"ספירלת השתיקה" - הסיכוי היחיד שנשאר לטראמפ

רוב מוחץ של סקרי דעת הקהל מעניק בבחירות הקרובות נצחון לביידן - האם אנו צפויים להפתעה חוזרת כפי שקרה בבחירות 2016, עת רוב הסקרים העניקו את הנצחון להילרי קלינטון? לעניות דעתי את התשובה יש לחפש במרכיב הבעייתי ביותר בסקרי דעת קהל באשר הם - כיצד להתייחס ולאמוד את משקלם של הנשאלים, המסרבים בכלל לענות, ואלה הטוענים כי "עדיין לא החליטו/לא יצביעו", או אחרים המצביעים על מפלגה שלישית קיקיונית ככל שתהיה. ב-2016 משקלם של המסרבים/לא החליטו/לא יצביעו/יצביעו לאחרים היה גבוה מאוד - כ-9%. ו"כאן קבור הכלב" לכשלון הקולוסיאלי של הסוקרים דאז.

תאוריית "ספירלת השתיקה" של החוקרת הגרמנית הידועה אליזבט נוימן, מדענית בתחום פסיכולוגיה חברתית ותקשורת המונים, היא התשובה לפתרון תעלומת כשלון הסוקרים של 2016. אליזבט נוימן, מי שהייתה יועצתו הצמודה של הלמוט קוהל בשלוש מערכות בחירות שהשלימו 16 שנות כהונה, גילתה במחקריה אודות ההשפעות הקוגניטיביות של תקשורת המונים כי אמצעי התקשורת לא רק מסוגלים להבנות את המציאות לקהל הרחב, אלא גם ליצור מציאות חדשה. היא מצאה כי בשנות ה-60 וה-70 של המאה שעברה התקשורת הגרמנית, שנטתה שמאלה, יצרה מחד אקלים פוליטי ורושם כי "השמאל מנצח בגדול", ומאידך ככל שמועד הבחירות התקרב והסקרים אותתו על שוויון בין הגושים, רבים מהימין נסוגו מתמיכתם הראשונית ויישרו קו עם השמאל - נבואה המגשימה את עצמה, שהיא למעשה מניפולציה של התקשורת, העובדת בד"כ על אנשים חלשים החוששים מהבעת דעות ובידוד רעיוני/חברתי ועל הרצון להצטרף "לקרון המנצחים".

החידוש המרענן במחקריה הוא כאמור "ספירלת השתיקה", הטוענת כי אמצעי התקשורת המוטים יוצרים מציאות חדשה אצל ההמונים. מצב שבו פרטים ויחידים החשופים לה חשים את הלך הרוח המנשב מהן, דבר המשפיע על נכונותם להביע את דעתם בחופשיות בפומבי או באזני הסוקרים, לכן הם נמנעים או משקרים לסוקרים היוצאים במחולות ומצילתיים לביסוס תחזיותיהם. אלא שברגע האמת בקלפי מתגלה היחס האמיתי בין הרוב הדומם למיעוט הקולני. בנוסף, מחקרה הוכיח כי גברים צעירים ובני המעמד הבינוני-גבוה, נוטים יותר להביע את דעתם בגלוי ובפומבי. כדאי לשים לב כי הצעירים בארה"ב תומכים בבירור בביידן, וכך גם נשים בנות המעמד הבינוני-גבוה.

מה לנו כי נרחיק לארה"ב ולגרמניה. יש לנו כאן לפחות שתי דוגמאות קלאסיות למערכות בחירות, שביכולתן להכניס שביב של תקווה ורוח במפרשיו של טראמפ - דוגמאות של סמביוזה בין התקשורת לסקרים והוכחה להתגשמותה של תאורית "ספירלת השתיקה". בבחירות של 1996 התקשורת התבשמה מסקרים חד-משמעים כביכול, שצפו נצחון של פרס על ביבי בהפרש 16%. בליל הבחירות ממש, פרשן ידוע שם של ערוץ 1, עוד הסביר כי ממקורות יודעי דבר מסתמן נצחון ברור של הראשון, והסיום - נצחון של האחרון. הדבר חזר על עצמו אחד לאחד בבחירות 2015 - התקשורת והסוקרים נטו באופן ברור לצד המפסיד, כאשר פרשן ידוע שם אחר בערוץ 10, מנסה להסביר באותות ומופתים למאזיניו, לאחר קבלת התוצאות הראשונות החד-משמעיות כי ניתן עדיין להקים ממשלה בראשות המפסידים.

בארה"ב על-פי ממוצע הסקרים הארצי המעודכן ביותר כיום, אחוז המתלבטים/לא יודעים וכו' לעומת 2016 ירד מ-9% ל-6%, מה שמוכיח כי מחד כיום יותר ויותר מצביעים אינם מתביישים להודות כי יצביעו לטראמפ, ומאידך דוחף יותר ויותר מצביעים להפסיק להתלבט ללכת לקלפי ולהצביע לביידן. חשוב יותר לשים לב לסקרים הצמודים מאוד (שברירי אחוז עד אחוזים בודדים) במדינות "המתנדנדות", שבהן אחוז המתלבטים/לא יודעים יכול לחרוץ את גורל הבחירות הארציות לכאן או לכאן: בפלורידה - 4%, באוהיו - 7%, בצפון קרולינה - 3%, באריזונה - 5% ובאיווה - 7%.

בקיצור, נהירה גדולה של המתלבטים/לא יודעים לצד טראמפ הוא הסיכוי היחיד שנשאר לו בכדי לנצח. במלים אחרות, טראמפ עדיין יכול לקוות לטוב, או בלשונו של "הלוזר הנצחי" בפוליטיקה הישראלית סקרים הם כמו בושם - ניתן להריח, להינות או לסבול מהם רק לכמה שעות. אחרית דבר, טראמפ עשוי/עלול (מחק המיותר) עוד לנצח.