ראש השנה של היהודים

את ראש השנה הסינית בתחילת 2020 איש בסין לא ישכח. זה זמן של השנה שכולם נוסעים למשפחותיהם, ובמשך חודש כמעט סין משותקת מבחינה עסקית. הסינים, אצלם הכל צריך להיות מהיר ועכשיו ומספק ביותר, עוצרים את חייהם למשך חודש לערך, והכל טוב, מאיר פנים, שמח. הם לא מתלוננים על העסקים המושבתים, גם לא על דחיות של זרם החיים.

השנה התפרצה לה מגיפת קו-ויד-19 וסין הייתה בסגר מוחלט, ובסין יש סדר. סגר הוא סגר, ואיש לא מעז להפר, ואיש לא מעז לצפצף (לא כמו אצלנו). שלושת רבעי מילארד אנשים סגורים בבתיהם, לא יוצאים ולא באים. מפעלים חיוניים ותשתיות ממשיכים לפעול לפי צו. בית חולים ענק מוקם תוך שבוע ימים ונכנס לפעולה במלוא התפוקה והיכולת. אנשים משונעים מאזור לאזור בכדי לתת מענה, אלפי רופאים ואחיות, נהגים, חיילים וכוחות עזר. הממשלה המרכזית מוודאת שאספקת מזון, תרופות ושאר דברים החיוניים לחיים ממשיכה כסדרה ונותנת מענה לדרישת הקיום של האנשים באחריותה. זהו מפעל אדיר, ובינתיים הנגיף שהתחיל לו שם בווהאן מתפשט ברחבי העולם וזורע שמות בארץ אחר ארץ.

"הוירוס הסיני" יקרא לו הנשיא האמריקני. בין אם הנגיף פותח במכון הביולוגי בווהאן ונמלט לו מהמכון או שוחרר בכוונה, לא נדע. אולי הנגיף באמת קפץ מחיה לחיה וממנה לבני אדם. אולי זה קשור למאכל חיות אקזוטיות בשווקים בווהאן (אלא שאחרי אלפי שנים שהם אוכלים את אותם יצורים, נשאלת השאלה למה דווקא עכשיו).

האם הסינים עשו מספיק? האם הם מנעו מידע מהעולם, בזמן שעוד ניתן היה להגיב, לעשות משהו נגד הבלתי נודע? אין ספק שהסינים התמודדו עם ה"בעיה" בדרך הסינית הטיפוסית: ראשית, הם דיכאו כל מידע על כך. רופא העינים שזיהה את המחלה לראשונה נאסר ונשלח ל"חינוך מחדש". במהלך אותו "חינוך" הוא מת (ואין ידוע אם בגלל חשיפה לנגיף או הודות ליחס האדיב של השלטונות). את המתים הם שרפו, עד כדי כך שסרטונים שצולמו בהחבא והוברחו מראים פעילות שריפת גופות (כנראה עשרות אלפים מהן) הנמשכת ללא הפוגה, בדומה, להבדיל, למשרפות באושוייץ-בירקנאו. את הסטטיסטיקה הם עיוותו, כך שהמספרים היו נמוכים ביותר. הם עשו זאת לא רק על הניר, באמצעות הגדרת מוות מגורמים אחרים, כי אם גם באופן פעיל ביותר (איסור על אנשים להגיע לבתי חולים, וכיו"ב). אם ניתן היה, הם היו אוסרים על אנשים למות, אך כוחם, בכל זאת, מוגבל לעיתים.

הראות השתפרה בהרבה ערים בסין, בעיקר בבייג׳ין הבירה, בשל שיתוק המנוע המייצר של העולם. זיהום האוויר שהוא בעיה אקוטית בעוצמתה וכרונית במשכה פחת במידה ניכרת. יום בהיר אחד, הנגיף נעלם כלעומת שבא. אין יותר חולים, אין יותר מתים, אין יותר נדבקים מחדש. איזה יום נפלא זה היה. ניתן היה לחזור לשגרה, לפתוח את בתי העסק והמפעלים, לטוס, לנהל חיים כסדרם. הסינים כדרכם לא מפספסים אף הזדמנות. העולם שעכשיו התמודד עם הנגיף (ראשית איטליה שהחליפה את סין, אחריה ברזיל, ומשם ארה"ב של אמריקה) היה זקוק בדחיפות לאמצעי מגן ולמכונות הנשמה, ומי יכול לתת מענה כסין? לא לקח זמן רב עד שהמפעלים בסין הגיעו לרף הנדרש לתצרוכת פנימית והרשות ניתנה מהקודקוד שמותר להתחיל ליצא.

