לחשוב מחדש על הפרקליט המלווה

מינוי פרקליט מלווה בתיקים מורכבים, מתוקשרים או רגישים הפך לחלק בלתי נפרד מחקירות משטרה רבות ונראה, כי הגיע העת לחשוב על הדברים מחדש. הפרקליט המלווה מהווה למעשה חלק מצוות החקירה ומייעץ לו, מן הפן המשפטי, מה נחוץ לחקור.

כידוע, מטרת החקירה המשטרתית אינה למצוא אשמים אלא לתור אחר האמת, כדברי בית המשפט העליון: "מטרת החקירה המשטרתית אינה מציאת ראיות להרשעתו של חשוד, אלא מציאת ראיות לחשיפת האמת, בין אם אמת זו עשויה להוביל לזיכויו של חשוד, ובין אם היא עשויה להוביל להרשעתו". לפיכך, מדוע צריך פרקליט מלווה בשלב איסוף הראיות? מדוע לא לאפשר למשטרה לחקור בשקט בכדי להגיע אל עבר האמת העובדתית? מדוע צריך ייעוץ משפטי מיוחד בכדי לתור אחר האמת העובדתית? האם לא די בייעוץ אשר קיים בכל תחנת משטרה?

חשוב לזכור, כי בתפקידו של הפרקליט יש גם סממנים שיפוטיים או מעין-שיפוטיים, וזאת בעת שהוא נדרש להחליט האם להעמיד חשוד לדין: האם יש סיכוי סביר להרשעה? האם בית המשפט יאמין לעדי התביעה? ועוד. זאת ועוד: מן הרגע שבו פרקליט מחליט על הגשת כתב אישום, כמעט לעולם בית המשפט לא יתערב בשיקול דעתו, מה שמגביר עוד יותר כוחו בחריצת גורלו של חשוד.

מעבר לתפקיד חשוב זה, הפרקליט אף אמון על העברת התמונה הראייתית המלאה לבית המשפט, כדברי בית המשפט העליון: "מכיוון שכך מצפה בית המשפט מהתביעה, המייצגת את המדינה, שלא תכשיל אותו חלילה בהסתרת ראיוח החשובות לעניין, ולא תימנע מלחשוף לפני בית המשפט את כל חומר הראיות הרלוונטי, אשר התגבש בידיה בעקבות החקירה, בין אם הוא תומך בגירסתה ובין אם יש בו כדי להחלישה. אני מדגיש — כוונתי לחומר הרלוונטי שיש בו כדי להשפיע על שיקוליו של בית המשפט בקביעת הממצאים העובדתיים.

הנה כי כן, תפקידו של הפרקליט הוא רב עוצמה, רף האחריות לו הוא הוא הינו מן הגבוהים ביותר. הפרקליט למעשה מפקח על עבודת המשטרה, כחלק משיטתנו הדוגלת בהפרדת רשויות: "ההליך הפלילי עשוי חוליות-חוליות: תחילה חקירה משטרתית, בהמשך בחינת התיק במשרדי התביעה והגשת כתב אישום, לבסוף בירור התיק בבתי המשפט לערכאותיהם. כל חוליה מפקחת על קודמתה, מביטה על התיק מחדש. ככל שתיפגם ההפרדה, ייפגם הפיקוח, תיפגע הפרדת הרשויות", ציין בית המשפט העליון.

לאור כל אלו, האם נכון לערבב את הפרקליט הליך החקירה? האם העובדה שהפרקליט עובד כתף אל כתף עם צוות החקירה, יום וליל, יוצרת היכרות אישית מוגברת? הפרקליט מגבה מחשבתית, מוצא פתרונות, מייעץ כיצד לפעול ועוד. האם לא יתקשה בהמשך לפקח על אותו גוף חוקר? האם למעשה לא מתערבב הליך הפיקוח עם הליך איסוף הראיות? האם אותו פרקליט יכול באמת לשקול שיקולים נקיים בשלב קבלת ההחלטה האם להעמיד לדין? האם מבחינת מראית פני הצדק מדובר בהליך ראוי? מדוע שלא ייכנס הפרקליט לתמונה רק לאחר סיום החקירה? מדוע המשטרה אינה משתמשת בעורכי הדין המשרתים בשורותיה?

בית המשפט העליון נדרש בדרך אגב לסוגיה זו (בג"ץ 8066/18), אך דומה שהוא לא הקדיש לה דיון מעמיק ויסודי כאשר קבע: "עניין טענות העותר בדבר אי-ההפרדה בין המשטרה לתביעה, הרי שמקובלת עלי עמדת המשיבה כי אין מקום להפרדה הסטרילית שמנסה העותר ליצור בין גוף החקירה לבין הפרקליט המלווה את התיק הפלילי". גם אם נניח שאין זה ראוי ליצור הפרדה סטרילית, עדיין נשאל: היכן עובר קו הגבול? מה מותר ומה אסור? האם יש הפרדה בין הפרקליט אשר נדרש להחליט האם להגיש כתב אישום לבין הפרקליט המלווה?

הצמדת פרקליט מלווה להליך החקירה מראשיתו ולמצער במהלכו, יוצרת עננה על איכות הפיקוח, על טוהר הליך קבלת ההחלטות בהמשך ובעיקר על מראית פני הצדק. הגיעה השעה לשקול דרך מידתית יותר, אשר תאזן טוב יותר את כלל המשתנים שעל הכף.