בית הקברות של ותיקי הישוב נורית

בשבוע שעבר ספטמבר 2020, בהכוונה מדויקת של חבר קיבוץ באזור איתרתי סוף-סוף את בית הקברות "הסודי" וצילמתי אותו מכל עבריו וזוויותיו. הוא נמצא מאחורי חורשת עצי אקליפטוסים, נחבא נסתר מעיני העוברים בכביש למלכישוע, המרוחק כ-50 מטרים מבית הקברות ונמצא מול "חוות התבלינים" בגלבוע מעבר לכביש. כמעט לא ניתן להבחין בו מהכביש שכן הוא נמצא במורד. הכניסה אליו דרך שביל עפר-כורכר.

זהו בית עלמין קטן בשטחו. אורכו כ-40 מטרים, רוחבו-כ-30 מטרים (הערכה) הוא מגודר בגדר רשת חדשה יחסית עם שער כניסה. משמאל לשער הכניסה תלוי על הגדר שלט חדש יחסית בצבע לבן ועליו כתוב: "מועצה אזורית גלבוע בית עלמין ותיקי הישוב נורית נא לשמור ולכבד את המקום". עד כאן הכל בסדר, והמתקרב לבית הקברות מתרשם כי מדובר בבית עלמין במצב סביר, אלא כשאתה נכנס לבית הקברות ורואה מצבו מקרוב אתה מבין את גודל החרפה.

כל שטח בית הקברות מכוסה בעשביה גבוהה, חלקה קוצים דוקרניים. העשבייה הגבוהה מכסה מסתירה חלק מהקברים. על חלק מהקברים גלי-ערימות אבנים מאולתרות במקום מצבות כקבורת כלב. גם על קברים שיש עליהם מצבות לרוב הכיתוב עליהן מחוק כמעט לגמרי ואינך יודע מי קבור בהם.

למעשה רק על שניים מתוך כל הקברים בבית עלמין זה יש כיתוב קריא (מצבות חדשות יחסית). ואלו שתי המצבות: על אחת המצבות נחקק: "פ"נ שושנה גרסי (אולי גדסי) בת סעדיה נפ' טבט תשי"ה בת 11 לחייה ז"ל ת.נ.צ.ב.ה. על מצבה נוספת (חדשה יחסית) נחקק בזו הלשון: "פ"נ אבינו היקר שלום יעקב יעיש נפטר כ"ב סיון תשי"ט בשנת 70 לחייו".

בפינה בית העלמין אני מבחין בגללי פרה שנכנסה דרך השער הפתוח מן הסתם לאכול עשב. אם חלילה תפרוץ שריפה במקום, הקוצים והעשבים היבשים הנמצאים בבית הקברות יגרמו לנזק ופגיעה קשה בבית הקברות שגם ככה מראהו לא מלבב.

אני ממליץ לבקר בשטח בית הקברות עם נעליים גבוהות שכן סביר להניח כי במקום נטוש ושומם מסוג זה עם עשביה גבוה עלולים להסתתר נחשים וזוחלים ארסיים אחרים.

בבית העלמין של ותיקי נורית נראים על פני השטח כ-10 קברים. סביר להניח כי מספר הקבורים במקום גדול בהרבה, שכן ידוע כי חלק לא קטן מתושבי מעברות ויישובי העולים באזור הגלבוע בשנות ה-50 שנפטרו בשנים אלה נקברו במקומות מאולתרים בסמוך למקום מגוריהם ללא רישום תיעוד וסימון מדויק.

לעיתים ללא מצבות או סימון כראוי ואולי אף לא בעומק הנדרש. התוצאה מכך שסביר להניח שחלק מהגופות שנקברו בבית העלמין של ותיקי הישוב נורית נסחפו עם זרם מי הגשמים והשיטפונות (המקום נמצא במורד) או שנאכלו על בעלי חיים.

הישוב נורית הוקם ביולי 1950 על-ידי יוצאי תימן באזור הגלבוע כמעברה -"כפר עובדים". תושביו עבדו בעיקר ביעור של קק"ל. כעבור כשנתיים וחצי חוסלה המעברה ותושביה הקימו בינואר 1953 בשטח צריפוני ומתקני המעברה מושב שכונה בעיתונות "המושב התימני". בהמשך נטשו-עזבו יוצאי תימן את המושב. ביוני 1958 התיישב במקום גרעין של יוצאי הנח"ל שהקים כעבור מספר שנים את הישוב רם און. הקבורים בבית הקברות הם מתי "המושב התימני" ומעברת התימנים שקדמה לו (בקרוב תובא באתר זה כתבה מורחבת על מעברת וכפר נורית).

במשך כל השנים יודעים הגורמים הממשלתיים, כולל המועצה האזורית גלבוע, שבית העלמין של ראשוני נורית נמצא בתחום שיפוטה המוניציפלי על מצבו המוזנח של בית העלמין זה.

מדוע תושבים באזור עפולה, בית שאן, קיבוצים ומושבים זכו לקבורה עם מצבה ואילו ראשוני הישוב נורית יוצאי תימן קבורים בחלקם למעשה ככלבים ללא מצבות וללא זיהוי שמם? כלום לא ניתן באמצעות רישומי הסוכנות היהודית, משרד הפנים, לאתר את זהות הנפטרים? לזכותה של המועצה האזורית יאמר כי לפחות גידרה ושילטה את המקום.

פניתי למועצה האזורית גלבוע בעניין מצבו של בית העלמין של ותיקי הישוב נורית והופנתי לסגן ראש המועצה דודי בונפיל. סיפרתי לו על ביקורי במקום ועל מצבו המוזנח של בית העלמין המכוסה בעשביה גבוהה ובקוצים ורוב קבריו ללא כיתוב ברור ונהיר על המצבות. דודי בונפיל ציין כי הוא מודה לי על כך שעידכנתי אותו, ואמר שיעביר את זה הלאה והנושא ייבדק.