בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
מי שאומר לנו שמטרת המחאה היא הדחת ה"חשוד מבלפור", מחרטט, המטרה של המחאה היא להחליף את השלטון, אך בפועל היא שוקדת על שימורו וחיזוקו
|
מסרים שגויים מהיסוד [צילום: יונתו זינדל/פלאש 90]
|
|
|
|
|
איני מכיר איש מכירות אחד אשר לא עמדה מולו הדילמה אם להשקיע בעיקר בשימור לקוחות קיימים, או לחלופין להשקיע בעיקר בגיוס לקוחות חדשים. כל שוק והשיקולים שלו, כל עסק והשיקולים שלו, אך ודאי שאם קיום העסק בטווח הקצר תלוי באורח ודאי בגיוס לקוחות חדשים, הרי שהפניית כל משאבי העסק לשימור השוק הקיים היא החלטה אובדנית עסקית. וכך בדיוק פועלים מובילי המחאה, מתחילתה. על-אף ההזדמנות הענקית שנפלה להם לידיים עם זעם של ציבורים גדולים על הממשלה עקב השפעות המגיפה, הכוח הפוליטי של המוחים נמצא ברמת ירידה קבועה, הימין מכדרר בסקרים מנתניהו לבנט, כך שיחדיו הם מתחזקים מדי יום, והשמאל נוחת ונוחת. והסיבה היא ברורה, מסרי הבסיס של המחאה הזו שגויים מהיסוד, והתוצאה היא גול עצמי. הדגל הבולט ביותר של המחאה הוא הדגל השחור, אשר ידיעות בעיתונות מקשרות אותו לאהוד ברק, ודגל שחור נועד רק לציבור מאוד מסוים, ציבור שמאלי, שרידי מפא"י, שלא מבינים עד היום איך הימין נפנף אותם ממסדרונות השלטון, אותו ימין שללא תמיכת חלקים ניכרים ממנו, השמאל הישראלי לא יגיע לעולם לשלטון. הדגל השחור נועד להוציא כמה עשרות אלפי "לקוחות שבויים" של השמאל לרחובות, מה שנותן הרבה זמן מסך, מה שמשחרר הרבה אמוציות, אבל לא משנה לטובה את המאזן הפוליטי. על-מנת לשנות את המאזן הפוליטי עיקר המאמץ חייב להיות באטרקטיביות של המוצר ובגיוס לקוחות חדשים, באשר הלקוחות הקיימים הם ברובם שבויים ולא יילכו לשומקום, והמחאה המטופשת הזו לא עוסקת כלל בנושאי הליבה האלה. מאד עצוב שכזו השקעה של כל-כך הרבה צעירים וצעירות לא מועילה לאיש ולא תועיל לאיש, באשר היא מחטיאה לחלוטין את המטרה שהיא העברת מצביעי ימין לשמאל, וראינו איך הליכוד בראשות מנחם בגין עשה זה כאשר כבש מספר פעמים את השלטון, ומכאן ברור שמנהיגים מוכשרים ונחושים מסוגלים לעשות זאת, ואידך זיל וגמור...
|
תאריך:
|
11/10/2020
|
|
|
עודכן:
|
11/10/2020
|
|
אפרים הלפרין
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
אקטואלי
|
11/10/20 23:22
|
|
|
|
לא אקטואלי
|
12/10/20 10:33
|
|
2
|
|
אקטואלי
|
11/10/20 23:28
|
|
3
|
|
יש בזה משהו,
|
12/10/20 11:32
|
|
4
|
|
gngs
|
12/10/20 12:25
|
|
5
|
|
עובד 1
|
12/10/20 15:05
|
|
|
|
פרוייקה ידידי,
|
12/10/20 15:27
|
|
|
|
ה.א
|
12/10/20 16:21
|
|
|
|
לא מכירה
|
12/10/20 17:31
|
|
|
|
ה.א
|
12/10/20 18:47
|
|
עוד כמה תגובות קצרות בדרך כלל - בנושאים גדולים כקטנים והפעם - איך אוספים, אבן הטועים, משפרים, מתפרעים, מצופפים שורות ולא לחיות באשליות "לנא רפא נא לה" (במדבר י"ב, פסוק י"ג) שבוע טוב והרבה בריאות ואושר לכולנו
|
|
|
בדרך-כלל אני כותב על פיברומילאגיה פעמיים בשנה. ימים מיוחדים שמציינים למחלה המעצבנת הזו. אבל נדמה לי, אני לפחות לא מצאתי, שלא הרבה נכתב על מה קורה עם החולים בפיברו (יותר קצר ברשותכם) בתקופת הקורונה. מה עובר על אלה שסובלים מכאבי תופת כל יום מימות השנה ועכשיו גם צריכים להיות בבית מסיבות שאינן בהכרח תלויות במחלה שגם ככה משביתה רבים מהחולים לימים ארוכים.
|
|
|
שוב הקדמנו רעייתי דנה ואני להגיע אל היעד האחרון במסע ההפגנות השבועי שלנו. עלינו במעלית לכיכר "הבימה" בשעה 19:30 לערך, וחשכו עיניי. מצד אחד ההפגנה הייתה חסרת תקדים בהיקפה. התפעלתי שהרוב המכריע הורכב מצעירים. הם ניהלו את ההפגנה, והקריאות הרגילות ("הון, שלטון, עולם תחתון") קיבלו גם גוון יותר חריף כ"דמוקרטיה או מרד".
|
|
|
בנימין נתניהו דוחה שוב, ברוב חוצפתו, את העברת התקציב. זה לא סוד שהוא אינו שש לבחירות בדצמבר (אשר יתקיימו, אם יתקיימו, במרץ), שכן נפתלי בנט הולך וסוגר את הפער ביניהם, אך הוא עדיין מעוניין להשאיר לעצמו נקודת יציאה נוספת לפרוץ לבחירות. אם תקציב 2021 לא יעבור, נתניהו יוכל ללכת לבחירות במרץ ללא הצורך להעביר לבני גנץ את ראשות ממשלת המעבר. משמע שהבחירות יתקיימו ביוני, ולדעתו זה מספיק זמן על-מנת לנער מעליו את בנט; וגם אם לא - גם אם בנט ימשיך לאיים עליו בסקרים - הנאשם מבלפור יעשה הכל בשביל לשמור לעצמו את הסיכוי לשלוח שוב את עם ישראל לקלפי על-מנת שלא יצטרך להעביר לגנץ את השרביט בעוד כשנה.
|
|
|
הם ניצבים בחזית, חוטפים ארטילריה בלתי פוסקת ממארבים מתוכננים, ממטעני צד המונחים בגלוי בצדי הדרכים, בסמוי מאחריי חומה או צמח מוגן, חשופים בצריח. הם מסתערים בעוז, בעוצמה, בלהט, לבצע משימתם. כך חינכו אותם, זו המורשת עליה גדלו. הם נופלים מעת לעת למלכודות, לבורות שנחפרו במיוחד עבורם, בולעים פיתיונות, סופגים, מותקפים, מבוזים, הודפים, מוכים, מבליגים, נושכים שפתיים, נשימתם מואצת לא רק בגלל המסכה שעל פניהם. רודפים, עוצרים, הכל, אבל הכל לעיני שמונה מיליון וחצי עיתונאים מטעם עצמם, צלמים מבצעיים, שופטים, חורצי דין, מקבעי תודעה, אין אוויר. לוחמי האש, כחולי המדים נאבקים מול אש שלשונותיה מבקשות לחרוך אותם, לשונות של זעם במגזרים השונים בחברה הישראלית.
|
|
|
|