צאנה צאנה

נקמה בנאצים

הדבר בוער בעצמותיו. מזה קרוב לשלוש שנים שרמי ליטני (66) פועל ללא הרף על-מנת להביא לתודעת הציבור את תרומתה של הבריגדה היהודית בהקמת המדינה, וחייליה, שהיוו נדבך משמעותי ביציקת התשתית של צה"ל. "מהרגע שעמדתי על דעתי בתור ילד, נחשפתי לסיפורי הבריגדה. זו הייתה תקופה מכוננת בחייו של אבא עד יומו האחרון וגם בחיי החברים שלו מאותם זמנים". אביו של ליטני, אליהו אלטרמן, שלימים החליף את שם משפחתו לליטני, נולד בארץ-ישראל בשנת 1919 למשפחה שמוצאה מברית המועצות. אמו חנה נולדה בנשר שליד חיפה. שניהם עבדו בבנק לאומי (זה עבר אלי בתורשה) ושם הכירו.

הם נישאו ביום כיבוש חיפה במלחמת העצמאות, 20 באפריל 1948, ושם התגוררה המשפחה כל השנים. לימים עזבה אימי את בנק לאומי ועברה לעבוד ב"וולקן" בשל תקנות מחמירות בבנק בנוגע לעבודת בני זוג באותו מקום. המשפחה התגוררה בחיפה, לליטני האב היה כישרון ספורטיבי והוא הצטיין במקצועות האתלטיקה. מספר ליטני: "אבא היה איש 'ההגנה'. הוא התגייס לצבא הבריטי באוקטובר 1941 וזו הייתה התגייסות התנדבותית בשכר כאשר המניעים העיקריים של המתגייסים היו נקמה בנאצים שגרמו לשואת היהודים באירופה. מחזור הגיוס של אבא נקרא 'פלוגת המכבי' בגלל שזה היה מחזור של ספורטאים מ'מכבי הצעיר' בחיפה שהתארגנו לפלוגה".

למעשה עוד קודם לכן הייתה קריאה ועידוד של ראשי היישוב העברי באותה עת להתגייס לצבא הבריטי שראו בו בן ברית במלחמתו מול הצבא הגרמני. ידועה אמרתו של בן-גוריון: "עלינו לעזור לאנגלים במלחמתם כאילו לא היה ספר לבן, ועלינו לעמוד נגד הספר הלבן כאילו לא הייתה מלחמה". ואכן המאבק בספר הלבן נדחק וההיענות להתגייסות לצבא הבריטי הייתה מעל המצופה. מספר המתגייסים היה קרוב ל-40,000 איש. ההנהגה היהודית דרשה שתוקם יחידה עברית כשם שהדבר התממש במלחמת העולם הראשונה, אך הממשל הבריטי לא היה שלם עם מספר גדול כל כך של מתגייסים והיו לו הסתייגויות שונות ובהן החשש כי חיילים יהודים יהוו בסיס לצבא יהודי עצמאי שעלול להפנות נשקו נגד הצבא הבריטי.

רעננה כברירת מחדל

ליטני החל לעסוק בנושא עם פרישתו המוקדמת מבנק לאומי לאחר 35 שנות עבודה כמנהל בכיר. הוא נולד בחיפה, למד בבית הספר הריאלי, המשיך את לימודיו כעתודאי באוניברסיטה העברית בירושלים. הוא מחזיק בתואר ראשון בערבית ומזרח התיכון ותואר שני במשאבי אנוש. את שירותו הצבאי עשה ליטני בחיל המודיעין, באמ"ן מחקר, והגיע לדרגת סגן אלוף תוך כדי שירותו במילואים. "הייתי בתפקיד סופר מעניין. לאחר מלחמת לבנון הראשונה, בגיל 28, החלטתי שמיציתי את עצמי והחלטתי להשתחרר". לרעננה הגיע ליטני די במקרה. "את שירותי הצבאי עשיתי בקריה בת"א. בזמנו מי שחתם 5 שנים לצבא קבע קיבל מענק כספי נכבד. הסכום היה שווה ערך לשליש דירה ברעננה שהחלה אז רק להתפתח".

בעזרת חבר משפחה התוודע ליטני לעורך דין רענני, ישראל ברוידא, דרכו הוא עשה את עסקת קניית הדירה ולימים, באופן מקרי ביותר, הוא הכיר את בתו של עורך הדין, לאה, ונישא לה. "בעת החתימה על החוזה כעסתי על עורך הדין כי היה לטובת הקבלן ובסיום העסקה לא השיק אתי כוסית כמקובל", צוחק ליטני, "אך לאחר שהפכתי להיות חתנו, השקנו כוסיות רבות במשך השנים". ליטני מתגורר ברעננה מזה 41 שנים ומאוהב בעיר, ומאידך-גיסא, מאוכזב מעיר הולדתו חיפה. "אי אפשר להשוות את רעננה לחיפה. חיפה מוזנחת. אף שלעיר יש פוטנציאל תיירותי של ים, הפכה לעיר מבוגרת שממש אין בה כלום היום".

מבצעי העפלה והברחת יהודים

הבריגדה היהודית קרמה לבסוף עור וגידים רק לקראת סוף מלחמת העולם השנייה וזאת בזכותו של ראש ממשלת בריטניה וינסטון צ'רצ'יל, שהשתכנע בחיוניות הקמת הבריגדה. אורך חייה היה קצר ביותר. סה"כ שנתיים, בין השנים 1946-1944. מעבר ללחימות קצרות מול הצבא הגרמני הייתה לבריגדה תרומה גדולה למען העם היהודי שהתבטאה בהצלת ילדים יתומים והעלאתם לישראל, הברחת פליטים יהודים לארץ במסגרת מבצעי ההעפלה ועוד. חלקם של חיילי הבריגדה הפכו ליחידת נוקמים שהוציאו להורג ללא משפט חיילים נאצים שהיו שותפים להכחדת יהודים בעת המלחמה. ליטני: "לבריגדה יש גם חלק חשוב ביותר לתשתית של צה"ל.

