|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
היהדות לא מתכחשת להומור ● חג פורים היה מאז ומעולם חג של ליצנים, של שתיה ובדיחות ● בחצרות החסידים לבדחן החצר היה תפקיד חשוב ביצירת אווירה שמחה ומכילה
|
|
פרק בתולדות ההומור היהודי [צילום: רפי דלויה]
|
|
|
|
|
ההומור הוא אחד הכלים הכי יעילים לעורר עניין בנושא כלשהו. העיקרון הזה הוא סוד גלוי וידוע לא רק ליוצרי "היהודים באים" אלא גם לדורות של מורים וחכמים שניסו למשוך את הלבבות ללימוד התנ"ך וההלכה. מדינת ישראל השקיעה הרבה מאוד מיליונים בלימודי תושב"ע כדי לקרב את הצעירים למעיין המורשת היהודית, ולא הצליחה לעשות מה שעושה "היהודים באים", שסוד הצלחתה ביכולתה להנגיש את עולם המסורת ולהעביר מידע בצורה מושכת לב, קלילה ומעניינת.
רבה היה פותח את שיעוריו בבדיחות
בתנ"ך אין הרבה קטעי הומור, אבל נחמד לזכור ששרה אימנו כשנוכחה לדעת שנכנסה להריון אחרי ביקור המלאכים חשבה שהקב"ה עושה איתה צחוק והשקיעה את חוויית הצחוק בשם הבן שנולד לה - יצחק. אליהו הנביא מתבדח ומלגלג על נביאי הבעל ומציע להם לקרוא בקול גדול לאל שלהם הבעל כי אולי הוא ישן ואינו שומע אותם. בסיפור בלעם המספר מציג את המעמד ההומוריסטי של שכירת מומחה לקללות בסיפור האתון שפערה את פיה והחלה לדבר. בתלמוד יש הרבה עדויות על חכמים שהשתמשו בבדיחות כדי לעורר עניין בלימוד נושאים הלכתיים. מסופר על רבה, ראש ישיבת פומבדיתא בבבל, שלפני שהתחיל ללמד נושא היה אומר בדיחה ורק אחר כך ניגש לדון בנושא השיעור בכובד ראש.
חכמי פומבדיתא הלכו בעקבות רבה. בגמרא בדיון בשאלה מי צריך לשלם נזקי ספסל שנשבר לאחר שארבע התיישבו עליו, נכתב שהאחרון הוא זה שצריך לשלם והגמרא אומרת "כגון פפא בר אבא: ורשי מסביר שהכוונה היא לאדם שמן כגון פפא בר אבא. בעקבות הדיון על נזקי הספסל שנשבר הועלו דיונים מלאי הומור שעסקו באינספור האפשרויות של מידת השומן של היושבים על הספסל ומי צריך לשלם כגון מה קורה אם השמן יושב-ראשון ואחריו 3 רזים ומה אם דווקא הרזה הוא האחרון ולפניו ישבו 3 שמנים.
פרשני הגמרא הסכימו שאת הדיון המצחיק הזה יזם רב פפא עצמו כדי להחזיק את תלמידיו ערניים ומלאי עניין. החכמים עצמם הפיקו לא מעט בדיחות. אחד הבדחנים היה רבי זירה. מסופר שביקר בפורים במסיבה אצל רבה, שבשכרותו דקר את רבי זירה למות ואז השיב אותו לתחיה. בשנה שלאחריה רבי זירה סירב לבוא למסיבת הפורים אצל רבה. כשנשאל למה? ענה כי לא בכל שנה קורה נס.
בתקופת הזוהר בספרד, רבי אברהם בן עזרא נחשב לאחד מגדולי הפרשנים של התנ"ך. דקדקן רציני ובקיא מאין כמוהו, לא בחל בבדיחות עם גוון מיני. כשרצה לשים ללעג את אחד מפרשני התנ"ך הקראים בן זוטא, דרש עליו את הפסוק "לא תעלה במעלות על מזבחי שלא תגלה ערותך עליו" שכוונתו להורות למשרתים בקודש לא לעלות במדרגות למזבח כדי שלא תגלה ערוותם. בן עזרא שם לצחוק את בן זוטא ואמר עליו שמרוב רצונו לעלות במעלות החכמה "ונגלתה ערוותו עליו".
