|
|
לפחות את סוף המאמר [צילום: אוליביה פיטוסי/פלאש 90]
|
|
|
|
|
זאב ז'בוטינסקי היה בז לאדם הרואה במרכז מאווייו את המילים כֶּסֶף, כֹּחַ וְכָבוֹד. כשמדובר באדם הרואה עצמו מנהיג, הבוז היה מופגן בעוצמה רבה יותר.
בימים האחרונים מצאתי עצמי חוזר לעיין בכתבי זאב ז'בוטינסקי, שבנושאים רבים אני בר פלוגתא שלו. מיותר לומר שאני חולק על גישתו הפוליטית, שהביעה התנגדות החלטית לאופי הסוציאליסטי של מרכיבים מרכזיים בחברה היהודית בגולה ובארץ ישראל, אך אני מעריץ את זאב ז'בוטינסקי המחזאי, המשורר והסופר. אני חולק על גישתו הפוליטית ומעריצו כאיש ספרות. אני יכול לומר בוודאות רבה, שגם בתחום הפוליטי, שאני חולק עליו, זאב ז'בוטינסקי סלד מדמויות, שבעולם הערכים שלהן יש חשיבות רבה למה שציין מיקי זוהר בצירוף האומלל שבאותן שלוש המלים.
קיימת עוצמת פער בין עולם הערכים של גיבורי יצירותיו הספרותיות של זאב ז'בוטינסקי ובין הסחי והרפש בכמיהה של מיקי זוהר לְכֶסֶף, לְכֹחַ וּלְכָבוֹד.
קיימת עוצמת פער בין עולם הערכים, הבא לידי ביטוי בשירו הראשון, "עיר שלום", שפרסם זאב ז'בוטינסקי בהיותו בן 17 בירחון הרוסי "ווסחוד" ב-1901 בסנקט פטרבורג, ובין עולם הערכים, המגולם בשלוש המלים שמייצגות את מיקי זוהר.
כל גיבורי יצירותיו של זאב ז'בוטינסקי תחת שם העט "אלטלנה", שהכרנו מפרסומיו בעיתון "נוביסטי", עומדים היום המומים, מבוישים וחפויי ראש. הם מבויישים, כי בהנהגת התנועה, הנושאת את שם מחברם, ניצב היום מי שפלט את המילים כֶּסֶף, כֹּחַ וְכָבוֹד כערכים חשובים לו ומוצבים אצלו בקדמת הבמה. גיבורי המחבר, שחתם בשם "אלטלנה", מביעים תיעוב מדמות, ששלוש מילים אלו על כל מה שגנוז בתוכן חשובות לו.
הסלידה ממיקי זוהר, שאימץ בחום כמיהה לְכֹחַ, לְכֶסֶף וּלְכָבוֹד, באה לידי ביטוי נמרץ בכל מה שמייצגים גיבורי מחזהו הראשון של זאב ז'בוטינסקי, שהועלה בתיאטרון העירוני באודסה בשנת 1901, כוונתי למחזה "דם", ובעוצמה רבה של סלידה ותיעוב במחזהו השני, "לאדנו", שהועלה בשנת 1902 גם כן באודסה. אגב, שני המחזות התקבלו בהתלהבות רבה על-ידי הקהל. המחזות זכו לביקורת טובה בעיתונות הספרותית הרוסית, אך שלטונות הצאר הרוסי ראו במחזות אלו שלל ביטויים חתרניים, וזאב ז'בוטיסקי מצא עצמו בבית כלא באודסה, בו היה כלוא כחודשיים.
לסיום, אני מציע למיקי זוהר לקרוא את המאמר הציוני הראשון שפרסם זאב ז'בוטינסקי בשנת 1903, שם המאמר "לשונאי בציון". משום מה במאמר הזה, הדן בשלל נושאים, ימצא מיקי זוהר בשורות האחרונות של המאמר את המשפט הבא: "בל יהיה במחננו מנהיג שממון, און ורדיפה אחר כבוד...". אני מקווה, שמיקי זוהר יקרא לפחות את סופו של המאמר.