תוצרת סין

לתומי חשבתי, מי ירצה תוצרת סינית? מי יבטח בהם? ומיד הכרזתי קבל עם ועדה: אני לא אשתמש במסיכת פנים (שלוש שכבות) המיוצרת בסין ויהי מה! אלא שכל המסיכות מקוסטקו, סטייפלס, טרגט, וולמרט, הום דיפוט וכו׳, הכל ללא יוצא מן הכלל, יוצר ב... סין. אפילו המסיכות שהבית הלבן הזמין וחילק חינם לבתי תפילה ברחבי ארה"ב הגיעו מהמזרח הרחוק ודובר מחלקת הפנים לא פרט (שכן איך ייתכן שהממשל והבית הלבן מייבאים מהמקום שמייצר את "הוירוס הסיני"?!?).

הסינים כדרכם לא רק עשו כסף מכל הענין. אנשים ומפעלים שישבו עד אז מובטלים מאונס משך חודשים ארוכים שינו את ייעודם והחלו להתרכז באמצעי מגן. מ-120 מפעלים מסודרים ומאושרים על-ידי ה-FDA האמריקני והרשויות המקבילות בארופה, המספר האדיר ל-12,000. כמובן שרבים לא ידעו מה הם עושים, והתוצאות נראו לעין: משלוחים של מוצר תת-רמה, או מוצר פגום, והכל עבור טבין ותקילין מרשרשים רבים. הרעש ממדינות רבות הגיע עד לבייג׳ין הבירה, ושם החלו לחשוש לתדמית הסינית, שגם כך הייתה רעועה. מה עושים? הסינים עצמם יצרו "רשימה לבנה" ו"רשימה שחורה" והחלו לעצור משלוחים (הם גם המשיכו לשלוח, גם מוצרים פגומים בידיעה ברורה אך ליעדים נבחרים, וסיבותיהם עמם).

הסינים היו במלחמה רבת חזיתות. הנגיף, יהיה מקורו שיהיה, עשה בהם שמות. העוצר מרצון עליו הכריזו פגע קשות בכלכלה - הוא שיתק את המנוע שדמם למשך זמן רב מדי. העולם רטן וזעם, שכן גם אם הסינים לא "ייצרו" את הנגיף או שיחררו אותו במודע ובכוונה תחילה, הם לא עצרו את התפשטותו, הסתירו ומנעו מידע, וכך אמורים לשאת אחריות, ולו חלקית, לתוצאות. ואם בישראל נדמה שקשה להשתלט על כמה חוצפנים שמסרבים לשבת בבית לאחר שחזרו מטיול לאיטליה או שייט בספינת תענוגות, להשתלט על כמעט מילארד וחצי מילארד אנשים זו משימה אדירה, כמעט בלתי אפשרית.

אחד הדברים החשובים ביותר בסין הוא נאמנות ללא סייג, נאמנות מוחלטת למדינה. התדמית של סין חשובה עבורם, והסינים יצאו בחרוף נפש להגן עליה (גם אם ההקרבה לא תמיד תהיה ברצון, הם יקריבו את חייהם - או שאלו יוקרבו עבורם - במידת ובשעת הצורך). כך יצאה סין למלחמה על תודעת הקהל הבינלאומית. במקומות ספציפיים סין עזרה למדינות (לדוגמה לאיטליה או למדינות ארופאיות אחרות). במקומות אחרים היא מנעה עזרה ואף יצאה בעיצומים (מי שמעז לדבר בצורה שלילית על סין למד בדרך הקשה דרך ארץ מה היא). שיטת המקל והגזר נתנה אמצעים אופרטיביים ביד סין. אך סין הבינה שזה לא מספיק, וכך היא פעלה כפי שלא קרה בעבר לעצב את דעת הקהל. בארה"ב, לדוגמה, כלל הנציגויות הדיפלומטיות (הרשמיות, אלו האחרות פועלות ללא לאות וללא הפסקה, אך בערוצים אחרים) שלחו עידכונים שבועיים, עבדו בצורה פרואקטיבית, הושיטו יד, יצרו סרטונים וקריקטורות וגרפים שקל להבין, נתנו מענה לכל ביקורת, הציגו עמדה ברורה ותקיפה שאינה משאירה מקום לתמיהה; בקיצור יצרו תעמולה-נוסח-המאה ה-21, וזו ללא ספק עבדה. היה זה מרשים ביותר, מפעים, לראות את הסינים בפעולה.

