בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
גם סבא שלי בנה את המדינה <br>
|
אופקים שאליה "נזרקה" משפחתו של סבא שלי, שדרות, קריית שמונה, בית שאן ושאר עיירות פיתוח שאליהם הגיעו יהודי מדינות ערב הם פריפריה לא פחות מהקיבוצים והמושבים מסביב, והמתיישבים שהגיעו לשם הפריחו גם הם את השממה באותה מידה על-מנת להגשים את החלום הציוני
|
נחל האסי בקיבוץ ניר דוד [צילום: מנחם לדרמן/פלאש 90]
|
|
|
|
|
המאבק על האסי פותח את הדיון שבעלי אינטרס כלכלי מנסים להשתיק ולא מוכנים לשוחח עליו - המאבק בין האתוס הפריבילגי של הקיבוצים והמושבים לבין שאר האזרחים. הטיעון המרכזי של חברי קיבוץ ניר דוד בקונפליקט שלהם מול תושבי בית שאן, הוא שהם בנו את הארץ ולכן נהר האסי שייך להם וגם האדמות מסביב לנהר שייכות להם. טיעון זה הוא לא חדש ובכל פעם שמתעורר השיח על הפריבילגיות והדרישה לשוויון האתוס של הקיבוצים והמושבים הוא שהם "בנו את הארץ" ולכן זכאים להטבות מופלגות. ההטבות כוללות דברים שתושבי בית שאן יכולים לחלום לקבל, ולפני שדנים מי זכאי להטבות חשוב לדעת שמדובר בהטבות מופלגות לחברי הקיבוץ וגם למשפחות שלהם. חברי קיבוץ ניר דוד יושבים על קרקעות שהן קרקעות מדינה שהם לא רכשו, וכך גם הילדים שלהם והנכדים שלהם זכו מההפקר למגורים שהם לרוב חינם. בנוסף על כך חברי הקיבוץ מכניסים עשרות מיליונים בשנה מתעשיות שפותחו בזכות משאבי הטבע והקרקעות - קרקעות מדינה שעליהם הקיבוץ אינו משלם שכירות או דמי שימוש. אז למה ל-729 תושבי ניר דוד מגיע לקבל הטבות ולאלפי משפחות שחיות בבית שאן לא מגיע כלום? לטענתם מגיע להם כי הם בנו את המדינה והם אלה "שהביאו" את השאר. הטיעון הזה הוא טיעון ממוחזר, ובכל פעם זה הטיעון שהוביל את השיח של הקיבוצים כנגד הדרישה לשוויון. פעם הקיבוצים מצלמים ומציגים את עצמם בגבולות "כמלח הארץ" המגנים היחידים על הגבולות, פעם הם מייבשי הביצות בפריפריה, ולפעמים הם אף החלום הציוני בכבודו ובעצמו. לצערי חלק מהציבור מאמין למיתוסים שמפזרים הקיבוצים לכל עבר, למרות שמטרתם היא לזכות בפריבילגיות על חשבון הציבור. סגרו את השער אבא שלי שנולד בעיר העתיקה בירושלים לפני קום המדינה והמשפחה של אימא שלי שעלו ממרוקו וחיו באופקים, ביחד עם עשרות אלפי משפחות שהגיעו מצפון אפריקה, לא היו פחות ציוניים ולא תרמו פחות מבני הקיבוצים והמושבים, ולמרות זאת לא זכו לקרקעות. סבא שלי סיפר תמיד איך לקחו אותם לעבוד בשממה בנגב ללא תמורה, וכך גם הדור הצעיר במשפחתי מעולם לא קיבל אדמה להתפרנס ממנה, והם נאבקים כמו כל משפחה בעיר כדי להתפרנס, לחיות בכבוד ולהשיג קורת גג. אופקים שאליה "נזרקה" משפחתו של סבא שלי, שדרות, קריית שמונה, בית שאן ושאר עיירות פיתוח שאליהם הגיעו יהודי מדינות ערב הם פריפריה לא פחות מהקיבוצים והמושבים מסביב, והמתיישבים שהגיעו לשם הפריחו גם הם את השממה באותה מידה על-מנת להגשים את החלום הציוני. מעבר לזה מהסיפורים עולה תמונה שהעובדים בעיירות הפיתוח הם אלה שעבדו בכל העבודות השחורות שנדרשו עבור בניית הישובים שהיו מסביבם, ותוגמלו במשכורות נמוכות שבקושי אפשרו חיים בכבוד. חשוב לציין שהקיבוצים לא סגרו את השער רק בפני מי שרוצים להשתמש במשאבי הטבע, אלא גם בפני מי שרוצים להיות חברים שווים בקיבוץ. על-מנת לשמור על משאבי הקרקע למיעוט קטן הקיבוצים יצרו מעמדות בקיבוצים כך שהשלל יישאר בידי מעטים. בנוסף הקיבוצים והמושבים עושים ועדות קבלה שפוסלות מזרחים, ערבים, אימהות חד-הוריות, עניים וכל מי שלא דומה להם. כתוצאה מכך המצב כרגע הוא שכ-86% מהקרקע בישראל נשלטת על-ידי 8% מהאוכלוסייה והפערים הולכים ומתרחבים. חוסר השוויון הזה הוא מסוג הדברים שהממשלה הייתה חייבת לתקן כבר לפני שנים רבות, ומדובר בהפקרות וברשעות של הממשלה שמאפשרת למיעוט אינטרסנטי להשתלט על משאבי טבע ששייכים לכלל הציבור.
|
תאריך:
|
16/09/2020
|
|
|
עודכן:
|
16/09/2020
|
|
דניאל גיגי
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
באום
|
16/09/20 13:17
|
|
2
|
|
הירונימוס
|
16/09/20 18:33
|
|
3
|
|
ה.א
|
19/09/20 11:18
|
|
השבוע פורסמו נתונים חריפים ביותר על ירידה תלולה בהתחלות הבנייה בשנה האחרונה. הנתונים מלמדים בין היתר, על ירידה כוללת בשיעור של כ-5 אחוזים בהתחלות בנייה השנה לעומת אשתקד. מדאיג במיוחד הנתון המתייחס לרבעון האחרון המלמד על ירידה של לא פחות מ-29 אחוזים בהתחלות הבנייה, כלומר כשליש בקירוב.
|
|
|
כשאימא סידרה לאבא את צווארון חולצת החג מחוץ לחליפת שלושת החלקים והידקה עוד קצת את לולאת העניבה, ידעתי, החג נכנס. גם בגיל בו אתה כבר סבא, עולים ובאים עם הזמנה, בלי הזמנה, הזיכרונות ההם וצפים. הזיכרונות מאלו שאהבת. ומראה פניהם ברבות שנות היתמות נותרו חקוקים בליבך, כמו אז ביום האחרון ההוא, היום בו נפרדו מהעולם, לתמיד. מאלו שאהבו אותך כמו שרק אבא ואימא יודעים לאהוב וכל האהבות בהמשך מסע החיים, חונים ליד, לפנים, לאחור, מתחת אך לעולם לא מעל.
|
|
|
א. הפרקליטות האזרחית והצבאית רואה בכל רגב אדמה ביו"ש כאדמה פלשתינית. אין צורך חותך להוכיח זאת. והיה ויהודי ירצה לעצמו בית ביו"ש, עליו להוכיח באלפי אותות ומופתים שמצא לעצמו כדין, פיסה קטנה. אחרת אחת דינו, שלילה, עקירה, איין. נתניהו הכל-יכול היה יכול לשנות את רוח הדברים, ומְרוּח הדברים עובר למעשה. היה יכול, הוא לא רוצה.
|
|
|
שלושה ימים ולילה התחבט והתייסר סביב הטיסה,
|
|
|
כשהיסטוריונים בדורות הבאים יחקרו, כיצד תוך תקופה קצרה, הפכה מדינת ישראל מאומת הייטק משגשגת ששביעות הרצון של אזרחיה מהגבוהות בעולם, לזירת אגרוף מדממת שתושביה מוטלים על הקרשים, קרוב לוודאי, שכול הידיים יכוונו לאיש אחד, שכמעט במו ידיו, דרדר את מדינת ישראל לתהום חברתית, כלכלית ופוליטית: הדוקטור אביחי מנדלבליט.
|
|
|
|