אין הרשעה אבל יש הכתמה

אי-הרשעה בפלילים היא החלטה שיפוטית הקובעת, כי הנאשם ביצע את העבירה אשר מיוחסת לו בכתב האישום אשר הוגש נגדו, ואולם לאור מכלול משתנים ושיקולים עדיף לחברה שלא לתייגו כעבריין, דהיינו שלא להרשיעו בפלילים. פקודת המבחן אומרת בסעיף 1(2) מתי ניתן לעשות זאת:"בהתחשב בנסיבות העניין, ובכללן אופיו של האדם, עברו, גילו, תנאי ביתו, בריאותו הגופנית ומצבו השכלי, טיב העבירה שעבר וכל נסיבה מקילה שבה נעברה העבירה".

השימוש בכלי של אי-הרשעה מופעל במשורה, כדברי בית המשפט העליון: "הכלל הרחב הוא, כי מקום בו הוכחה אשמתו של אדם, יש, בדרך כלל, להרשיעו בדין. תכליתו של העיקרון הנוהג נהירה על פניה: הרשעתו של מי שעבר עבירה פלילית היא פועל יוצא מהפרת הנורמה הפלילית, והיא חוליה טבעית הנובעת מהוכחת האשמה בהליך הפלילי. הרשעת נאשם בעקבות הוכחת אשמתו מממשת את אכיפת החוק באופן שוויוני, ומונעת איפה ואיפה בהחלת ההליך הפלילי

"...ההרשעה הפלילית של נאשם שאשמתו הוכחה ותוצאותיה הן מרכיב חיוני בהליך הפלילי; הן נועדו למצות את תכליותיו המגוונות: להעביר מסר של הרתעת היחיד והרבים, ולשוות למעשה העבירה תווית של מעשה פסול בעיני החברה שגמול עונשי בצידו

"...עם זאת, המשפט מניח, כי רקמת החיים האנושיים, בהשתקפותה בהליך הפלילי, מולידה מצבים קיצוניים שאינם מתאימים להחלת העיקרון העונשי הרחב המחייב הרשעה פלילית בעקבות הוכחת אשמה. במצבים חריגים ומיוחדים, כאשר עלול להיווצר פער בלתי נסבל בין עוצמת הפגיעה של הרשעה פלילית בנאשם האינדיבידואלי לבין התועלת שתצמח לחברה ולאינטרס הציבורי מקיומה של הרשעה, נתון בידי בית המשפט הכוח להחליט כי, חרף אשמתו של הנאשם, הוא לא יורשע בדין".

מי שלא הורשע בפלילים מקבל יחס מועדף בחוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, אשר מקנה לו "מסלול מהיר" לחזרה לחיים הנורמטיביים. חמש שנים שנים מיום פסק הדין, עניינו נמחק: "(א) מי שנמחקה הרשעתו ייחשב לעניין כל דין כאילו לא הורשע, וכל פסול שנפסל בשל ההרשעה, בין מכוח חיקוק ובין מכוח פסק דין, לרבות פסק דין בהליך משמעתי, בטל מיום המחיקה; אולם אין במחיקה כדי להשפיע על מה שנעשה עקב ההרשעה.

"(ב) ראיה שיש בה גילוי הרשעה שנמחקה לא תהיה קבילה בהליך משפטי או לפני גוף או אדם הממלאים תפקיד ציבורי על-פי דין, אלא אם מסר אותה ביודעין מי שהרשעתו נמחקה. (ג) בהליך כאמור בסעיף קטן (ב) לא יישאל אדם שאלות לגילוי הרשעה שנמחקה, ואם נשאל לא יהיה חייב להשיב. (ד) שאלה בדבר עברו הפלילי של אדם תיחשב כאילו אינה מתייחסת להרשעה שנמחקה; על-אף חובה המוטלת על-פי דין או הסכם, לא ישא אדם באחריות פלילית או אחרת בשל הימנעותו מלגלות הרשעה שנמחקה, והימנעות מלגלות הרשעה שנמחקה לא תיחשב כהעלמת עובדה" (סעיף 20 לחוק המרשם הפלילי ותקנת השבים).

במצב דברים זה היה מצופה, כי בחלוף חמש שנים, המידע על-אודות מי שהרשעתו נמחקה, שוב לא יהיה נגיש לעיון הציבור, וכי אותו אדם יוכל ליהנות מהאפשרות הבסיסית להימנע מלגלות כל מידע על-אודות אי-הרשעתו. אך בפועל, בעידן האינטרנט - המידע על-אודותינו נאגר ונשמר בכיכר העיר המודרנית לעד. כך נוצרת מציאות בשטח, לפיה גם בחלוף תקופת המחיקה, נאשם שעניינו הסתיים באי-הרשעה, עדיין מתויג ומוצג כלפי הבריות כמי אשר הסתבך בפלילים.

מצב זה סותר לכאורה את העיקרון הבסיסי אשר עומד בבסיס רעיון אי-ההרשעה ותקופת המחיקה הקצרה שלה. נאשם שכזה מחזיק בידו גיליון מרשם פלילי נקי וחלק, ואולם בחיפוש בגוגל אודותיו, למשל על-ידי מעסיק או לקוח פוטנציאלי, הוא עלול להימצא כמי אשר הסתבך בעברו בפלילים, דבר אשר יסגיר את המידע שמותר לו להסתיר.

מקרים קשים נוספים הם אלו שבהם אדם נחקר במשטרה, נעצר, הובא לבית משפט, עניינו פורסם בכלי התקשרות - ובהמשך תיק החקירה כנגדו נסגר מחוסר אשמה. משמעותה של סגירה כזאת היא, שלא היה כל רבב פלילי במעשיו. דא עקא, חיפוש בגוגל עלול להציף את המידע על הדיון בעניינו בבית המשפט.

נתקלתי גם בתופעה, שבה חברות מסוימות מחליטות לעשות כסף על גבי אותם אנשים נורמטיביים, בכך שהן יודעות לאתר את ההחלטות הבעייתיות מעברם והן דואגות לפרסמו באינטרנט - משל מדובר במידע רלוונטי אשר מעניין את הציבור. לא קשה לנחש מה יכול לעמוד מאחורי אותו "טוב לב".

לאור כל זאת, יש לפעול לתיקון החוק, כך שכל מי אשר עניינו הסתיים בלא הרשעה או תיק החקירה נגדו נסגר מחוסר אשמה, יוכל לבטא את התוצאות המשפטיות של מצבו גם באינטרנט. כך למשל, מנועי החיפוש וכל כלי תקשורת אחר יהיו מחויבים להסיר או שלא לפרסם כל מידע אשר סותר את מצבו זה. חופש המידע אינו יכול להפוך לזילות המידע.