הגיע עת שלום

רבות דיברנו על שלום וחתרנו לשלום, אך אף פעם לא היה כמו הפעם טהור ואמתי, ולמרות שהבלבול לפעמים משתלט על העובדות, שהרי זו פעם ראשונה שאנחנו זוכים לשלום אמת, שלא מסתתרת מאחוריו שום עסקת נדל"ן או כוונות זדון, הפעם זכינו לשלום תמורת שלום, שלום חם שמחלחל לתוך הציבור במדינות הערביות שאיתם חתמנו רק כעת, מתנה מרשימה ופתיח לשנה טובה ומבורכת בשלום ויציבות אזורית. ערב ראש השנה מקבל משמעות מכופלת "עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו ועל כל עמו ישראל". אמן.

ההסכם הראשון שנחתם בין ישראל ומצרים והתקבל בצהלות שמחה, היה מלווה בזעקות שבר של גירוש סיני, היה כרוך בעסקת נדל"ן שהעבירה לשליטת מצרים את חצי האי סיני, וגם זה היה ועודנו שלום קר, קר מאוד עד מקפיא לעיתים. למרות הרצון של סאדאת שהשלום יהיה אמתי, העם שלו אכזב וגילויי השנאה הביאו לרציחתו. גם אז וגם היום העם במצריים לא השלים עם ההסכם, ועדיין מוגדרים בפומבי ובתקשורת האויב הציוני.

כשני עשורים מאוחר יותר הגיח הסכם אוסלו שהחדיר לארץ את ההנהגה של פתח. את ההנהגה שהייתה על סף קריסה החזיר ההסכם לחיים, הסכם שאי אפשר להגדירו הסכם שלום בהשוואה לתקדימים דומים בעולם. כן אפשר להגדירו עסקת נדל"ן כושלת או עוקץ מדיני מושלם אבל בוודאי לא הסכם שלום, ולא בגלל עמדה פוליטית מנוגדת אלא רק מהטעם שהסכם אוסלו הוא ההיפוך הגמור משלום, כי בשלום צריכים להתקיים אלמנטים אקוטיים.

שלום משמעו פתיחות בין העמים, פתיחת גבולות סחר ותיירות ועוד כאלה אלמנטים שמתקיימים בכול הסכם שלום שיש בין מדינות ריבוניות. אלא מה? הסכם אוסלו הביא פיגועי טרור מתגלגלים שפוצצו אוטובוסים ומקומות בילוי בהם נהרגו מעל ל-2,500 אזרחים ישראלים חפים מפשע, נשים זקנים וטף. והשנאה לא נעצרה כאן אלא המשיכה בספרי הלימוד, בסגירת גבולות ואיסור על ישראלים יהודים להיכנס לשטחי הרשות, שפעם לפני ההסכם היו אזורי תיור קניות ועבודה עבור יהודים וערבים כאחד, אך משבא ההסכם נאסר על יהודים להיכנס אליהם ואפילו היו כאלה שנרצחו לאחר שנכנסו בשוגג.

השיח הפלשתיני, גם בחינוך וגם בנאום הפוליטי, היה ונשאר עוין לישראל. וככול שעבר הזמן השנאה והעוינות הלכה וגברה, ולמרות ההשתדלות הישראלית מאז שנחתם הסכם אוסלו בשנת 1993 הפלשתינים לא גילו שום נכונות להשלמת ההסכם, ואפילו לא פעלו להכשיר תשתיות חיוניות להקמת מדינה. וזו עדות אחת להיעדר הרצון הפלשתיני להגיע לסוף מסלול ולהקים מדינה, כי אז זה יפגע באינטרסים הכלכליים של סוחרי הסכסוך, שנותרו, כבעבר, מנהיגות שמגייסת את העימות הישראלי פלשתיני לרווחים כלכליים מתרומות, ולשירות מטרות זדון של שונאי ישראל ואנטישמים מתוחכמים.

תמיכה כללית

ההסכם עם ירדן גם כן לא עומד בהגדרה של הסכם שלום ריאלי, לפחות מהטעם שכמעט אין אזרח ירדני שמכיר במדינת ישראל, ועדיין קוראים למדינת ישראל פלשתין ולא מדינת ישראל. כך שהשלום עם ירדן למרות הפתיחות המוגבלת הוא עדיין נשאר שלום למראית עין, ולא מתקיימים בו האלמנטים שהופכים אותו להסכם שלום מושלם, שעומד בפרמטרים הבינלאומיים של שלום כולל.

