במסגרת המומנטום של קידום הסכמי שלום ונורמליזציה עם מדינות במפרץ ובאפריקה, לישראל אינטרס לקדם הסכם דומה גם עם הממלכה הסעודית בשל חשיבותה המדינית, הכלכלית והדתית. אולם, לסעודיה אילוצים שונים מבית ומחוץ, כמו גם רגישויות שמייחדים אותה. מחיר נרמול היחסים צפוי להיות גבוה יותר עבורה ביחס ליתר מדינות המפרץ. לפיכך, לא ברור מתי ובאלו תנאים היא תיאות לחתום על הסכם דוגמת הסכמי אברהם. מאמר זה מנתח את מערך השיקולים הסעודיים – ההזדמנויות והאתגרים הנלווים למהלך של נרמול יחסים עם ישראל – ויעמוד על המשמעויות וסיכויי ההיתכנות שלו.

סעודיה הלכה כברת דרך מעמדתה המוכרת בעבר, כדי לתמוך בהסכמי אברהם. מדיניות זו של "תמיכה מבחוץ" משתקפת במתן היתר לחברות תעופה ישראליות לטוס מעל שטחה, בסיקור ובפרשנות (החיובית באופן יחסי) באמצעי התקשורת הרבים הנמצאים בבעלות הממלכה ובהתבטאויות של בכיריה בעבר ובהווה. שר החוץ הסעודי, פייסל בן פרחאן, אף הצהיר לאחרונה שנרמול היחסים בין המדינות סופו להתרחש, אולם הדגיש את מחויבות הממלכה לפתרון הסוגיה הפלשתינית על בסיס יוזמת השלום הערבית. הסעודים שוב אינם חוסכים את שבטם מההנהגה הפלשתינית לדורותיה ומאשימים אותה, לצד ישראל, באחריות לאי-התקדמות תהליך השלום.

היחסים בין ישראל לסעודיה התפתחו לאורך השנים במספר ערוצים מקבילים: ערוץ ביטחוני-מודיעיני, המהווה עדיין בסיס איתן, אם כי צר, ליחסים ושנותר מטבע הדברים חשאי; ערוץ כלכלי-מסחרי שקט אף הוא; ובשנים האחרונות גם ערוץ שבמרכזו דיאלוג בין-דתי. לצד החשאיות המאפיינת את רוב רובם של הקשרים, התפתחו עם הזמן גם קשרים פומביים, והם כוללים גם כיום פגישות בין בכירים משני הצדדים, בעיקר כאלו שכיהנו בעבר בתפקידים רשמיים, ובהעברת מסרים פומביים. למרות הכחשות בכירים סעודים, סביר, כי המו"מ וההסכמים עם איחוד האמירויות, בחריין וסודן נעשו בידיעה ובתמיכה של לפחות חלק מהצמרת הסעודית. ככלל, ההסכמים שנחתמו עם מדינות אלו משרתים את הממלכה ומספקים לה מעין ברומטר באמצעותו ניתן לשקלל את התמורות והסיכונים האפשריים, ובכלל זה לבחון את תגובת דעת הקהל להסכם אפשרי עם ישראל.

חילוקי דעות בצמרת

נראה, כי הצמרת הסעודית חלוקה בשאלת הנורמליזציה. בעוד בכירים סעודים בעבר ובהווה משמיעים אמירות פרגמטיות ביחס לישראל, המלך סלמן אוחז, כך נראה, בעמדה מסורתית יותר כלפי ישראל והסכסוך בינה לבין הפלשתינים. בנאומו בעצרת האו"ם בחודש שעבר קשר סלמן פעם נוספת בין נורמליזציה עם ישראל לבין עמידה של האחרונה בשורה של תנאים המבוססים על הפרמטרים של יוזמת השלום הערבית. ייתכן שהשוני במסרים המושמעים מהצמרת הסעודית בסוגיה מבטא גם אינטרס לשמר מרחב תמרון, שיאפשר בהתאם לנסיבות ולתנאים לסגת לאחור או לצעוד קדימה לעבר נורמליזציה. הסבירות לנורמליזציה עם ישראל תעלה לאחר מותו של סלמן ובוודאי אם בנו מוחמד ימונה למלך. סביר כי סוגיית הנורמליזציה עם ישראל תושפע גם מהבנתו של בן סלמן עד כמה מהלך כזה עלול להפריע למינויו, שבכל מקרה עדיין צריך לזכות בלגיטימציה פנימית.