"אין דור שאין בו ליצנין"
היהדות לא מתכחשת להומור. חג פורים היה מאז ומעולם חג של ליצנים, של שתיה ובדיחות. בחצרות החסידים לבדחן החצר היה תפקיד חשוב ביצירת אווירה שמחה ומכילה. בדחן חסידי ידוע הוא הרשלה מאוסטרופולי. המוטו של ספר הבדיחה והחידוד של אלתר דרויאנוב, כפי שרשם בראש כל אחד מהכרכים של הספר הוא "אין דור שאין בו ליצנין" (תלמוד ירושלמי, מסכת שקלים, דף יא, ב פרק ב) וובכך חקק עדות ניצחת למעיין ההומור היהודי. לנוכח מסורת הומורית כה מפוארת - נראה שההפגנות נגד "היהודים באים" הן רק עוד פרק בתולדות ההומור היהודי.
|
| תאריך:
|
19/08/2020
|
|
|
עודכן:
|
19/08/2020
|
|
איילת פישביין
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
סניל
|
19/08/20 13:30
|
|
|
|
2
|
|
באום
|
19/08/20 13:33
|
|
ד"ר אורן דניאלי, חוקר מבית הספר לכלכלה באוניברסיטת תל אביב, כתב בהארץ על התנגדותו הנחרצת להורדת שכר המינימום: ד"ר אורן דניאלי, "האם העלאת שכר המינימום גורמת לאבטלה? תחשבו שוב", בעיתון הארץ, 16 לאוגוסט 2020.
|
|
|
|
|
ראוי להזכיר לכולנו עובדות ידועות שלפיהן מחלוקות פוליטיות גולשות לרוב מנתיב של ויכוח ענייני ורעיוני לעבר מסעות של שנאה אישית. ידועה העובדה שהיועצים הפוליטיים הקרויים יועצים אסטרטגיים, נוהגים להמליץ לפוליטיקאים עבורם הם עובדים, לנהל מסעות ביקורתיים נגטיביים נגד יריביהם, כדי להשחיר את דמותם על-ידי השמצות ועלילות בחסות "פרשנויות" עיתונאיות כביכול. לעיתים בחירות לא מוכרעות בקלפיות אלא במסע תעמולה נגטיבי של השמצות ועלילות בסיוע תקשורת שמשרתת אינטרסים פוליטיים ואישיים ולא את האינטרס הציבורי של קבלת מידע אמיתי ללא "פרשנות" אינטרסנטית.
|
|
|
|
|
על-פי מקורות בכירים בפתח, הנהגת הרש"פ נמצאת בהיסטריה מוחלטת בעקבות ההודעה הדרמטית על הסכם הנורמליזציה בין ישראל לאיחוד האמירויות. יו"ר הרש"פ מחמוד עבאס חש שהקרקע נשמטת מתחת לרגליו. הוא חש נבגד על-ידי איחוד האמירויות וסעודיה וחושש מפני הסחף המתקרב שבו מדינות ערביות נוספות יחתמו על הסכם נורמליזציה עם ישראל מבלי לעשות לו חשבון, בעוד אויבו המר מוחמד דחלאן מתחזק ומתכנן את צעדיו בקפידה בעזרת ארה"ב וישראל כדי להפוך ליו"ר הרש"פ הבא על אפו ועל חמתו.
|
|
|
|
|
התקשורת מלאה בסיפורים על עסקים שנסגרו בעקבות מהלומת הסְגרים שכפתה על המשק מגיפת הקורונה. הסיפור הבנאלי והשכיח מתחיל במילים: "כבר 20, 30 או 40 שנה משפחתנו מתפרנסת מהעסק, בא הסגר והרס לנו את הפרנסה והמורשת". אף-על-פי שהסיפור שכיח מאוד בתקופה הנוכחית, מלמדת בחינת הענף בשנים קודמות שהוא אינו מספר את הסיפור כולו. הסיפור השלם קשור בשאלות שלרוב אינן נשאלות או נבחנות כהלכה וכשהן נבדקות, התשובות להן חלקיות, מתחמקות או לא ממש רלוונטיות לבעיות היסוד. בהוויית המאבקים הפוליטיים העכשוויים נוספת לכך גם העובדה שזו הזדמנות לרבים לדוג במים עכורים. כלומר, לתלות את קולר המציאות בממשלה או להסתיר את העובדה שעסקיהם עמדו על סף כשלון גם ללא משבר הקורונה.
|
|
|
|
|
לצד העיסוק האינטנסיבי בקורונה, במשבר הפוליטי, בלבנון, בעזה וב"שאר ירקות", וכמובן בטרם התבשרנו במפתיע על השלום עם אבו-דאבי ואמירויותיה, מראים לנו ערוצי החדשות מפעם לפעם את הישראלי המכוער, זה שיוצא לנפוש בשמורות הטבע, באתרים היפהפיים שלנו, לחוף הכנרת, לצד נחלים, ומותיר אחריו גלי אשפה. בבחינת - "אחרי המבול". משפחות וחמולות מתפרשות על פני דשאים מוריקים, "כובשות" מקורות מים, פורשות מחצלות, פותחות שולחנות תחת כל עץ רענן ועליהם הררי מזון שסחבו מהבית בעיר. פיקניקים בחיק הטבע, באוויר הצח, בבריזה המצננת, בצל עצים רבי ענפים. משפחות חוגגות ו...מזהמות.
|
|
|
|
|
