עמדת ערב הסעודית
על עמדת ערב הסעודית כלפי הסכמי השלום עם איחוד האמירויות ובחריין אפשר ללמוד
ממאמרו של סלמן אל-דוסארי, העורך הראשי לשעבר של היומון הסעודי "א-שארק אל-אווסט", המבטא את עמדות בית המלוכה הסעודי:
"התגובה הזועמת [הפלשתינית] מוכיחה שאיחוד האמירויות צדק בהחלטה לקדם את השלום במזרח התיכון.... הביקורת הקשה [הפלשתינית] על הסכם השלום בין ישראל לבחריין מעניקה סימוכין להנחה שתמיכת בחריין ושאר מדינות המפרץ הערביות בסוגיה הפלשתינית נענתה באלימות, תוקפנות וכפיות-תודה [פלשתינים].... "יש יותר מנתיב אחד לשלום, לא רק דרך הרשות הפלשתינית....
"ב-2011 עמדה בחריין בפני האיום הקיומי החמור ביותר בעידן המודרני.... אירן תמכה בניסיון להפיל את השלטון בבחריין... אבל מנהיגי חמאס ופלגים פלשתינים נוספים המשיכו לשדרג את קשריהם עם אירן... לא התקיימה אף הפגנת תמיכה פלשתינית בבחריין [שהייתה תומכת נדיבה בפלשתינים]... "היחסים עם תל אביב הם כורח המציאות לאור החתירה לשלום ויציבות, ולאור הנסיבות במזרח התיכון...."
נסיבות המזרח התיכון
בעוד התובנה המקובלת מתמקדת ב-ומחבקת את הסוגיה הפלשתינית, הסכמי השלום שופכים אור על המציאות המזרח תיכונית:
1. ככל שמאכלת האייתולות, "האחים המוסלמים" וארדואן (השואף לשקם את האימפריה העותומנית ותומך מרכזי ב"אחים המוסלמים") מתקרבת לצוואר המשטרים הערביים הפרו-אמריקנים, כן מתמקד סדר היום הערבי בנושאים קיומיים
המגמדים את הסוגיה הפלשתינית ואת חילוקי הדעות עם ישראל.
2. ככל שמקצינים האיומים, כן עולה חיוניות כח-ההרתעה הישראלי בעיני סעודיה ושאר מדינות המפרץ הערביות כמו גם ירדן ומצרים.
3. ככל שארה"ב מצמצמת את נוכחותה הצבאית במזרח התיכון, כן עולה משקלה של ישראל כמכפלן-כח ייחודי עבור ארה"ב ומדינות ערב הפרו-מערביות, המאפשר לארה"ב לצמצם את מספר נושאות מטוסים וחטיבות הצבא בים התיכון, המזרח התיכון והאוקינוס ההודי.
4. התמריץ המרכזי להחלטת המדינות הערביות הפרו-אמריקניות להעמיק ולהרחיב את שיתופי הפעולה עם ישראל - כולל הסכמי שלום - הוא מעמד ישראל כמקור תמיכה יעיל מול איומים קיומיים המשותפים לה ולערבים.
5. ככל שכלכלת ערביי המפרץ תלויה יותר במאגרי נפט וגז טבעי - המאבדים בהדרגה את ערכם - כן גובר הצורך לגוון את תשתיות הכלכלה, וכן עולה חשיבות ישראל כמקור של טכנולוגיות מתקדמות החיוניות לגיוון התשתית הכלכלית.
6. מדינות ערב הפרו-אמריקניות מבקשות למנף את מעמדה המיוחד של ישראל בקרב רוב הציבור האמריקני ונבחריו בשני בתי הקונגרס, כדי לקדם שיתופי פעולה עם ארה"ב.
7. ככל שהערבים מודעים יותר לתשואה הגבוהה מההתקרבות לישראל, וככל שמתגברים האיומים הקיומיים, כן נחשפת
שיטתיות ההתנהלות השלילית הפלשתינית, מנקודת מבט ערבית, ובמיוחד הקירבה הפלשתינית לגורמים מאיימים במזרח התיכון (כגון האייתולות, "האחים המוסלמים" וצדאם חוסיין) וברחבי העולם (כגון גרמניה הנאצית, הגוש הסובייטי, קוריאה הצפונית, קובה, ונצואלה וארגוני טרור באמריקה הלטינית, אירופה, אפריקה ואסיה). מכאן התדמית הפלשתינית, בעיני הערבים (ובמיוחד ערביי המפרץ), כאב-טיפוס לכפיות-טובה ולחתרנות וטרור אנטי-ערביים.
8. ההתקרבות הדרמטית של מדינות ערביות לישראל מצביעה על הפער השיטתי בין
המלל הערבי המחבק את הפלשתינים לבין
ההתנהלות הערבית החובטת בהם, כתוצאה מטרור פלשתיני נגד מדינות ערביות-מארחות כמו מצרים, סוריה, ירדן, לבנון וכווית. מכאן
ההסתייגות הערבית מרעיון המדינה הפלשתינית. הערבים עושים שימוש תכוף באימרה המזרח תיכונית: "על מילים אין משלמים מכס".
9. הסכמי השלום עם איחוד האמירויות, בחריין, ירדן ומצרים ושיתופי הפעולה המסתעפים עם מדינות ערב, חרף לחצים ואיומים פלשתינים, מדגישים את העובדה שבניגוד לתובנה המקובלת, הסוגיה הפלשתינית איננה לב הסכסוך הערבי-ישראלי, מוקד זעזועי המזה"ת, ולא בבת-עין של מנהיגי ערב.
10. הסכמי השלום עם מדינות ערב מפריכים גם את ההנחה כאילו הסכמי שלום מותנים בוויתורים של ישראל לפלשתינים, ובמיוחד נסיגה משטחים חיוניים.
11. הסכמי השלום עם איחוד האמירויות ובחריין, והתגובה הערבית והמוסלמית, מוכיחים שיסוד ההתקדמות לשלום הוא ישראל עוצמתית ומרתיעה, ולא ישראל פייסנית ונסוגה.
12. כוח ההרתעה של ישראל שודרג באופן דרמטי מאז 1967, עם
השליטה ברמת הגולן ורכסי ההרים של יו"ש. נסיגה מאזורים שולטים אלו - גאוגרפית, טופוגרפית והיסטורית - תהפוך את ישראל
מנכס אסטרטגי התורם לארה"ב וידידותיה הערביות לנטל אסטרטגי התלוי בתרומת ארה"ב.
13. נסיגת ישראל מרכסי יו"ש תכרסם אנושות בכח ההרתעה של ישראל, באזור (המזרח התיכון) המאופיין על-ידי תזזיתיות אלימה ובארעיות משטרים, מדיניות והסכמים. נסיגה תחריף את האיום על קיום המדינה ותשלול מהמשטרים הערביים הפרו-אמריקנים גורם מרתיע מול האיומים הקיומיים של האייתולות, "האחים המוסלמים" וארדואן.
