בשנת 2020 התקיימו בישראל לימודים גבוהים לספרות עברית, אנגלית, השוואתית, צרפתית ולספרויות עמים ולשונות נוספים, ב-28 מוסדות אקדמיים, כולל באוניברסיטה הפתוחה. לימודים אלו התקיימו ב-46% מכלל 61 המוסדות האקדמיים בישראל המוכרים על-ידי המועצה להשכלה גבוהה. המוסדות האקדמיים שהציעו לימודים גבוהים לספרות הפעילו בשנה"ל תש"ף 66 תוכניות וחוגי לימוד שונים ללימודי ספרות לתואר ראשון, 32 תוכניות ומגמות שונות ללימודי ספרות לתואר שני, 5 תוכניות אוניברסיטאות ללימודי דוקטורט בספרות ו-4 תוכניות ללימודי תעודה (תרגום, עריכה וכיו"ב), ובסה"כ הציעו 28 מוסדות הלימוד שמלמדים ספרות כ-110 תוכניות וחוגים ללימודי ספרות על גווניה בכל התארים.
לכאורה, נתונים מרשימים אלו, אינם עולים בקנה אחד עם הטענות הרווחות כיום בתקשורת ובציבור בדבר דעיכתו האקדמית של תחום הספרות וכל שכן, אינם הולמים את תדמיתו הירודה כתחום דעת ננטש שחוגיו מתדלדלים ושהביקוש ללמוד אותו הולך ופוחת בשנים האחרונות. עיון בנתונים שלהלן מלמד כי נוכחותו ותפוצתו של תחום הספרות במוסדות האקדמיים בישראל מובהקת וברורה בהשוואה לרבים מתחומי הדעת האקדמיים, ולבטח ביחס לביקוש בפועל שיש לבוגריו בשוק העבודה.
תחומי לימוד אקדמיים נבחרים, לפי מס' המוסדות האקדמיים שמלמדים אותם
[תחום לימוד ומס' המוסדות האקדמיים שמלמדים את התחום]
ספרות - 28
ביולוגיה - 20
משפטים - 14
סיעוד - 13
גאוגרפיה - 11
פיסיקה - 11
מוזיקה - 9
פילוסופיה - 7
רפואה - 5
אדריכלות - 5
סטטיסטיקה - 5
רוקחות - 2
דומה אפוא כי ראוי שממצאים אלו יעוררו בשיח הציבורי והאקדמי את השאלה המתבקשת הבאה: האמנם מדינה בת 9,100,000 תושבים יכולה להסתפק ב-28 מוסדות אקדמיים שמלמדים ספרות ב-110 חוגים ומסלולים שונים לתואר ראשון ולתארים מתקדמים? ואולי ראוי אף לתהות קודם האם ישנה נחיצות ודרישה בכל כך הרבה מוסדות ללימוד ספרות? כדי לנסות להשיב על שאלות מסוג זה יש להתחשב בשני פרמטרים הכרחיים: תפרוסת גאוגרפית של המוסדות האקדמיים וביקוש אקדמי ותעסוקתי לבוגרי הספרות בשוק העבודה.
מתבקש אפוא לפתוח דווקא בסוגיית הביקוש, שדומה שכיום היא המנוע והמוטיבציה המרכזית לפתיחתם ולסגירתם של חוגים באקדמיה בארץ ובעולם. הביקוש התעסוקתי לבוגרי תואר בספרות מוגבל כיום בעיקר למערכת החינוך, שנחשבת למעסיק הגדול ביותר של בוגרי הספרות, בין שהללו השתלבו במערכת החינוך הציבורית ובין שבמערכת החינוך הפרטית. מערכת החינוך בישראל נתפסת כמעסיק יציב ובטוח, ושכר המורים הממוצע (ברוטו) בישראל הוא 12,644 שקל (למשרה מלאה), כך לפי דוח הממונה על השכר באוצר לשנת 2019. ברם, לתואר ייעודי בספרות שלא נלווית בצידו תעודת הוראה, יש פחות ביקוש במשק הישראלי והיקלטותו של בוגר מעין זה תלויה לרוב בכישוריו, בקשריו ובמידת התאמתו למשרות האקדמיות הכלליות שאליהן ניגש.
