בעוד ממשלת ישראל פותחת את גני הילדים, היא מתעלמת לחלוטין מן העובדה שמאות אלפי תלמידים מהמעמד הכלכלי הנמוך מנותקים ממפעל ההזנה - הארוחה היומית החמה שהיו מקבלים במוסדות החינוך עד לפרוץ המשבר. לא די שלרבים מהם אין מחשב או חיבור לאינטרנט, הרי שכעת - דווקא בעיצומו של משבר כלכלי מחריף והולך - הם לא מקבלים תזונה ראויה שמגיעה להם על-פי חוק.

מערכת החינוך לא פועלת במנותק מהמציאות החברתית, הכלכלית, התרבותית והפוליטית שבה היא מתקיימת. לפי דוח ממדי העוני והפערים החברתיים לשנת 2018 של המוסד לביטוח לאומי, חיו בישראל באותה שנה 469,000 משפחות עניות - קרוב ל-2 מיליון נפשות ובהן 841,700 ילדים. ישראל נמצאת במקום השני בשיעור הילדים העניים מבין מדינות OECD, שנייה רק לטורקיה.

מחקרים על אי-שוויון בחינוך מעלים, כי במדינות המתאפיינות באי-שוויון כלכלי גבוה, יש הסתברות גבוהה שילדים להורים עניים יהיו אף הם עניים. חלק גדול מילדים אלו סובלים מאי ביטחון תזונתי, המוגדר כהעדר נגישות סדירה למזון בכמות מספקת, מזון בריא ומזין הכולל את כל אבות המזון ומאפשר חיים בריאים ופעילים. מחקר של הביטוח הלאומי שפורסם ב-2018 בחן את מצב הביטחון התזונתי בישראל ומצא, כי אחד מכל חמישה ישראלים חי באי-ביטחון תזונתי, ושעבור קרוב לחצי מהאנשים הללו מדובר במצב חיים קבוע ומתמשך.

ילדים הגדלים במצב של חוסר ביטחון תזונתי סובלים מבעיות בהתפתחות הקוגניטיבית המשפיעות על הישגיהם הלימודיים. מחקר של קבוצת חוקרים מאוניברסיטת הרוורד מצא, כי "כאשר ילדים לומדים בבית ספר שבו הם אינם זוכים לארוחה מזינה, הגוף שלהם משמר את האנרגיה המוגבלת שיש להם. האנרגיה משמשת תחילה לתפקודי האיברים החיוניים של הגוף. אם נותרה אנרגיה, היא משמשת לגדילה. פעילות חברתיות ולמידה הן בעדיפות אחרונה. משום כך, ילדים הסובלים מתת-תזונה נעשים אדישים וסובלים מליקויים ביכולות הקוגניטיביות שלהם. מדיניות המאפשרת לילדים להישאר רעבים, משמעותה פגיעה בהשקעות של המדינה בחינוך הציבורי בשל תזונה בלתי מספקת של ילדים".

מערכת החינוך הישראלית כוללת מפעל הזנה לתלמידים מתוקף חוק ארוחה חמה לתלמיד מ-2005. החוק קובע הסדר של מתן ארוחה חמה לתלמידי גן חובה ובתי ספר יסודיים שבהם מונהג יום לימודים ארוך (עד השעה 16:00). מפעל ההזנה מתקיים גם במוסדות החינוך המיוחד, הפועלים במתכונת יום ארוך מתוקף חוק החינוך המיוחד. על-פי נתוני משרד החינוך, מתוך 247,000 תלמידים שלומדים יום לימודים ארוך ואמורים לאכול בבית הספר, 116,000 תלמידים - כמעט מחצית - לא מקבלים ארוחת צהריים חמה מהרשות המקומית. לפני תחילת המשבר, מאות אלפי ילדים נוספים זכו לארוחה חמה במסגרת הצהרונים.

לאחר סגירת מוסדות החינוך, רק 18,000 מתוך 400,000 הילדים התלויים בתוכנית המשיכו לקבל מזון - קובע נייר עמדה ששלחו עשרות מומחים מתחומי התזונה והבריאות למל"ל. לאחר שהוטל הסגר על מערכת החינוך ובוטלו הלימודים בבתי הספר, הוחלט להעביר את תוכנית ההזנה מילדים לקשישים, והמערך של חלוקת המנות עבר ממשרד החינוך למשרד הרווחה.

לא ייתכן שעשרות אלפי תלמידים ותלמידות נזקקים בישראל, שרובם המכריע נשארים מאחור בעת הזו בשל הלימוד המקוון, לא יקבלו לפחות ארוחה חמה אחת ביום. הרי ניתן לחלק ארוחות לכל משפחות התלמידים הזכאים תוך שמירה על כללי הריחוק החברתי. בטווח הארוך יותר, יש לפתח פתרון לאומי כולל לחוסר הביטחון התזונתי בישראל, ולא להישען על מפעלות צדקה ועמותות חברה אזרחית. מדובר בצורך בסיסי ויומיומי של ציבור גדול בארץ.

מן הראוי היה גם שהמדינה, שבה שיעור הילדים העניים הוא מן הגבוהים במדינות המפותחות וששיעור המובטלים בה הוא קרוב למיליון, תמצא דרך יצירתית לספק ארוחות חמות לעשרות אלפי הילדים במערכת החינוך שסובלים מאי ביטחון תזונתי. כך לא חוזרים ללימודים.