בקעת הירדן היא בעלת חשיבות ביטחונית רבה לישראל, כי היא גבול ההגנה הטוב ביותר במזרח המדינה. הגבול במזרח הוא החשוב ביותר בגלל קרבתו ללב המדינה, המשולש ירושלים-חיפה-אשדוד שבו חיים 50% אחוז מתושבי המדינה ומצויים 80% מתשתיתה הכלכלית. 70% מהיהודים בארץ תומכים בהחלת החוק הישראלי על הבקעה.

ארה"ב פרסמה את תוכנית השלום "עסקת המאה" בינואר 2020. ככל הנראה התוכנית מאפשרת כצעד ראשון להכליל את בקעת הירדן בשטחה הריבוני של ישראל, אבל ממשל טראמפ מצפה שכל חלקי ממשלת האחדות הלאומית יקבלו את התוכנית. עיתוי ההחלטה הישראלית תלוי בתמיכה האמריקנית. קשה להאמין שישראל יכולה להגיד "לא, תודה" לתוכנית שלום אמריקנית, במיוחד כאשר היא הטובה ביותר שהוצעה לנו על-ידי וושינגטון. האם זה נבון להגיד "לא" לנשיא אמריקני נרקיסיסטי, שיש לו עדיין סיכוי להיבחר מחדש בנובמבר? האם זה חכם לוותר על תמיכה אמריקנית בביצוע צעדים המשפרים משמעותית את ביטחון ישראל?

ראוי לציין, שהחלת החוק הישראלי על בקעת הירדן אינה גחמה של הימין הקיצוני, אלא יישום ההעדפה של יצחק רבין לגבול ביטחון כפי שבאה לידי ביטוי בנאומו האחרון בכנסת. מורשתו כוללת גם אזורים בעוטף ירושלים המאוחדת, כדי לשמור בידי ישראל את הדרך לבקעה. הכרזת ריבונות בבקעת הירדן כמובן משדרת נחישות לשמור שטח זה בידי ישראל בכל מו"מ עתידי, בדומה למעמדן של ירושלים המאוחדת ורמת הגולן.

מעל לכל, תוכנית השלום האמריקנית שנמצאת כרגע על סדר היום מהווה הזדמנות היסטורית לשרש את הפרדיגמה השלטת להבאת שלום בין ישראל לפלשתינים. למרבה הצער, פרדיגמה זאת, אשר התבססה על חזרה לגבולות 1967 עם שינויים קטנים, לא הצליחה להביא תוצאות חיוביות. היא רק עודדה ציפיות מופרזות אצל הפלשתינים. לעומת זאת, תוכנית טראמפ מתחשבת בצורכי הביטחון הישראלים ומציעה גישה מציאותית יותר להתקדמות לקראת הסדר בר-קיימא. היצמדות לפרדיגמה לא מועילה, רק תביא כאב נוסף לשני העמים.

גם הנסיבות הגיאו-פוליטיות הנוכחיות במרחב מבטיחות מזעור המחיר הבינלאומי שישראל תידרש לשלם עבור החלת החוק הישראלי על הבקעה. ירדן בוודאי מעוניינת בחיזוק הנוכחות הישראלית בבקעה, אשר תמנע ממנה גבול משותף עם ישות פלשתינית שאולי ישלוט בה החמאס, גם אם לא תגיד זאת בפומבי. למדינות ערב המתונות האחרות יש עניין מועט בפלשתינים. לדוגמה: מצרים מתמודדת עם אתגרים אסטרטגיים חמורים בהרבה מהמציאות המשתנה ביו"ש. אתיופיה בונה סכר במעלה נהר הנילוס המסכן את צינור החיים של מצרים. ממערב למצרים, בלוב, טורקיה התערבה צבאית במלחמת, האזרחים והתבססותה שם עלולה לעזור לה להשתלט על מזרח הים התיכון ולהפוך את לוב לבסיס לחיזוק האחים המוסלמים במצרים ובעזה, אשר מסכנים את המשטר המצרי. מצרים זקוקה לעזרה מישראל נגד שאיפותיה של טורקיה, וגם במלחמתה בסיני.

כל מדינות ערב המתונות רואות בישראל בעלת ברית נגד מאמצי אירן להשיג הגמוניה במזרח התיכון, במיוחד לאור המגמה בארה"ב להתנתק מהאזור. מדינות המפרץ רואות יותר מתמיד את היתרונות שבקיום יחסי גומלין עם ישראל. אך התנאים הגיאו-פוליטיים הנוחים עלולים לחלוף אם אירן תשיג הגמוניה באזור, ואז מדינות ערב יתקרבו אליה כדי להשיג ביטחון-מה. את שישראל יכולה לבצע כעת עם תמיכה אמריקנית ובהעלמת עין ממדינות ערב, לא בטוח שניתן יהיה להשיג בעתיד.

כמו-כן, הטענה שהשליטה הישראלית בבקעת הירדן מייתרת את הצורך בריבונות ישראלית, אין לה על מה לסמוך. מאז שאזור זה הוכרז כשטח C ב-1995, הפלשתינים פועלים בצורה חד-צדדית ושיטתית לכרסם בשליטה הישראלית על-ידי קביעת עובדות בשטח בכל שטחי C, כמו בניית כבישים ומאחזים. המצב בשטחי C בכל הגדה המערבית השתנה מאז 1995 לרעתה של ישראל.

קבלת תוכנית השלום של ממשל טראמפ גם תוריד מסדר היום הצעות לסידורי ביטחון במקום נוכחות צה"ל בשטח ריבוני ישראלי. הועלו הצעות להצבת כוחות זרים לשמירת השלום או "נוכחות צבאית ישראלית ארוכת טווח". הניסיון הישראלי עם כוחות זרים מצביע שאי אפשר לסמוך עליהם. כוחות UNIFIL בלבנון עדיין לא מצאו אפילו טיל אחד של החיזבאללה בדרום לבנון! כוח UNDOF ברמת הגולן התאדה בתחילת מלחמת האזרחים בסוריה לאחר מספר התקפות עליו. אפילו ארה"ב רוצה להסיג את נוכחותה הצבאית בסיני האמורה לפקח על הסדרי הפירוז, בניגוד לדעתה של ישראל.

כמו-כן, כוחות צה"ל בבקעה שהיא חלק מישות פלשתינית, יהיו נתונים להטרדות ואף להתקפות טרור אשר יובילו לפינוי הכוח הישראלי. תקדימים ממקומות אחרים מראים זאת. גם "פתרונות" המבוססים על טכנולוגיה בת-זמננו, לא בטוח שיעמדו בשינויים התכופים בטכנולוגיה הצבאית. לכן, רק נוכחות צבאית ישראלית בשטח בריבונות ישראלית, מבטיחה הגנה מיטבית על הגבול המזרחי של ישראל אם יהיו תהפוכות מדיניות מזרחית לנו. רק נוכחות כזאת תבטיח גם את פירוזה של המדינה הפלשתינית, שהוא תנאי בתוכנית האמריקנית להקמתה. לכן, ריבונות ישראלית בבקעה מקלה על מימוש האופציה של מדינה פלשתינית. על ישראל לנצל את שעת הרצון שנקרתה בפניה להחיל את ריבונותה בבקעה ומסביב לירושלים כדי לדאוג לביטחונה לדורות.