חשוב להבהיר כי רמת הביקוש למורים לספרות עברית, ערבית ואנגלית נגזרת מההחלטה של משרד החינוך לקבוע את לימודי הספרות בבתי הספר כלימודי חובה בכל הכיתות, מא' ועד י"ב. שינוי או ביטול של החלטה זו עשויים להביא לשינוי דרמטי בלימודים האקדמיים לספרות ולקריסה של החוגים הללו. הביקוש האקדמי ללימודי תואר בספרות גופא, כלומר לשם לימוד הספרות בלבד, הוא מהנמוכים מקרב המקצועות האקדמיים. בין היתר משום שטרם התגבש מקצוע מוגדר וייעודי שאליו ניתן להפנות את בוגרי הספרות.
מלבד מערכת החינוך גם תחומי התקשורת, המו"לות, העריכה והתרגום ואדמיניסטרציה וניהול בשירות המדינה קולטים לשורותיהם בוגרי ספרות, אך בתחומים אלו אין לבוגרי הספרות יתרון ביחס לבוגרי חוגים אחרים במדעי הרוח והחברה, ואין בתוכניות הלימוד הקיימות כיום בחוגים לספרות מסלול הכשרה מעשי או תאורטי להשתלבות בתחומים הללו. יוצאי דופן בתחום זה הם המסלולים להכשרת עורכים, לתרגום ולטיפול בכתיבה (ביבליותרפיסטים) המופעלים במספר מוסדות אקדמיים. בוגרי תואר שלישי בספרות יכולים לנסות ולהתפתח גם במסגרת האקדמית כחוקרים וכמרצים. חשוב לציין כי תואר בספרות, איננו ערובה להיקלטות בענפים ובמקצועות שהוזכרו, ואפשר בהחלט שחלק מהבוגרים, ובפרט כל אימת שמספרם הולך וגדל לאורך השנים, ימצאו עצמם מועסקים בתחומים שאינם קשורים לספרות, ובתוך זה גם בתחומים שאינם אקדמיים כלל.
הסוגיה השנייה, שצועדת לצד סוגיית הביקוש ללימודי ספרות ולבוגרי ספרות, היא סוגיית ההיצע. לשון אחר, במקביל לבחינת סוגיית הביקוש לספרות בישראל כתחום לימוד וכתחום מקצועי, ראוי שתשאלנה השאלות: כמה מוסדות ללימודי ספרות לתארים אקדמיים קיימים? באלו אזורים גאוגרפים מוסדות הם פזורים ובקרב אלו אוכלוסיות?
עיון במפה 1 מלמד כי תפרוסת המוסדות האקדמיים המלמדים ספרות בישראל איננה אחידה, ובעוד שבמחוז חיפה, מחוז חיפה, מחוז ש"י ומחוז תל אביב ישנה רוויה ואף הצפה של התחום, המאופיינת בעיקר בריכוז צפוף של מכללות להוראת הספרויות השונות על יחידת שטח מוגבל, הרי שבמחוז צפון, במחוז מרכז (בעיקר בשרון) ובמחוז דרום הפיזור מרווח יותר ואף ניתן להצביע על ביזור מוסדות נכון ומתוכנן בצפון (גליל, גולן) ועל דלילות באזור העמקים ובנגב הדרומי.
סביר להניח שהתפרוסת הגאוגרפית הנוכחית של המוסדות ללימודי ספרות בישראל משקפת היתרים לא מווסתים ולא מפוקחים להקמת מוסדות ללימודי הוראה בערים הגדולות (חיפה, באר שבע, תל אביב וירושלים), שבארבעתן מרוכזים כ-60% ממוסדות הלימוד לספרות בישראל. גם כאן נכון הדבר בעיקר למכללות האקדמיות לחינוך שבכל אחת מ-3 הערים הגדולות בישראל מופיעות כצבר של 4 מוסדות אקדמיים הדחוסים סביב רדיוס של 15 ק"מ, שבו כבר קיים מוסד אוניברסיטאי שבין היתר מלמד ספרות.
