מה קורה עם הסיפוח

זהו, עבר הראשון ביולי - תאריך היעד של ראש הממשלה בנימין נתניהו להחלת הריבונות, ועדיין שום סיפוח לא בוצע. יתרה מכך, אין שום מפה עליה נקבעו חלקי הארץ אשר אמורים, לכאורה, להיכלל בסיפוח, הקבינט המדיני-ביטחוני עדיין לא כונס לדיון רציני ומעמיק בנושא, ועדיין לא נעשה שימוש ענייני במשרד המשפטים, אשר בו אמורים לגבש את החוק עצמו ואת עמדת המדינה בנוגע לנושאים המשפטיים הנגזרים מן המהלך, כגון שאלת מעמדם של התושבים הפלשתינים אם יסופחו, או הכנת המדינה לצעדים אשר יוכלו להינקט כנגדה בבית הדין הבינלאומי בהאג. בנוסף, נעם כץ, סמנכ"ל דיפלומטיה ציבורית במשרד החוץ, העיד כי המדינה טרם קבעה מדיניות ספציפית. הכל מעיד כי כרגע לא נראה שהסיפוח אכן נראה באופק הקרוב; אך ישנם אלמנטים נוספים אשר עומדים על הפרק שיש להתחשב בהם.

נפתלי בנט, איילת שקד, בצלאל סמוטריץ' ואביגדור ליברמן, הסמנים הימנים-נצים של המפה הפוליטית בישראל יושבים באופוזיציה. נתניהו שתה לא מעט מהקולות שלהם עקב הבטחתו לבצע סיפוח - הבטחה שייתרה הצבעה עבורם מלא מעט בוחרים. אם לא יעמוד במילתו וישלים את הבטחתו, הוא יסתכן בבריחת לא מעט קולות אשר הצביעו עבורו בבחירות האחרונות לעבר הרביעייה הנ"ל; ובחירות הן לא משהו שנראה רחוק מהיכן שהעם היושב בציון עומד.

מארה"ב מתקבלים מסרים סותרים. בתחילה הם דאגו ליידע את נתניהו כי לא ייתנו את הסכמתם לביצוע סיפוח ללא אור ירוק מכחול לבן, ובהמשך טענו כי ישראל היא היא הקובעת בשאלה אם המהלך יבוצע ואם לאו, ובכך רמזו שהסכמתם או אי-הסכמתם היא מינורית ביחס למאווייה של מדינת ישראל. עד עתה, ג'ארד קושניר היה האיש אשר קבע את הטון בכל הנוגע למדיניות הבית הלבן בעניין הסיפוח, ובזמן שהוא דגל במהלך מאוד מצומצם, נתניהו ניסה למקסם את השטח עליו דובר. למעשה, עצם ניסיונו של ראש הממשלה להרחיב את הסיפוח עליו דיבר חתנו של דונלד טראמפ העיד כי מי שעומד בראש המשחק היה קושניר וכי נתניהו מנסה לתמרן סביבו.

דברים אלו באים על-רקע הדיווחים כי ארה"ב מעוניינת שישראל תבצע חילופי שטחים, קרי: אם מדינת היהודים תספח עשרה אחוזים משטחי יו"ש, עליה לתת עשרה אחוזים, לא משנה איזה ואיפה, לפלשתינים. מהלך שכזה יתאים את הסיפוח למידותיה של עסקת המאה של טראמפ, ויתרום יותר למשא-ומתן מדיני מהכיוון השמאלי של הפוליטיקה הישראלית מאשר סיפוח המאגף מימין את בנט וליברמן. יש לזכור כי ממשלתו הראשונה של נתניהו התפרקה בעקבות מהלכים מסוג זה; ונכון שכיום סכנה כזו אינה מרחפת - להפך, דווקא סיפוח יכול להעיב על הקואליציה הנוכחית, אך הסכנה העיקרית של נתניהו מגיעה מכיוון זליגת קולות מהליכוד למפלגות שמימינה.

צעדים אופרטיביים

כעת נשמעים רחשים אחרים מכיוונה של וושינגטון. יש סיכוי שנתניהו יכול לנשום לרווחה, מכיוון שקושניר החל להיתפס בעיני הנשיא כיותר ליברל בעקבות דיונים בענייניה הפנימיים של ארה"ב, ונראה שהדבר משליך כעת גם על מדיניות החוץ של הבית הלבן; יש שיאמרו כי טראמפ מתחיל לפזול ימינה בעניין הסיפוח. הבייס של טראמפ נמצא בימין הנוצרי המשיחי - האוונגליסטים, והוא זקוק להם באופן נואש שיצאו להצביע עבורו בהמוניהם בעוד חודשים ספורים.

על-מנת להשיג זאת, הוא צריך להגיש להם מנחות בדמות צעדים לעבר הגשמת החלום הציוני, שהרי הם תומכים נלהבים של ישראל ודוגלים ברעיון ארץ ישראל השלמה; הם מעוניינים שאנו נשלוט בכל חלקי הארץ, בתור מה שיתרום לביאה השנייה של ישו ולארמגדון, בו שני שלישים מהיהודים יושבי הארץ ינפחו את נשמתם והשליש הנותר יתמסרו למשיח שלהם, על-מנת שהם ישלטו בה לאחר מכן. האינטרסים שלהם כרוכים יחד עם אלו של המתנחלים, שמצדם מאמינים במקבילה היהודית של הארמגדון - גוג ומגוג, וכיוון שעל-פי האמונה היהודית הביאה השנייה של ישו בכל מקרה לא תתרחש, אין להם בעיה ללכת יד ביד עם אלו אשר האינטרסים שלהם חופפים גם בעניין השליטה היהודית בארץ האבות וגם בעניין מהלכים אשר יכולים להוות זרז למלחמה כלל עולמית, כגון סיפוח למשל.

על-מנת לרצות את רחשי הלב של האוונגליסטים ולספק את צימאונם למהלכים אשר ייטיבו עם עם ישראל, טראמפ זקוק לנתניהו לא פחות מאשר שנתניהו זקוק למקביליהם בארץ הקודש - המתנחלים. פזילתו של טראמפ ימינה מכיוונו של קושניר מעידה כי הוא ער לרצון הבייס שלו, גם אם הדבר יביא לרציחתה בדם קר של עסקת המאה שלו. אך, כאמור, מוושינגטון מתקבלים כל הזמן מסרים סותרים בעניין הסיפוח; והסיפוח יתבצע במתכונת אשר ארה"ב תקבע. ייתכן מאוד שעקב כך המהלך אכן לא בוצע ושבירושלים עדיין לא ננקטים צעדים אופרטיביים ופרגמטים אשר יכולים למצות מהלך שכזה, כמו למשל יצירת מפה, דיון מעמיק בקבינט, שיתוף משרד המשפטים או יצירת מדיניות חוץ; פשוט אין לה עם מה לעבוד.

נראה שהמצב ימשיך לדשדש כל עוד ארה"ב שקועה בכיבוי שריפות הנוגעות לענייניה הפנימיים, אך אין לשכוח שטראמפ הוא נשיא אשר משעבד עצמו לסקרים; הוא יודע מה עליו לעשות על-מנת לספק ולרצות את הבייס שלו גם ללא אף סקר, אך הוא עדיין תלוי במצביעים אחרים - אלו אשר מרוצים ממשנתו הכלכלית ומביצועיו בעניין זה, אך נוטים קצת יותר שמאלה בכל הנוגע למדיניות חוץ.