פצע מדמם

ביום שישי האחרון, יז באב, התבשרנו על פטירתו של הרב עדין אבן-ישראל (שטיינזלץ - הוא שינה את שמו לאבן-ישראל בעקבות המלצה של רבו הרבי מליובאווייטש) בגיל 83. הרב שטיינזלץ הוא מחבר ספרי הגות יהודית וביאורים בפרט לתלמוד ולחסידות. חתן פרס ישראל, זוכה עיטור נשיא המדינה ואות יקיר ירושלים. בשנת 1988 הגדיר המגזין טיים את הרב "כידען של פעם באלף שנה". ממשלות צרפת ואיטליה העניקו לו מדליות של כבוד. והוא נולד בכלל כילד למשפחה חילונית ומצא בנערותו את התורה ואת חב"ד, ומשם הכל היסטוריה.

ביום שישי 25 במאי שנת 1928 נסעו במכונית יחדיו דוד בן-גוריון וברל כצנלסון ל"ועידת הבחרות הסוציאליסטית", שהתכנסה בכפר הנוער בבן שמן. יחד עימם במכונית נסעו רעיית בן-גוריון, פולה ושתי ילדותיהם, הנהג ירמיה סטריקובסקי, רעייתו ושני ילדיהם.

בתקופה נמשכת של קשיים, אשר סיומה הצפוי עדיין לא ניתן לתזמון, נתונים אזרחים בישראל, כברוב ארצות התבל, בצורך להתמודד עם השלכותיה הבריאותיות, החברתיות והכלכליות של מגיפה עולמית, ולעמוד באתגרי המצב תוך מניעת נזקים בלתי-הפיכים וצמצום מירבי של נזקים זמניים. ניסיונות העבר מלמדים, כי בחברה הישראלית טמונים כוחות העשויים להבטיח הצלחות גם הפעם, אך דומה כי לשם כך, כיום כבעבר, נדרשות לציבור כולו: אחווה, התחשבות הדדית ו... תקווה. זאת, כמובן, בנוסף לעזרה לנצרכים, מצד המדינה והרשויות ומצד כל בעלי-היכולות האחרים. עם זאת, על-מנת שגם כל אלה יהיו שוב חלק ממשי מהמציאות הישראלית, יש צורך לנטרל גורמים מעכבים ולחזק גורמים מסייעים.

רשף מוקטן מאוד, פחות משל אקדח, ורעש מוקטן, שלא יזהו את מקום שיגור הטיל נ"ט דורשים הנחתים האמריקניים לטיל-הכתף, שיחליף את הטיל הקל הוותיק M72 לאו.

בכל פעם שאני נוסע מביתי הרמת-גני לתל אביב, בדרך אבא הלל, אני רואה לשמאלי, בהתקרבי לאזור בורסת היהלומים, את דגל ממלכת ירדן. הוא מתנוסס באופן טבעי על תורן נישא, לצד כמה דגלי מדינות אחרות, מסמן את משכן שגרירות ירדן (כמובן, לא בירושלים) ומציין את עובדת השלום עם שכנתנו ממזרח. כבר 26 שנה שהנס הירדני מתבדר לו ברוח הישראלית, וכמעט אינו מרגש עוד איש. שלושה פסים מאוזנים - שחור, לבן, ירוק, ומשולש אדום שבמרכזו כוכב לבן.