• בחודש מארס 2020, כאשר התמודד על מועמדות המפלגה הדמוקרטית לנשיאות, פרסם ג'ו ביידן ב-Foreign Affairs מאמר מקיף על מדיניות החוץ שלו, אם ייבחר לנשיא. המאמר נכתב בגוף ראשון, וכך מובאים כאן עיקריו.

הממשל שלי יעודד אמריקנים להצליח בכלכלה העולמית, באמצעות מדיניות חוץ המיועדת למעמד הביניים. כדי לנצח בתחרות מול סין וכל אחד אחר, ארה"ב חייבת לחדד מחדש את יתרונה היזמותי ולאחד את העוצמה הכלכלית של הדמוקרטיות ברחבי העולם, כדי להתמודד עם שיטות כלכליות נצלניות ולהפחית את חוסר השוויון.

ביטחון כלכלי הוא ביטחון לאומי. מדיניות הסחר שלנו צריכה להתחיל בבית, על-ידי חיזוק הנכס הגדול ביותר שלנו – מעמד הביניים – ולהבטיח שכל אמריקני יוכל להיות שותף להצלחה. הדבר יצריך השקעות עתק בתשתיות שלנו – פס רחב, כבישים מהירים, רכבות, יעילות אנרגטית, ערים חכמות – ובחינוך. אנו חייבים להעניק לכל תלמיד את המיומנויות הדרושות כדי להשיג עבודה טובה של המאה ה-21; להבטיח שלכל אמריקני תהיה גישה לביטוח בריאות שוויוני; להעלות את שכר המינימום ל-15 דולר לשעה; ולהוביל את מהפכת הכלכלה הנקייה כדי ליצור 10 מיליון מקומות עבודה.

השקעה במחקר ופיתוח תהיה אבן פינה של נשיאותי, כך שארה"ב תוביל את היזמות. אין שום סיבה שנפגר אחרי סין או מישהו אחר כאשר מדובר באנרגיה נקייה, מיחשוב קוונטום, בינה מלאכותית, דור סלולרי חמישי, רכבות מהירות או ריפוי הסרטן. יש לנו את אוניברסיטאות המחקר הטובות ביותר בעולם. יש לנו מסורת חזקה של שלטון החוק. והחשוב מכל: יש לנו אוכלוסייה נפלאה של עובדים ויזמים שמעולם לא אכזבו אותנו.

מדיניות חוץ למעמד הביניים גם תוודא שכללי הסחר הבינלאומי אינם מנוצלים לרעה נגד ארה"ב – משום שכאשר עסקים אמריקניים מתחרים בזירה הוגנת, הם מנצחים. אני מאמין בסחר חופשי. למעלה מ-95% מתושבי העולם חיים מחוץ לגבולותינו ואנחנו רוצים לסחור בשווקים הללו. עלינו להיות מסוגלים לבנות את המיטב בארה"ב ולמכור את המיטב ברחבי העולם. זה אומר: להוריד מגבלות סחר המענישים את האמריקנים ועלולים להוביל לגלישה מסוכנת לפרוטקציוניזם. גלישה כזו אירעה לאחר מלחמת העולם הראשונה – והיא הובילה לשפל הגדול ולמלחמת העולם השנייה.

הדבר השגוי לעשות הוא לטמון את ראשנו בחול ולומר: לא עוד הסכמי סחר. מדינות יסחרו עם או בלי ארה"ב. השאלה היא, מי כותב את הכללים המסדירים את הסחר. מי יגן על העובדים, האקלים, השקיפות ושכרו של מעמד הביניים? את המאמץ צריכה להוביל ארה"ב, לא סין. כנשיא, לא אחתום על הסכמי סחר חדשים בטרם נשקיע באמריקנים ונכשיר אותם להצליח בכלכלה העולמית. לא אנהל מו"מ על הסכמי סחר חדשים בלי שיהיה מקום ראוי בו למנהיגי העובדים והאקלים, ומבלי לכלול בהם אמצעי אכיפה משמעותיים כדי להבטיח את קיומם בידי שותפינו.

סין מהווה אתגר מיוחד. ביליתי שעות רבות עם מנהיגיהם ואני מבין מול מה אנו ניצבים. סין משחקת לטווח הארוך בהרחבת השפעתה העולמית, קידום המודל הפוליטי שלה והשקעה בטכנולוגיה של העתיד. בינתיים, טראמפ מגדיר את הייבוא מבעלות בריתנו הקרובות – מקנדה ועד האיחוד האירופי – כאיום על הביטחון הלאומי שלנו, כדי להטיל עליו מכסים חסרי אחריות. על-ידי ניתוקנו הכלכלי מבעלות בריתנו, טראמפ פוגע ביכולתה של ארה"ב להתמודד עם האיום הכלכלי האמיתי.

