כשלונו של ההסדר המותנה

במסגרת תיקון 66 לחוק סדר הדין הפלילי, הוסיף המחוקק עילה לסגירת תיק פלילי (עד אז היו קיימות שלוש עיקריות: חוסר אשמה, חוסר ראיות והעדר עניין לציבור). מטרת התיקון הייתה לצייד את רשויות התביעה בארגז כלים רחב יותר, כדי לאפשר להן להימנע מהכתמתם בפלילים של אנשים נורמטיביים אשר ביצעו טעות חריגה ובתנאי שזו לא הייתה טעות חמורה. הסדר מותנה הוא הסכם בין המדינה לחשוד, במסגרתו החשוד מודה בביצוע עבירה פלילית, מתחייב שלא לבצע בעתיד עבירה זו או אחרת ומוטלת עליו סנקציה בגין מעשיו. בתמורה, המדינה מתחייבת לסגור את תיק החקירה נגדו ובכך נמנעת הכתמתו בפלילים.

עד כאן הכל טוב ויפה. בפועל, במקום להגיע למצב שמוגשים פחות כתבי אישום שכן נסגרים יותר תיקים, הפלא ופלא: בשנת 2017 הוגשו על-ידי משטרת ישראל 34,838 כתבי אישום, בשנת 2018 הוגשו 36,897 כתבי אישום (גידול של 6%) ובשנת 2019 הוגשו 36,691 כתבי אישום (ירידה של 0.5%). כל בר דעת מבין שאין מדובר בירידה, ואם מוסיפים את כמות התיקים שבהם נערכו הסדרים מותנים בשנים הללו - מבינים שבפועל מדובר בעלייה במגמת ההפללה (במובנה הרחב).

התשובה למצב עניינים זו טמונה, בין היתר, בעילת הסף המשפטית שהמחוקק קבע לצורך בדיקת התאמת המקרה להסדר מותנה: "אם ראה [התובע] כי נסיבות העניין בכללותן מתאימות לאי-העמדה לדין נוכח עריכת ההסדר ומילוי תנאיו". אלא שעילה זאת מריחה כמו העילה הישנה והמוכרת לסגירת תיקים מחוסר עניין לציבור: "אם היה סבור שנסיבות העניין בכללותן אינן מתאימות להעמדה לדין".

לא כולם זוכרים שפעם הייתה מצוקת מים שכן הכנרת עמדה על סף התייבשות. או אז, מתוך כוונה טובה הוקמו תאגידי מים, שהיום - אף כי מצוקת המים נשכחה מזמן והכינרת עולה על גדותיה ופולטת סירות מנוע של האמונים על אכיפת החוק בה - המדינה "שכחה" להחזיר את המצב לקדמותו, שכן מדובר במפעל להעשרת כספי המדינה ועוד מקומות עבודה שכל כך צריך. ממש כמו בעניין המים - כך בעניינו. בשל כמות התיקים אשר נערכים בהם הסדרים מותנים, הוקמו יחידות ברחבי הארץ אשר מטפלות אך ורק בעניינים אלו, על כל המשתמע מכך לרבות הצורך להצדיק את קיומן.

אם לא די בכך: במסגרת ההסדרים נגבים כספים לטובת אוצר המדינה, ונשאלת השאלה האם מדובר בהליך חוקתי תקין. האם זה תקין שמדינת ישראל למעשה "מאיימת" על חשוד, כי אם לא יודה במיוחס לו וישלם לה סכום כסף מסוים, היא תגיש נגדו כתב אישום? שאלה ראויה לדיון מעמיק שלא זה המקום לקיימו. זאת ועוד: אחד מתנאי הסף להסדר מותנה הוא העדר עבר פלילי בחמש השנים הקודמות. אבל האם דינו של מי שיש לו קופת שרצים מלפני עשר שנים דומה לזו שחטא לראשונה בחייו? האם מי שיש לו עבר זניח מלפני ארבע שנים דומה למי שיש לו עבר משמעותי מלפני 5חמש שנים יום?

די בכך כדי להבין שמתוך, כוונה טובה הגענו למצב שבו יותר ויותר אנשים מתויגים (לפחות הסביבתם הקרובה ותודעתם האישית) כעבריינים. הגיעה השעה לעצור, לעשות חושבים ולשאול האם זו הדרך הנכונה לילך בה. האם לא כדאי לחזור ולסגור יותר תיקים בעילה הרגילה של העדר עניין לציבור (אשר נמחקים מעצמם מחיקה מוחלטת מגיליון הרישום המשטרתי בתנאים ובתקופות שם).