תפרוסת האוניברסיטאות המלמדות ספרות אומנם מצביעה על פיזור נכון, אך זהו איננו תכנון של החוגים לספרות, כי אם של מדינת ישראל שבחרה לבזר את המוסדות האקדמיים ברחבי ישראל כך שלא ייווצר לחץ או מחסור בחבלי הארץ השונים. מדיניות זו, בשילוב הקמת חוג נוסף לספרות במכללה האקדמית צפת, שבגליל, הותאמה לצרכים הגאוגרפים והדמוגרפים של לימודי הספרות, שלא לצורך הוראתה. לימודי ספרות אקדמיים, שאינם מכוונים לתואר B.Ed, אלא לתואר B.A נלמדים באוניברסיטאות ובמכללה האקדמית צפת. במוסדות אלו מוצעת לסטודנטים העמקה דיסציפלינרית בתחום הספרות, שאינה נדחקת ובאה על חשבון קורסים מתחום הדידקטיקה וההתנסות המעשית שבהם מחויבים הלומדים במכללות החינוך.
בראשית שנות ה-90' למאה הקודמת לימודים אקדמיים לספרות התקיימו בעיקר באוניברסיטאות ומקצתם במכללות להוראה, ואילו כיום 20 מתוך 28 מוסדות הלימוד הגבוהים לספרות הן למעשה מכללות אקדמיות לחינוך ולהוראה שמכשירות סטודנטים להוראת ספרות עברית, ערבית ואנגלית בבתי ספר יסודיים, בחטיבות ביניים ובתיכונים. פירוש הדבר הוא ש-71% מכלל מוסדות הלימוד הגבוהים לספרות כיום הינם למעשה מוסדות להכשרת מורים, שבהם מוצעים לסטודנטים להוראה מסלולים שונים להוראת הספרות. במוסדות לימוד אלו ציון הפסיכומטרי הממוצע של המתקבלים ללימודי ספרות במסלולים השונים, כך לפי פרסומי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, היה 423 - הנמוך ביותר, בהשוואה ליתר תחומי הדעת באקדמיה. לממצא עגום זה, ישנן השלכות חמורות על הרמה האקדמית שניתן לכוון אליה במסגרת לימודי הספרות במכללות והשפעה לא פחות הרסנית גם על רמת הוראת הספרות ואיכות המורים לספרות בבתי הספר בישראל, שביטויים שלה ניכרים היטב בעשורים האחרונים, אך אין זה מעניינו של מאמר זה.
כאשר פורטים את תחום הספרות, לספרויות השונות שנלמדות במסגרת 28 מוסדות הלימוד האקדמיים השונים, ניכרת דיפרנציאציה גאוגרפית ומוסדית בין סוגי הספרות השונים שנלמדים במוסדות האקדמיים. כך לדוגמה, 95% מתחומי הלימוד לתואר ראשון בספרות במכללות התמקדו בתחום ספרותי אחד בלבד מבין שלוש הספרויות הבאות: עברית, ערבית ואנגלית, בעוד שבאוניברסיטאות רק 48% מתחומי הלימוד לתואר ראשון התמקדו באחד מהספרויות הללו. כל הספרויות הזרות, שאינן ערבית ואנגלית, נלמדו רק במסגרות האוניברסיטאות, ובאופן נרחב ומגוון באוניברסיטה העברית בה מוצעים לימודים לתואר ראשון בספרויות ספרדיות, גרמניות, סלאביות ועוד.
במוסדות האוניברסיטאיים מוצעות לסטודנטים לתואר שני 23 תוכניות מחקריות (לא כולל 23 מסלולים מקביליים ללא תיזה ), בעוד שבמכללות מוצעות לסטודנטים רק 9 תוכניות לתואר שני, כולן במסלול לא מחקרי, ללא תיזה.
מפתיעה במיוחד תפרוסת המוסדות האקדמיים ללימוד ספרות ערבית, שנלמדת ב-14 מוסדות אקדמיים, מהם רק 28% הם מוסדות אוניברסיטאיים והיתר הם מכללות שמכשירות סטודנטים להוראת ערבית. תפרוסת המוסדות ללימוד ספרות ערבית מאופיינת בדלילות במחוז צפון, ובדלילות חמורה במחוז הדרומי שבו מתגוררים מאות אלפי ערבים בדווים, ומנגד מאופיינת ברוויה במחוז חיפה, בסמוך לפאתי המשולש, בירושלים גופא, ובתל אביב גופא. להתפתחות תחום הספרות הערבית כתחום שנשען ברובו על הכשרת מורים ישנן השלכות חמורות על העתיד ההתפתחות של המחקר האקדמי בחקר הספרות הערבית ובהעמדת דור חוקרים שיבטא את קולם של כ-2,000,000 ערבים החיים בישראל ואת ספרותם המפוארת שנכתבה במהלך מאות השנים שחלפו מהמגרב במערב ועד למסופוטמיה במזרח.
בדומה לספרות הערבית, גם הספרות האנגלית נלמדת כיום ברובה במכללות (86%) והיא מתקיימת ב-19 מכללות להוראה, בעוד שבאוניברסיטאות מוצעים לסטודנטים שלושה חוגים בלבד ללימודי שפה וספרות אנגלית שבהם מתקיימים לימודים לתואר ראשון ולתארים מתקדמים (לא כולל חוגים לבלשנות אנגלית). באופן מעניין, ספרות אנגלית נלמדת כמעט בכל רחבי הארץ מאוהלו שבקצרין ועד לאוניברסיטת בן-גוריון שבנגב, והיא נלמדת בכל המכללות הדתיות, הערביות ובכל מכללות הכלליות לחינוך. תפוצתה וביזורה של הספרות האנגלית באופן כמעט אחיד על פני כל המדינה מלמד על סדר חשיבותה, כמקצוע מרכזי ועיקרי בבית הספר, בעיני מקבלי החלטות במשרד החינוך ובמכללות להוראה, חשיבות שבלא ספק עולה על חשיבותן של יתר הספרויות שנלמדות בארץ, ובפרט של זו העברית שנלמדת לתואר ראשון ב-18 מוסדות לימוד אקדמיים בלבד, מהם 12 במסגרת לימודים להוראת הספרות במכללות לחינוך.
קשה להתעלם מהגורם הפרגמטי והדומיננטי, שבין היתר הכתיב את דפוסיו ומבנהו של תחום הספרות באקדמיה הישראלית ושאחראי, בין היתר, למצג הכוזב בנוגע למצבו האמיתי של התחום. הגורם המדובר הוא אפוא תלותו הכמעט בלעדית של תחום הספרות האקדמי במערכת החינוך והחלטתה לחייב את הלומדים לכל אורך שנות לימודיהם בהכרות עם הספרות הערבית (בעיקר לבני המגזר הערבי), עם השפה האנגלית ועם הספרות העברית. באופן טבעי במסגרת חוגים שמייעדים את בוגריהם לשמש כמורים, ההעמקה התאורטית והמתודולוגית בספרות עצמה, נדחקת לטובת קורסים בלשון, בסוציולוגיה, בפסיכולוגיה ובדידקטיקה, כך שגם הבוגר שמסיים את לימודים הוא למעשה קונגלומרט של דיסציפלינות רבות, מורה, אך בודאי שאיננו איש ספרות פר אקסלנס, במובן שניתן לייחס לבוגר חוג שכל עניינו הוא ספרות.
בהעדר שינוי דרמטי במבנה הלימודים לספרות, התחזית הצפויה לשני העשורים הקרובים היא המשך מגמת צמצום ואיחוד חוגים שאינם עונים על הצרכים הפונקציונליים והפרגמטיים של מערכת החינוך הישראלית. שינוי שעשוי להפוך, ייתכן כבר בעשור הנוכחי, את המכללות בישראל למרכז הראשי להוראה אקדמית של תחום ספרות, ואפשר שבעתיד הקרוב גם למרכז מחקרי ראשי, באופן שיפצה על הפגיעה שנגרמה ועוד תגרם למחקר האוניברסיטאי. בין כך וכך, ייתכן בהחלט שבלעדי התלות המנוונת של הספרות בהחלטות מערכת החינוך היה גורלו של התחום כתחום אקדמי כגורלן של הארכיאולוגיה, הפילוסופיה, התיאולוגיה ותחומי דעת נוספים, שאמנם אינם משועבדים להתפתח בצל ובמגבלות הדידקטיקה ואחיותיה, אך לא זוכים לתפוצה ולאריכות ימים שזוכים לה תחומים כגון: ספרות, היסטוריה, אמנות ומקרא.