בן-גוריון הבין במלחמת השחרור שצריך לבנות צבא מסודר. המחתרות כבודם במקומם מונח, אך הם לא היו צבא מסודר. חיילי הבריגדה ידעו מה זאת חטיבה, מה זה גדוד, מה זו פלוגה. מהי תורת לחימה, תיעוד מסמכים, היררכיה פיקודית. לכן בן-גוריון רצה שחיילי הבריגדה יהיו התשתית הצה"לית. כל מי שהיה בתפקיד משמעותי בבריגדה, נהיה קצין בצבא. אבא מונה לאחד ממפקדי הבקו"ם לאחר שהיה שותף להקמתו".

מן המפורסמות כי קצינים בכירים בצה"ל כולל 2 רמטכ"לים, מרדכי מקלף וחיים לסקוב, היו יוצאי הבריגדה היהודית. חיילי היישוב היהודי בצבא הבריטי, שעם הזמן הפכו לחלק מהבריגדה היהודית, זכו בעקיפין ליחסי ציבור בינלאומיים עם השיר המפורסם "צאנה צאנה". השיר שהפך להמנון הבריגדה היהודית נכתב והולחן על-ידי שניים מחייליו, יחיאל חגיז ויששכר מירון. השיר זכה ל-600 ביצועים במגוון שפות ודורג כשיר הישראלי השני המוכר בעולם אחרי השיר "הבה נגילה".

המדור לחיפוש קרובים

פעילותו הבלתי נלאית של ליטני לשימור זיכרון הבריגדה היהודית ממלאת את יומו. הוא פונה לבני הדור השני של הלוחמים על-מנת לדלות מהם סיפורים וזיכרונות של הוריהם. הוא מעביר הרצאות בנושא בהתנדבות מלאה. "אני רוצה להודות ל"עמותת מורשת הבריחה" ולמוזאון "בית הגדודים" הנמצא במושב אביחיל, שנתנו לי את האפשרות להעלות חומרים הקשורים לבריגדה. אני אורח קבוע ברדיו בתוכניתו של איזי מן במדור חיפוש קרובים. דרך התוכנית הגעתי לרבים מבני הדור השני". לא מכבר התארח ליטני בתוכנית "שבת עולמית" של ההיסטוריון ד"ר יצחק נוי שכותרתה הייתה "אנשי החי"ל". לליטני ניתנה שם הזדמנות לספר על פועלו האישי למען הטמעת זיכרון הבריגדה לדורות הבאים.

סגן של אלוהים

ליטני גאה בפועלו של אביו. "אבא הגיע לדרגת סרג'נט מייג'ר שנחשבה בצבא הבריטי כמי שהוא הסגן של אלוהים, בגיל 25. זו הסיבה שתקופה זו הייתה משמעותית ביותר בחייו". התגייסותו של ליטני האב לצבא הבריטי לא קיבלה רוח גבית מאימו. "סבתא שלי רצתה אותו לידה, אך הוא היה מרדן, ואפילו הילד הרע במשפחה, והתגייס למרות התנגדותה". עם זאת, דאג ליטני האב לכתוב מכתבים למשפחתו בעברית יפה וגבוהה. כך למשל כתב על מפגש עם פליטים יהודים לצורך העפלתם לארץ: "...היהודים האלו מתחילים שוב לקבל את גאוותם העצמית. זה דבר ששום אדם אינו יכול לחיות בלעדיו... התביישתי להסתכל על הנהג, פן יראה כי בכיתי...האמת אומר לכם, זה היה מראה!"

הנצחה ראויה

דוגמה למכתב נוסף של חייל בבריגדה, מכתב אחד מני רבים, שנוטף כולו ערגה ואהבה, היא של אברהם פוקס, לימים אברהם שועלי, תושב רעננה שכתב לרעייתו ציפורה: "...לכן במהרה אבנה לך בית קטן יפה להפליא, טבוע כולו בירק גן עדן מיניאטורי... כל פרח ילחש אהבה. בתוך ים של עדינות ויופי זה, אוהב ואפנק עד בלי קץ ...".

רחוב ושכונת "אשר" ברעננה נקראים ע"ש אשר גולדרינג, תושב רעננה שנהרג בעמק הסניו באיטליה מהפצצה אווירית ומקום קבורתו לא נודע. רחוב החי"ל גם הוא מנציח את הבריגדה. מקסי נשר, שחקן הפועל רעננה ואביו של איש התיאטרון והטלוויזיה דורון נשר, נמנה על ותיקי רעננה ששירתו בבריגדה.

העזר כנגדו

בבית משפחת ליטני ברעננה מקבלים, תומכים ומסייעים ביוזמתו של אב המשפחה. לאה רעייתו, דור שלישי ברעננה, אומרת: "לא יכולה להיות הנצחה יותר ראויה וערכית ממה שרמי עושה". ליטני: "הפרויקט תופס יותר ויותר תאוצה. הייתי מאוד שמח אם מישהו היה עוזר לי להקים אתר באינטרנט ולהכניס את כל החומרים לתוכו. אני מאמין שהפרק ההיסטורי של הבריגדה בסיפור המדינה יקבל את ההערכה וההוקרה ההולמת והנכונה".