ארה"ב צריכה לפעול בתקיפות מול סין. אם סין תוכל לפעול כרצונה, היא תמשיך לגנוב מארה"ב ומחברות אמריקניות את הטכנולוגיה והקניין הרוחני שלהן. היא תמשיך להשתמש בסובסידיות כדי להעניק לחברות הממשלתיות שלה יתרון בלתי הוגן ודריסת רגל בטכנולוגיות ובתעשיות של העתיד. הדרך הטובה ביותר להתמודד עם אתגר זה היא לבנות חזית משותפת של ארה"ב ובעלות בריתה, כדי להתייצב מול ההתנהגות הנצלנית והפרות זכויות האדם מצד סין – בעוד אנחנו שואפים לשתף פעולה איתה בנושאים כמו שינויי האקלים, פירוק הנשק הגרעיני ובריאות עולמית. ארה"ב לבדה היא מחצית מהתוצר העולמי; עם בעלות בריתה השיעור הוא כפול. סין אינה יכולה להתעלם ממחצית מכלכלת העולם. הדבר נותן לנו יתרון רב בעיצוב הכללים בכל הנושאים: אקלים, עבודה, סחר, טכנולוגיה ושקיפות – כך שהם ימשיכו לשקף את הערכים והאינטרסים הדמוקרטיים.

סדר היום במדיניות החוץ שלי יחזיר את ארה"ב לראש השולחן, כך שתוכל לפעול עם בעלות בריתה ושותפותיה כדי להתמודד עם האיומים העולמיים. העולם אינו מארגן את עצמו. במשך 70 שנה, תחת ממשלים דמוקרטיים ורפובליקניים, ארה"ב מילאה תפקיד מוביל בכתיבת הכללים, עיצוב ההסכמים ובניית המוסדות המובילים את היחסים בין מדינות ומקדמים את הביטחון והרווחה של הכלל – עד טראמפ. אם הוא ימשיך בנטישת מחויבות זו, יקרה אחד משני דברים: או שמישהו אחר יתפוס את מקומה של ארה"ב בצורה שלא תקדם את ערכיה והאינטרסים שלה, או שישרור תוהו ובוהו. בכל מקרה, זה לא טוב לארה"ב.

מנהיגות אמריקנית אינה מושלמת; עשינו טעויות. לעיתים קרובות מדי הסתמכנו בלעדית על כוחנו הצבאי במקום להפעיל את כל מרחב העוצמה. מדיניות החוץ ההרסנית של טראמפ מזכירה לנו מדי יום את הסכנות שבגישה בלתי מאוזנת ובלתי אחידה, גישה הרומסת של תפקידה של הדיפלומטיה. לעולם לא אהסס להגן על העם האמריקני, כולל בכוח הזרוע אם יהיה צורך. לארה"ב יש הצבא החזק ביותר בעולם, וכנשיא אבטיח שהוא יישאר כזה, תוך ביצוע ההשקעות שיציידו את כוחותינו להתמודדות עם אתגרי המאה הנוכחית. אבל השימוש בכוח צריך להיות המוצא האחרון, לא הראשון. יש להשתמש בו רק כדי להגן על אינטרסים חיוניים של ארה"ב, כאשר המטרה ברורה וניתן להשיג אותה ותוך קבלת הסכמתו של הציבור האמריקני.

הגיע הזמן לסיים מלחמות ממושכות, שעלו לארה"ב בדם ובמשאבים. טענתי מאז ומתמיד שעלינו להחזיר הביתה את רוב כוחותינו מאפגניסטן והמזרח התיכון, ולצמצם את היעד להבסת הטליבאן ודאעש. עלינו להפסיק את סיוענו למלחמה שמובילה סעודיה בתימן. עלינו להתמקד במאבק בטרור, בבית ובחו"ל, ולא להיכנס לעימותים שלא ניתן לנצח בהם ואשר מונעים מאיתנו להוביל בנושאים אחרים המצריכים את תשומת ליבנו. אנחנו יכולים להיות חזקים וחכמים בה בעת. יש הבדל גדול בין הפעלה בהיקף מלא וללא מגבלה של רבבות חיילים אמריקנים, לבין השימוש בכמה מאות חיילים של הכוחות המיוחדים ובנכסים מודיעיניים כדי לתמוך בשותפים מקומיים נגד אויב משותף. משימות קטנות יותר אלו נכונות מבחינה צבאית, כלכלית ופוליטית ומקדמות את האינטרס הלאומי.