יש להניח, כי השינויים הפוליטיים בטורקיה אינם זמניים ולא ייעלמו לאחר עידן ארדואן, אלא משקפים מגמות ארוכות טווח בחברה הטורקית. החיכוכים החוזרים ונשנים עם ישראל - ולאחרונה, הקריאות לשחרור ירושלים ואל-אקצה - לא רק נעוצים באנטישמיות של חלקים גדולים בחברה הטורקית, אלא גם מהווים השתקפות של התרחקות מהמערב וסולידריות גדלה עם המסרים האנטי-ישראלים האהודים בעולם המוסלמי. העמדה הביקורתית כלפי ישראל נועדה גם לרכוש לגיטימציה ולזכות במעמד בכורה בין המוסלמים, ובמיוחד אצל קהלים ערביים שטורקיה מבקשת לרתום לצידה ולצד אנשי האחים המוסלמים. ארדואן אכן הצליח לזכות באהדה גדולה יותר מכל מנהיג טורקי קודם בקהלים הללו. טורקיה בהנהגתו של ארדואן הפכה אפוא למדינה בעלת שאיפות הגמוניות המאיימות על היציבות באזור ועל אינטרסים ישראלים.

למרות גילויי העוינות כלפיה, על ישראל מוטלת זהירות רבה בהתנהלותה מול טורקיה, כי אין לה עניין להפוך את טורקיה החזקה לאויב פעיל. ראוי לזכור שטורקיה של ארדואן מגלה מידה מסוימת של פרגמטיות מול ישראל. היא לא ניתקה כליל את קשריה הדיפלומטיים עם ישראל, וגם מקיימת יחסי מסחר ענפים לצד קשרי תעופה עם ישראל החשובים הן לתיירות אליה והן כדי לשמר את הגישה לירושלים, ובמיוחד להר-הבית.

בהתנהלות הישראלית מול טורקיה יש להבחין בין המנהיג לבין החברה הטורקית, כדי לשמר את האופציה לקיום יחסים טובים יותר עם ממשלה שאינה בשליטת ה-AKP בעתיד. חוגים חילוניים בחברה הטורקית (וגם אנשי תנועת גולן) רוצים ביחסים טובים עם ישראל. טורקיה איננה אירן, ומעמדה ב-G20 ומול ארה"ב חשוב לה.

על-רקע זה חשוב להמשיך להדגיש - בהודעות של פורום ה-EMGF ובמפגשי הפסגה המשולשים של מנהיגי ישראל, קפריסין ויוון - כי מטרת המערך האיזורי החדש איננה להדיר את טורקיה, אלא להותיר אופציה לשילובה אם הנהגתה תבחר לשתף פעולה ולנהוג כמדינה שהיא (בלשון הדיפלומטיה בת זמננו) Like Minded.

בה בעת, חשוב לישראל לזהות את מנופי ההשפעה שיאפשרו לרסן את שאפתנותה של ההנהגה הנוכחית בטורקיה, בראש ובראשונה במישור הכלכלי, שהיה מקור כוחו של ארדואן והפך לנקודת התורפה שלו. המטרה היא למנוע ממנו להציב איומים על אינטרסים חיוניים של ישראל ועל שותפותיה במערך האיזורי (ובייחוד על יציבותה של מצרים). הפעילות הדיפלומטית הישראלית בנושא הטורקי צריכה להתמקד בוושינגטון, כדי להביא לכך שארה"ב (הממשל והקונגרס) תירתם באופן פעיל כדי לרסן את ארדואן. ניסיון השנים האחרונות מעיד שלמרות ביטויי זלזול, הוא נזהר מלהגיע לעימות חזיתי עם וושינגטון. יש לבדוק האם אפשר לגייס, באמצעות הגורמים הערביים השותפים להשקפתנו, את שדולות הנפט בארה"ב להירתם להכלת המאמצים הטורקיים (בייחוד כאשר חברת שברון מושקעת בישראל, בקפריסין ובמצרים).