הן בזמן אמת עת חווינו את כל הדברים (ובייחוד בתור חבר התקשורת הרשמית, שפתאום הרגיש מחוזר-באופן-פעיל-ביותר על-ידי הסינים) והן עתה שאני כותב את הדברים, מנקרת בראשי מחשבה על המקביליות בין סין לישראל, בין הסינים לבין היהודים. מנקרת ולא עוזבת, ממאנת להרפות. ראו: "היהודים הפיצו את הנגיף. במכון הביולוגי בארץ יש את החיסון והתרופה, שכן שם פיתחו את הנגיף לפני ששלחו סוכנת מוסד להפיץ אותו בסין כך שניתן יהיה להאשים את הסינים. היהודים מרוויחים מכך, שכן הם יגרפו הררי כסף, את כל הכסף בעולם, בדיוק כמו שעשה יוסף היהודי בזמן פרעה במצרים ושבע שנות הרעב, ברגע שהם ישחררו את החיסון והתרופה. הם רק מחכים לנקודת הזמן הנכונה בה יגיע המחיר שניתן יהיה לסחוט מהעולם לשיא. אם החיסון יהיה יעיל, ניחא, היהודים כבר השיגו את זממם - להקטין את אוכלוסית העולם. ואם הוא לא יהיה יעיל, הם יאשימו מישהו או משהו (הנגיף עבר מוטציה). ממזרים היהודים ונוכלים מדופלמים. כך ידוע. הנה, בפוסטרים מלפני מאה שנה ומאה חמישים שנה ויותר רואים איך היהודים מוהלים חלב במים, מעבירים מחלות מזהמות לדברי מאפה, שוקלים פחות מהמשקל הראוי, מרמים וגונבים. מסתבר שדבר לא השתנה - היהודים נשארו כפי שהם".

מדינה אדומה

כל תאוריות הקונספירציה נגד סין נשמעות לי מוכרות להחריד, רק צריך להחליף את המילה "סין" ב"יהודים". אך בניגוד לישראל, סין משיבה מלחמה שערה, ועם סין העולם יודע שלא כדאי להתעסק. העולם מפחד מסין. סין גדולה וחזקה מדי. סין מתגמלת בצורה נפלאה, מתוקה, דביקה, כה נהדרת. כסף - הררי כסף - איזו עוצמה! וסין גם יודעת איך להעניש, והעונשים כואבים ומכאיבים עד מאד.

ישראל אפילו בשעותיה הקשות ביותר, בהן עובדי משרד החוץ ברחבי העולם מתפנים מעיסוקיהם בשגרה ומנחת זמנם ומואילים (במאמץ עילאי ובקושי רב) להגיב על הקורה, לא פועלת בריכוזיות ובאינטנסיביות כמו הסינים. ישראל שמפתחת וממציאה, יוצרת ומחדשת לא יודעת איך לעצב את דעת הקהל הבינלאומית, כאילו היא רוצה שזו האחרונה תמשיך לשנוא ולהאשים אותה. בעוד המצב אצלנו פטתי, יש כל כך הרבה מה ללמוד מהסינים.

בינתיים התגלו כמה מקרים של הנגיף בסין, ומיד הואשמו תיירים זרים, לא סינים, שהביאו אתם את הנגיף, והגבולות נסגרו מחדש. זהו, זה לא ה"וירוס הסיני" יותר, העולם עכשיו הוא המפיץ את המחלה, וסין תסגור עצמה כפי שתראה לנכון - היא חייבת להגן על אנשיה מאיומים מבחוץ!

