הקשר בין בטיחות לבין משך הבנייה

הפרסום של הלמ"ס מהשבוע האחרון כי במהלך 6 השנים האחרונות, בין 2014 ל-2020, התארך משך בניית פרויקט בממוצע מכ-27 לכ-30 חודשים, לא הפתיע איש. ככלות הכל, ישנן סיבות רבות וידועות לכך: העדר טכנולוגיה והתבססות על ידיים עובדות, ביורוקרטיה אינסופית של מתן היתרי בניה וכן, פרויקטים דוגמת מחיר למשתכן והסכמי הגג, שרבים מהם היו מלווים בעיכובים ניכרים.

אולם, וזה אולם גדול, קיים גם "אויב שקט", שבדרך כלל לא מתייחסים אליו בקונטקסט של עיכוב פרויקטים והוא - נושא הבטיחות באתרי בנייה. נושא זה מאוזכר כמעט תמיד כשיש, חלילה, תאונה קשה עם הרוגים או פצועים קשה. תאונות אלה התרבו מאוד בשנים האחרונות, ובשנתיים האחרונות לבדן נהרגו כבר עשרות פועלים.

לתאונות אלה, יש קשר ישיר והשלכות משמעותיות ביותר גם לגבי עיכוב בביצוע ובמסירת פרויקטים. הסיבות לכך שונות: ראשית, כל תאונה שכזו גורמת באופן טבעי, לשבירת מורל בקרב העובדים באותו אתר. שנית, בד-בבד יש לתאונות אלה השלכות ישירות על כלל המעורבים באותו פרויקט, החל מהיזם ועד למבצע הבנייה וכו'.

שלישית, תאונות קשות מלוות בדרך כלל בסגירה פיזית של האתר לפרקי זמן שונים, מה שמשפיע כמובן על קצב התקדמות הפרויקטים. רביעית, חברות יזמיות ומבצעות שאצלן התרחשו אסונות כאלו, נענשות במקרים רבים בסנקציות קשות על-ידי הבנקים המלווים וחברות סיווגי האשראי, כאשר הן מסומנות ב"אדום", דבר שיכול להביא אף לפגיעה כללית בחברה.

לכן לנושא הבטיחות, מעבר כמובן לצורך בלמנוע תאונות ואובדן חיי אדם, הייתה במהלך 6 השנים האחרונות השפעה על האטת ביצוע פרויקטים רבים, לא פחות מאשר הגורמים האחרים שהוזכרו בראשית מאמר זה.

נזק חסר תקדים

כמי שמלווה עשרות רבות של פרויקטים אלה אני צופה, לצערי הרב, רק התדרדרות מתחזקת והולכת בשנים הקרובות, מה שישפיע עוד יותר על האטת ביצוע פרויקטים. לכך, כמובן, יהיו השלכות קריטיות על שוק הדיור כולו, זאת משום שהאטת ביצוע פרויקטים פירושה לא רק חוסר נוחיות לרוכשים, אלא גם, ובעיקר, הרבה פחות התחלות בנייה לשנה.

יתרה מכך: מבדיקה שערך משרדי מתברר, כי העובדה שבשש השנים האחרונות נותר מספר התחלות הבנייה השנתיות על-כנו, כ-50-45 אלף לשנה בלבד, היה גם כתוצאה מנושא העדר הבטיחות, כך שמדובר בנזק חסר תקדים למדינת ישראל, שתסבול יותר ויותר בשנים הקרובות ממיעוט היצע דיור לעומת ביקושים גוברים.

על-מנת לסגור את הפער הגדל והולך הזה, שומה על המחוקקים במדינת ישראל להתקין תקנות בטיחות המותאמות לימינו אנו, ולהטיל את האחריות על כלל הגורמים המעורבים באתרי הבנייה במדינת ישראל.

האחריות לאכיפה של התקנות וחוקי הבטיחות, מוטלת על רשויות האכיפה המוסמכות, משרד העבודה, משטרת ישראל וכמובן עלינו, כחברה מתוקנת ונאורה, שאינה מעוניינת להמשיך את המצב הבלתי נסבל של תאונות קשות כמעט מדי יום ונזק כלכלי לענף הנדל"ן ולמשק כולו, ובמיוחד בעידן הקורונה המלווה במיתון כלכלי כבד.