במקביל, יש לפעול יחד עם מצרים, יוון והאמירויות לחזק את הציר שמנסה "להכיל" את טורקיה, בזיקה למהלכיה הנוכחיים של צרפת, המגויסת למערכה מדינית ואף להפגנת נוכחות צבאית במזרח הים התיכון (ומכאן פעולותיה בלוב ובלבנון). יש להרחיב את המודעות באירופה להתנהגותה הבעייתית של טורקיה. גם ארצות הבלקן סבלו תחת העול העות'מאני בעבר, וחוששות מטורקיה: רומניה ובולגריה (החברות באיחוד האירופי), סרביה וקוסובו (המתדפקות על פתחו) הן שותפות טבעיות.

ישראל אינה יכולה להתחייב לפעולה צבאית מול טורקיה (ודאי לא כאשר פוטנציאל העימות עם אירן ושלוחותיה ניצב בפתח), ויש להסביר זאת לשותפותינו במזרח הים התיכון. עם זאת יש לאותת לכל, שישראל לא תהסס להשתמש בכוחה נגד פעולות הפוגעות במישרין באינטרסים החיוניים שלה; ראוי לזכור שבלימתו של משט ה"מאווי מרמרה" מנע משטים נוספים.

בהיבט האיסופי והמחקרי, ובמרכיבי בניין הכוח, על מערכת הביטחון וקהילת המודיעין להסתגל למציאות שבה ההתנהלות הטורקית מציבה סיכונים לישראל ולאינטרסים החיוניים שלה. יש לבחון היטב את המשמעויות של ההתעצמות של הצי הטורקי. לנוכח התבטאויות ארדואן, יש לעקוב אחרי התפתחויות בתחום הגרעין בטורקיה. נדרש מעקב אחרי פעילות טורקיה בירושלים, ומאמץ לנטרל את השפעתה במזרח העיר. ירדן, מצרים, סעודיה ומדינות המפרץ הן שותפות טבעיות לסכל השפעה טורקית בירושלים.

במידה מסוימת גם רוסיה מודאגת מהשאפתנות הטורקית בגלל ניגודי אינטרסים בסוריה, בנושא הכורדי, בלוב (שם מסייעים שכירי חרב רוסיים לצבאו של חפתר) ובמיצרי בוספורוס. יש מקום לבדוק אד-הוק האם רוסיה יכולה להיות לעזר בריסון שאיפות טורקיות, העלולות במוקדם או במאוחר לעורר תסיסה גם בקרב המיעוטים המוסלמיים הגדולים בפדרציה הרוסית.

במוקד המאמצים האינטלקטואליים למציאת נקודות תורפה של המערכת הטורקית חייבת לעמוד, בכל מקרה, השאלה הכלכלית, שכאמור ממלאת תפקיד מרכזי בביסוס או בערעור אחיזתו של ארדואן בשלטון. כפי שהשתקף באזהרותיו הבוטות של טראמפ, כבר ב-2019 הייתה טורקיה בקשיים - צניחת ערך הלירה, בלימת הצמיחה, חוב תופח - שניתן לתרגם אותם למנופי השפעה. כעת התחום הכלכלי פגיע עוד יותר, בתקופת הקורונה, שלא טופלה כראוי (לפחות לא בשלבים הראשונים), הביאה לנסיגה כלכלית, ומנעה מטורקיה מקור הכנסה חשוב עקב קריסת מגזר התיירות.

לקחי השנים האחרונות מעידים שניתן להפעיל השפעה מרסנת על ארדואן - בייחוד מצד וושינגטון - כאשר הוא מבין שהעמדה כנגדו נחושה ולא ניתן לתמרן מולה. ישראל יכולה למלא בכך תפקיד דיסקרטי, ובתוך כך להבהיר לציבור הטורקי שאין היא רואה בו אויב. למרות העוינות של הממשלה הנוכחית, והתבטאויות הגובלות באנטישמיות, יש עדיין קהילה יהודית קטנה בטורקיה, הנהנית מהגנת השלטון (המתהדר בהכנסת האורחים שגילתה האימפריה העות'מאנית כלפי גולי ספרד). גם את רגישויותיה יש לקחת בחשבון.