ישראל הפכה באותו זמן למדינה האדומה ביותר בעולם (יחסית לגודל האוכלוסייה שלה), וימים לפני ראש השנה בישראל לא יודעים מה לעשות. מחליטים שלא להחליט עדיין. סגר? רמזורים? לימודים? תפילות? נסיעות לאומן? קניות? מתנות? סגר חלקי? אולי הכל פיקציה? בנט מציל. ליברמן אשם. לא, ראש הממשלה אשם, כי הוא עסוק במשפט, בשחיתות. היהודים אשמים, אומרים הערבים. לא, זה גמזו. מה פתאום גמזו? זה לא הפרופסור, הוא התנצל, אלו החרדים!

ראש השנה, יום כיפור, סוכות - חודש של חגים. חודש שבו ממעטים לעבוד, יומיים חג, שבוע ואז חג נוסף, חמישה ימים וחג הנמשך שבוע, הילדים בבית, בקיצור - מדי שנה בשנה זה חודש שבו חוגגים - בדיוק כמו ראש השנה הסינית לפני שמונה חודשים, בסוף ינואר, 2020.

שיתוף פעולה

האם נהיה בסגר מוחלט, כפי שקרה בסין? האם ראש השנה הסינית היה רמז לאמור לקרות בארץ בראש השנה של היהודים? האם נוכל להתמודד כפי שהתמודדו הסינים? האם יעלם הנגיף כפי שבא?

אולי מן הראוי לזכור שלא ראש הממשלה (או אשתו) הפיצו את הנגיף, ושמדינת ישראל הקדימה את העולם כולו בשבועיים עד שלושה בתגובתה בכל נקודת זמן. בהתמודדות עם הבלתי נודע, מדינת ישראל ומנהיגיה מובילים אותנו בחדר מלא עשן, בו לא ניתן לראות או לנשום. הגיע הזמן שנפסיק להתלונן ולהעביר ביקורת, שנתחיל לשתף פעולה ואולי להתנהג בצורה אחראית — חתונות המוניות, זלזול וציפצוף על ההוראות, טיסות לחו"ל, נופש עם אחרים, מסיבות פרועות והופעות אינן "נחוצות" או "אחראיות" ואונס פעיל באילת מראים שדעתנו רחוקה מהקורה באמת — ושנדע לספוג קושי ולהתמודד אתו.

מה יאמרו ניצולי השואה שכבר אינם ואלו שעוד אתנו על ה"קשיים" של הסגר הנוכחי? הקולגה שלי התלוננה קשות, בעוד היא שוכבת על הספה מול הטלוויזיה ומסתכלת בסדרה בנטפליקס. היא אכלה בייגל עם לקס וגבינה (עגבנייה, מלפפון ובצל היא לא אוהבת, הם בריאים מדי עבורה). באמת קשה לבלתי נשוא. "מתגעגעת" היא להליכה, אלא שזכרונה קצר - הליכה מהמכונית לפתח המעלית או הדלת היא עבורה, בשגרה, פעילות גופנית אינטנסיבית ביותר. לעומתה, חברתה הטובה ביותר של אמי ישבה עם עוד שני אנשים בעלית גג של אורווה משך שלוש שנים. אסור היה לזוז, אסור היה לגרום לרעש קל שבקלים. אוכל הביאו להם אלו שהסתירו אותם אצלם (וזאת כל זמן שהיה כסף). לצאת אפשר היה בזהירות רבה לכמה דקות באמצע הלילה. והפחד התמידי שמא מישהו יבחין וילשין (הן עבור הפרס והן עבור הכבוד מהקהילה והן עבור התענוג של לראות יהודונים מוצאים להורג או שמתעללים בהם בפומבי, עד זוב דם ועד המוות המיוחל). כל זאת בקור מקפיא עצמות, בשלג ובכפור של חורף אחר חורף בבלויי סחבות, שלא כמו המיזוג הפועל בימינו ללא הפסקה.

החגים לפנינו, ונותר לנו להתפלל לקב"ה שיתקימו בימינו הפסוקים "ותעצר המגיפה" ו-"ויהי אחר המגיפה" (במדבר י"ז:13, שם כ"ו:1). מוטל עלינו לזכור את הפסוק שציטט הנשיא ושעלינו לפעול כאמור בו: "איש את רעהו יעזורו, ולאחיו יאמר חזק!" (ישעיהו מ"א:6) וכך מגיעה לה שנת התש"ף לקיצה, ומתחילה שנת התשפ"א, ואנו תקווה שתכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה.