בעניינן בפרשת זדורוב. במקום זאת, שיגר מנדלבליט את עוזרו, עו"ד גיל לימון, להציג את עמדת נציבת התלונות בפני בית המשפט העליון. התוצאות היו ידועות מראש: הסכמה, בפועל, מצד מנדלבליט, לעיכוב פרסום הדוח שהכינה גרסטל, דבר שהוביל, בסופו של דבר, למסמוסו ולמחיקת חלקים ניכרים מהביקורת נגדן על-ידי הנציב הנכנס, שלא היה לו, מטבע הדברים, עניין רב מדי בנושא שבו החלה גרסטל.

ביום 18.04.16 התפטרה הילה גרסטל, גם בגלל העדר גיבוי של הדרג הפוליטי - שלא השכיל להעניק לנציבות סמכויות אכיפה. שי ניצן ניצח. כוכבו דרך. הוא הפך לבעל הבית: גם ניצח את גרסטל, וגם הפך לאיש החזק - המחזיק את מנדלבליט במקום רגיש.

בפרקליטות ניכרה אנחת רווחה. ניצן זכה לתמיכה רחבה. הילה גרסטל, הלביאה, שלא חששה מאיש, הובסה. יחלפו חודשים רבים עד שימונה נציב חדש, הוא השופט (בדימ') דוד רוזן. ובינתיים, בפרקליטות חגגו והוכיחו שוב: הפרקליטות בלתי מנוצחת. מי שנלחם נגדה, מסולק מתפקידו ו/או מוצא עצמו בחדרי החקירות. וזה בדיוק מה שקרה לגרסטל (ניצן פעל, תוך ניגוד עניינים, והורה לחוקרה בחשד שהייתה שותפה לרעיון לקדם את מועמדותה לתפקיד היועמ"ש בתמורה לכך שתבטיח סגירת תיק החקירה נגד שרה נתניהו; החשדות הופרכו, הנזק נגרם).

בראיונות לתקשורת מאוחר יותר, אמרה גרסטל כי שי ניצן הוא איש מסוכן והוא אינו ראוי לתפקיד פרקליט המדינה. על תלאותיה בפרקליטות ועל מה שגילתה, אמרה: "הרגשתי שבר, שבר עמוק באמון שלי בפרקליטות. זה גוף שיש בו היום משהו חולה, גם ברמה הניהולית וגם ברמה הערכית. אם אנשים מסוגלים ללכת למלחמה אישית כזו נגד נשיאת בית משפט מחוזי שבאה לערוך ביקורת בונה, איך הם מתנהלים מול אנשים חלשים?".

מנדלבליט סיפק לשי ניצן, כאמור לעיל, הגנה מוחלטת. הוא מנע צעדים משמעתיים ו/או פליליים נגד ניצן וגם נגד פרקליטים נוספים הקשורים וכרוכים בניצן. היריבה הגדולה של הפרקליטות, היא גרסטל - שכל מבוקשה היה לבצע ביקורת על-פי החוק - סולקה מדרכם. עתה נותרו שניהם על המגרש. בידיהם הכוח. והחשוב מכל, אין מי שיבקרם. אין מי שיעז להרים ראש.

זה המועד המדויק שבחר בו מנדלבליט לשגר מכתב לפרקליט המדינה - האיש מס' 2 מקרב גורמי התביעה, יריבו מן העבר ועתה ידידו החדש, ובו בקשה/דרישה: לשנות עילת סגירת תיק החקירה, מהעדר ראיות מספיקות, להעדר אשמה.

נדגיש כבר כאן: הנציב החדש דוד רוזן מונה ביום 12.08.16, לאחר שבוצעה חקיקה וסמכויות הנציב הוגבלו בפועל. רוזן נכנס לתפקידו ביום 02.01.17. זו התקופה שבה התנהלו כמה וכמה דיונים בבקשתו של מנדלבליט.

ניצן הוא שכינס את הפרקליטים שהיו שותפים בפרשה, ובהם: עורכי הדין שלמה (מומי) למברגר, טוני גולדברג, ודן אלדד. וכך, בעלטה כבדה ובלא ידיעת הציבור, ועל-אף שהחוק מגביל הגשת ערר ל-30 ימים בלבד מיום החלטת וינשטיין - ומועד זה חלף ואינו עוד - קיימו פרקליטים אלה, בהובלת ניצן, כאמור, סדרה של דיונים/התייעצויות, כולל בשיחות שקיימו גם בטלפון ובתכתובות דוא"ל. ברי, כי גורלו של מנדלבליט היה על הכף. הם יכלו לדחות את בקשתו של מנדלבליט ולעמוד על ההחלטה/ההכרעה הרשמית - לפיה התיק נסגר בעילה של העדר ראיות מספיקות, כפי שהכריע היועמ"ש וינשטיין בהמלצתו של ניצן. אך לא. הם בחרו ללכת לקראתו, כפי שיובהר להלן:

• 
  
  א) העמדה הרשמית, שהוצגה בכזב - ניצן היה מצוי בניגודי עניינים. הוא ידע זאת היטב מהרגע הראשון. למרות זאת, הוא קיים סדרה של דיונים. רשמית, ולאחר כשמונה חודשים, אומנם ניצן הודיע לז'ק חן, בא-כוחו של מנדלבליט, כי הוא נמנע ממתן החלטה רשמית מחמת חששו מניגודי עניינים. אבל הודעה זו הייתה שקרית, שהרי החלטות/תובנות התקבלו בדיונים ובשיחות ובתכתובות, ואלה אף תועדו בכתב ושמורים בפרקליטות;
  
  ב) הקנוניה, חבל הצלה למנדלבליט - בפועל, בהתייעצויות שנערכו, ואלה במה שהם מכנים: פרוטוקולים (שתוכנם עשוי/עלול להאיר את תוכן הדיונים ואת המידע שהוסתר מבג"ץ), הסכימו הפרקליטים שהתכנסו, ובראשם ניצן, לסייע למנדלבליט. ל"בוס" שלהם, שהוכיח את נאמנותו להם. העילה המתאימה לסגירת התיק, הם קבעו בדיונים שקיימו - באופן הנוגד את החוק ובלא סמכות - היא חוסר אשמה. ניצן, שהוביל בזמנו סגירת התיק בהעדר ראיות מספיקות (ולא בחוסר אשמה), והמלצתו התקבלה על-ידי וינשטיין, הפך את עמדתו והתגייס בפועל לשכתב את החלטת וינשטיין, לטובת מנדלבליט. ניצן פעל בחוסר סמכות מובהק. משול הדבר לשופט בית משפט מחוזי המשנה החלטת שופט בית המשפט העליון. בזאת גמל ניצן למנדלבליט, ועוד הותיר את האיש סחיט וחייב, כפי שנגלה זאת בהמשך. מרגע זה, מנדלבליט משתמש בעמדת/בהחלטת הפרקליטים כאל עמדה רשמית. עמדתם מובאת בפני כמה כלי תקשורת, ובהם לידי הח"מ; וכן בפני בית המשפט העליון - גם כתגובה לעתירות בהן ביקשו עותרים שונים להסיר צווי איסור פרסום שהגבילו פרסום תוכנם של קלטות/מסמכים בפרשת הרפז, שכללו חשדות חמורים נגד מנדלבליט אישית. השופט נעם סולברג נופל גם הוא בפח, ופוסק באחת העתירות: תיק החקירה נגד מנדלבליט נסגר בחוסר אשמה. משמע, האיש צדיק. מה אתם רוצים מחייו. בנסיבות אלה, העתירות נדחו, כמובן. איך לא.
  

שי ניצן לא הסתפק בניסיון לסייע למנדלבליט, בדרך של שכתוב החלטת וינשטיין. ניצן עשה צעד חשוב נוסף, במקביל, כדי להכשיר כביכול, ובדיעבד, את חוקיות הדיונים שקיים בבקשת מנדלבליט. במסגרת הנחיה חדשה שהוציא תחת ידיו ביום 02.9.19 (הנחיה מספר 3.1 – סגירת תיקים בעילת "חוסר ראיות" ובעילת "העדר אשמה"), הוא פתח, במקביל, אפשרויות נוספות בפני חשודים/נחקרים, לבקש דיון מאוחר בעניינם.

ביום 03.03.18 חשפנו ב-News1: מנדלבליט חשוף לסיכון ולפרישה. הסיכון, קבענו: בתקופה שהיועמ"ש נדרש להכריע בתיקי נתניהו. התרענו, כי שלוש קלטות נפיצות מוחזקות בידי המשטרה והפרקליטות. הקלטות מתעדות שיחות שקיים מנדלבליט בהן הדליף מידע לארז וינר ולגבי אשכנזי ושיבש החקירה בפרשת הרפז. שידור הקלטות, קבענו, עלול להציג את מנדלבליט כמאכער, לפגוע אנושות במעמדו וביוקרתו, ולאלצו לפרוש מכהונתו כיועץ המשפטי לממשלה.

חשפנו עוד, כי שי ניצן הוא האיש שמונע מסירת הקלטות, והוא האיש שמונע קבורת הקלטות בהסדר טיעון עם הרפז (מאוחר יותר, וככל שהתקדמו יחסיו של ניצן עם מנדלבליט והוא הרגיש בטוח בנאמנותו, סגר ניצן את התיק המשפטי נגד הרפז בהסדר שקבר סופית גם את דרישת הרפז לחשיפת הקלטות). קבענו אז: "מנדלבליט נתון כאמור בסיכון. בכוחם של פרקליט המדינה שי ניצן, ופרקליטים נוספים בפרקליטות, וכן בכוחם של גורמי משטרה שנחשפו לתוכנן ו/או מחזיקים בקלטות, להביא או להגיש או להסכים לפרסום הקלטות - מה שעלול "ליירט" את מנדלבליט ולאלצו להתפטר מתפקיד היועץ המשפטי לממשלה. מנדלבליט מנהל, לפחות עם חלק מהגורמים הנ"ל, פגישות ודיונים כמעט מדי יום, כולל בעניינים הרגישים ביותר בתקופה זו: תיקי החקירה נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו. בנסיבות אלה, שבהן הוא אנוס 'להתנחמד' אליהם, הוא נאלץ בנוסף, לשמוע בכובד ראש ו/או לאמץ את השגותיהם וחוות דעתם, גם כאשר מיותר הדבר בעיניו, וגם כאשר דעתו שונה בתכלית".