מעבר לפוליטיקה הפנימית עולה השאלה עד כמה החברה הסעודית, השמרנית ברובה, פתוחה להכיל הסכם עם ישראל. עד כה, למעט ביקורת מסוימת, החברה הסעודית ידעה להכיל מהלכי שינוי חברתיים וכלכליים משמעותיים בשנים האחרונות. אולם, אין זה אומר כי הסכם שלום עם ישראל יזכה לתמיכה שכזו. כסיוע למהלך נורמליזציה עומדים כמה מהשינויים המבניים האחרונים שנעשו בממלכה במבנה ובאיוש מועצת השורא ומועצת החכמים, שעשויים להעניק כר נוח יותר וגמישות רבה לבית המלוכה לנקוט צעדים מרחיקי לכת כגון זה.

בית המלוכה אינו מסתיר את רצונו בשינוי השיח הפנימי, בכלל זה הדתי. הדת ממלאת תפקיד מרכזי בשיח בממלכה, בין היתר כאמצעי של השלטונות להכשיר לבבות ולגייס תמיכה עממית במדיניותה. בן למן צפוי להמשיך ולהיעזר בממסד הדתי המתוקצב בכספי המדינה כדי להדוף התנגדויות ולנסות להכשיר מהלכים פוליטיים שנויים במחלוקת ובתוך כך גם נורמליזציה עם ישראל. יש עדויות לאימוץ שיח סובלני יותר כלפי היהודים והיהדות, ככל הנראה במטרה לבחון את תגובת הרחוב, אך גם להחדיר לשיח הציבורי מסרים של נורמליזציה ודו-קיום. התגובות השליליות למאמץ זה מגיעות בעיקר מגולים סעודים, ברובם מתנגדי משטר, ולא מהתושבים המקומיים החוששים להביע בגלוי דעות המנוגדות לאלו של בית המלוכה.

לממש יעדים אסטרטגיים

אתגר נוסף קשור לשימור מעמד הממלכה בעולם המוסלמי. עניין זה הוא אינטרס עליון בעבורה והיא עלולה להיפגע מביקורת כלפיה מכיוון גורמים המבקשים לנכס לעצמם את הנושא הפלשתיני ולנגח אותה באמצעותו, כמו טורקיה ואירן. הממלכה מצויה בתחרות על השפעה בעולם המוסלמי מול המבקשות לאתגר את מעמדה והסכם עם ישראל עלול לפגוע בה בתחרות זו. בשל משקל הממלכה בעולם המוסלמי, הסכם עימה נושא ערך מיוחד לישראל ויאפשר לה, כך ניתן לקוות, לשפר את יחסיה עם כל העולם המוסלמי.

כינון יחסים רשמיים עם ישראל יסייע לסעודיה לממש מספר יעדים אסטרטגיים. ראשית, בשנים האחרונות ניכר הספק שמטילה האליטה הסעודית במוכנותה של ארצות הברית לעמוד לצידה כשאינטרסים חיוניים שלה נפגעים. לסעודיה יש אינטרס ברור שוושינגטון תהיה מעורבת באופן עמוק במזרח התיכון ותחזיק במחויבות ורגישות גבוהה יותר לאינטרסים הסעודים, בעיקר בכל האמור לאירן, וריאד רואה בהסכם עם ישראל אמצעי לחיזוק קשרים אלו עם ארצות הברית. ייתכן שהסעודים שומרים את ההתייחסות לנושא לאחר הבחירות בארה"ב, אז יהיה להם מה לתת לג'ו ביידן, כמובן אם ינצח. חיזוק היחסים עם ארה"ב הוא אינטרס סעודי עליון ויש לו השפעה גם על מעמדו של בן סלמן מבית.

שנית, הסכם עם ישראל עשוי בראייתה של סעודיה לשפר את הדימוי והמעמד הבינלאומי שלה שנפגע בשנים האחרונות בשל כמה מהמהלכים שבהם היא נקטה. הסכם עם ישראל עשוי לשפר דימוי זה בעיקר בקונגרס האמריקני, והוא תואם את הניסיון הסעודי לשווק "איסלאם מתון" כחלק מתהליך מודרניזציה מתמשך. לסעודיה עומדים יתרונות אפשריים נוספים בדמות הסכם עם ישראל, הגם שבחלקם הם ניתנים לה ללא הצורך במתן פומביות לקשרים. אולם, מתן פומביות תקל עליה, למשל, לקבל גישה נוחה יותר לטכנולוגיה ישראלית ואולי אף בחיזוק מעמדה במקומות הקדושים לאיסלאם בישראל. יצוין כי הגברת החשש הסעודי מאירן עשויה להיות גורם מדרבן להתקרבות לישראל, לאו-דווקא לחתימה על הסכם פורמלי, כשם שהיא עלולה להיות גם גורם מרחיק.

שאלת היחסים עם ישראל נותרה קשורה לשאלת יציבותה ומעמדה של הממלכה, וההערכה היא, כי בעת הנוכחית הסכם עם ישראל נתפס כצעד אחד רחוק מדי. אולם, אין זה אומר שלא נעשות הכנות לקראתו, במיוחד בכל האמור להכשרת דעת הקהל הסעודית והערבית שנותרה ברובה נגד נורמליזציה עם ישראל. ככל שבית המלוכה יחוש כי בכוחו לפקח ולשלוט על השיח הציבורי, הוא יחוש בטוח יותר לבצע צעדי התקרבות לישראל.

דרישות מארה"ב

הסכמי אברהם קבעו רף תחתון בשורה של נושאים וסביר שדרישותיה של סעודיה לפיכך יהיו גבוהות יותר משל איחוד האמירויות. ראשית, אם ההסכם עם איחוד האמירויות עצר את כוונת הסיפוח הישראלית ביהודה ושומרון, אזי הדרישות הסעודיות יכולות לכלול רף גבוה יותר של דרישות מדיניות מישראל בסוגיה הפלשתינית. בנוסף, איחוד האמירויות דורשת גישה לאמצעי לחימה אמריקנים מתקדמים. דרישותיה של סעודיה בתחום זה יהיו גבוהות בהרבה – אולי אפילו במישור הגרעיני.

עמדתן של מדינות המפרץ כלפי ישראל לא הייתה סטטית אלא עברה שינויים במהלך הזמן, תוך שחיקת תנאי יוזמת השלום הערבית. לפיכך, ייתכן שדבקות הממלכה בתנאי היוזמה הערבית כבסיס למו"מ משרתת אותה לא רק לשם שמירה על יציבותה ומעמדה, אלא גם כקלף מיקוח לצורכי המו"מ עם ארצות הברית לגבי תנאי הנורמליזציה.

בשורה התחתונה, סעודיה עושה צעדים מדודים לקראת נרמול יחסיה עם ישראל במעין "נורמליזציה זוחלת". שקלול האילוצים והיתרונות מקשה לקבוע מתי ובאלו תנאים הממלכה תיאות להצטרף להסכמי אברהם. הלקח מהחתימה על הסכמי אברהם הוא שאין להוציא זאת מכלל אפשרות. בדרך להסכם, הממלכה תבקש לבחון שני פרמטרים עיקריים: המשכם והרחבתם של הסכמי אברהם ושיפור ביחסים בין ישראל לפלשתינים. נכונות ישראלית לנקוט צעדים שיתמכו את תהליך השלום, תסייע לפרמטרים אלו ולאפשרות שסעודיה תנרמל לבסוף את יחסיה עם ישראל. גורמים נוספים העשויים לסייע הם הסכמה אמריקנית למכירת אמל"ח מתקדם במיוחד לסעודים ושינויים פנימיים בממלכה, הקשורים לשיפור מעמדה של ישראל בדעת הקהל ולזהות המלך הסעודי.