ומשום מקום בהפתעה מוחלטת מצליח ראש הממשלה נתניהו לבשר לנו על הסכמי שלום מזן חדש, כאלה שלא הכרנו קודם מהתקדימים שחווינו בעבר. שלום תמורת שלום שכולו דבש ואין עוקץ בו, שגם חשף צביעות של כאלה שלא מורגלים לשלום ואהבת חינם. כולם חיפשו את תווית המחיר והיו כאלה שאפילו המציאו תוויות מחיר שבדיעבד התבררו כשקריות, וכאלה שטענו שלא הייתה בינינו מלחמה וביטלו כל היתרון של פתיחת יחסים דיפלומטיים וקשרי מסחר ותיירות עם מדינות שעד כה היו חסומות בפנינו, והתעלמו מהתמיכה הציבורית. ובשונה מכל ההסכמים שהיו בעבר, הסכם זה זכה לתמיכה כללית בקרב האזרחים שהלכו אחרי מנהיגיהם כאיש אחד ובירכו על השלום, ובמהלך ימים בודדים נמצאו חברויות ושיתופי פעולה בין אזרחים וארגונים ואנשי עסקים. כזה שלום איש לא הביא מלבד ראש הממשלה בנימין נתניהו, ממנו מנסים להתעלם גם בתקשורת וגם בשמאל הישראלי.

אך אי-אפשר להמשיך להתעלם כאשר הסכם השלום נפתח בסעיף הזה "מתוך שאיפה למימוש החזון של מזרח תיכון יציב, שלו ומשגשג לרווחת כל המדינות והעמים של האזור, מתוך כמיהה לשלום, ליחסים חמים ודיפלומטים, שיתוף פעולה ונורמליזציה מלאה של יחסים ביניהן ובין העמים שלהן, ובהתאם לאמנה זו וכדי לשרטט מחדש את הדרך לשחרור הפוטנציאל העצום של שתי המדינות של האזור". כל כך ברור וחד שלא מותנה בשום ויתורים ולא מותנה בשום סייגים. שלום למען שלום העמים ויציבות האזור, דבר שהפתיע כי בשמאל עדיין לא שמעו על שלום כזה.

יש עובדות שככל שינסו לטשטש אי-אפשר למחוק, ואם מדברים על מורשת שלום לפי נתונים ועובדות, אזי נתניהו הוא האיש שיותיר אחריו מורשת שלום שראוי לחקות אותה. שנים של עבודה סיזיפית בתחכום רב וסודיות, מקלף אט אט את המכשולים שעמדו בדרכו, וכאשר המהלך מגיע לבשלות הוא מפציע ומשאיר את כל הצופים מרותקים פעורי פה ואפילו אופף אותם בלבול במידה מה. ולמרות גילויי השנאה וההסתה שחווה מצד השמאל הישראלי נותר נאמן לדרכו להשיג שלום בטוח, כזה שישאיר לדורות הבאים ירושה ומורשת שאי אפשר לערער עליה.

אכן נכון שמאז רצח רבין נהפך בהיעדרו על-ידי השמאל כאייקון לשלום ומורשתו היחידה שמוזכרת היא מורשת השלום, אך העובדות מפריכות זאת וככל שמתעמקים בהיסטוריה של רבין, מבינים שמורשת הקרב היא כן מורשת רבין אבל בוודאי לא מורשת השלום. בל נשכח שהסכם אוסלו נעשה והושלם מאחורי גבו של רבין על-ידי מי שזכה לכינוי חתרן בלתי נלאה, והובא לידיעתו לאחר שעברו את שלב האל חזור כדי שלא יוכל לטרפד או לעצור. רבין לא חתר להשגת הסכם שלום כי לא האמין שזה אפשרי, ובמידה מסוימת ביחס לפלשתינים אכן הוא צדק, ולא יהיה אפשר להשלים את התהליך עם הפלשתינים כי לא לשלום הם חותרים. אינני ממעיט מערכו או מתרומתו של רבין למדינת ישראל ואזרחיה, אך הצגתו כאייקון שלום מבטלת את ערכו ותרומתו כלוחם ומפקד ומצביא, וזו המורשת שראוי לה רבין.