מיותר כמעט לציין עד כמה צדקנו: מנדלבליט פעל בכל אותה תקופה כחייל של ניצן, במיוחד בכל מה שקשור לתיקי ראש הממשלה בנימין נתניהו. מנדלבליט פעל אפילו באופן הנוגד דברים שאמר/הדליף לידיד אישי: תיק המתנות הוא בלון נפוח. אין בו כלום. מקסימום - בני הזוג נתניהו ישלמו קצת כסף עבור מתנות שקיבלו ונסגור את התיק. תיקי החקירה האחרים נפתחו נגד נתניהו גם-הם בלחצו של שי ניצן ופרקליטים נוספים שחברו-אליו. כך תיק 4000 וגם תיק 2000.

ניצן לא הסתיר את עמדותיו בנוגע לתיקי נתניהו. וגם לא את דבר השפעתו המכרעת על מנדלבליט. גורמים בכירים מסרו ל-News1, כי מנדלבליט התנהל כ"עלה נידף" בסביבתו של ניצן. בדיונים שהתקיימו ניכר היה שניצן הוא שמוביל את הדיון לרעת נתניהו, והוא המכריע, ואילו מנדלבליט - שדעותיו היו שונות לפחות לגבי חלק מהאישומים - היה מצטרף או מהנהן מהסכמה.

נדגיש: במשך תקופה ארוכה כלי התקשורת דממו. מרביתם נמנעו ממתיחת ביקורת על מנדלבליט, במיוחד דבר היותו סחיט בידי ניצן. גם העיתונאית אילה חסון - שפרסמה ומיחזרה באחרונה מידע שעיקרו כבר פורסם בעבר - כולל ב-News1 - עמדה מנגד, למרות שהכירה היטב חלק מהמידע.

הימנעות כלי התקשורת מהצגת דבר היותו סחיט, היא שאיפשרה לשי ניצן ולמנדלבליט להמשיך במעשיהם, כאילו כלום; והיא שגרמה, בסופו של דבר, ליועמ"ש מנדלבליט, להגיש כתב אישום בשלוש פרשות נגד נתניהו - וזאת למרות שלפחות לגבי חלק מהאישומים הוא השמיע דעות אחרות.

ביום 12.05.19 חשפנו ב-News1 פרשה חדשה, שאותה חקר הנציב דוד רוזן. פרסמנו באופן בלעדי דוח שכתב רוזן, ובו קבע, בין היתר: המחלקה לחקירות שוטרים ושי ניצן סיכלו חקירת חשדות נגד מפכ"ל המשטרה לשעבר, יוחנן דנינו - למרות המידע המפליל שהתגלה. המידע המפליל, כתבנו:

• 
  "דנינו ניצל לרעה את תפקידו כמפכ"ל משטרה וקיים יחסי מין עם צ' שהייתה כפופה אליו. ניצן ומח"ש נמנעו מלהורות על חקירה פלילית, ובמקום זאת "תימרנו" את הטיפול לקצין בודק שהיה מנוע, בשל פקודות המשטרה, מלטפל בפרשה בשל היותו בדרגה נמוכה מדנינו. התוצאה: החשדות לא נחקרו, למרות שניצבים הועמדו לדין וסולקו מהמשטרה בגלל מעשים חמורים הרבה פחות. החלטת הנציב התעכבה במשך חודשים לבקשת שי ניצן, שביקש ארכה לתגובה בנימוק: "אני עסוק בתיקי נתניהו".
  

המידע שלעיל, שהתבסס על ממצאי הבדיקה שערך הנציב רוזן בעקבות תלונה שהגיש עו"ד יעקב בורובסקי, כמו גם החלטתו הרשמית של רוזן, אמורים היו להקפיץ את מנדלבליט. הייתה זו ועודה חובתו, כראש התביעה במדינת ישראל, להורות על פתיחת חקירה נגד שי ניצן וגם נגד דנינו. לפחות למען יהא מחננו טהור. אך לא, מנדלבליט גמל לשי ניצן. בתורו הוא התגייס וסיפק לו שירותי חיפוי והגנה. מנדלבליט לא שעה לקריאות ולדרישות לפתוח בהליכים פליליים נגד שי ניצן. מנדבליט קבר סופית את הפרשה וזאת בלא מיצוי הדין עם איש מהמעורבים. גם דנינו, חברו של שי ניצן, זכה מן ההפקר - בדיוק כפי שכיוון ניצן.