סיפורה של חוות המחקר "צפריה"

החווה ממוקמת בפאתיו המערביים של מושב צפריה. שמה הרשמי כפי שמצוין בשלט הכניסה אליה הוא "תחנת ניסיונות מרכז-בית דגן", אולם רבים קוראים לה "חוות צפריה" בשל קרבתה למושב צפריה.

החווה משתרעת על שטח ענק של כ-2,500 דונם, ואלה גבולותיה: בצידה המערבי גובלת עם כביש אור יהודה-בית דגן (412), בצידה הצפוני גובלת החווה עם הכביש המוליך למושב צפריה, לכפר חב"ד ולנתב"ג, בצידה המזרחי גובלת החווה עם פאתיו המערביים של מושב צפריה, ואילו בצידה הדרומי כמעט נושקת לנחל שפירים.

את החווה מקיפה מכל עבריה גדר רשת. הכניסה הראשית לחווה כיום היא מכביש המוליך לצפריה ולכפר חב"ד. בעבר היה שער הכניסה לחווה מכביש אור יהודה-בית דגן (412) אולם לאור הגידול הרב בתנועה בכביש זה, נחסם שער כניסה לחווה מכביש זה מטעמי בטיחות.

לא מכבר פניתי לעמליה ברזילי, אחראית תחום מורשת של מנהל המחקר החקלאי בבקשת מידע על עברה ההיסטורי של החווה שאינו ידוע ולא פורסם כמעט. עמליה השיבה לי כי תנסה לברר פרטים על-אודות החווה ועברה ההיסטורי ותעלה מידע על-אודותיה באתר המנהל למחקר חקלאי.

הבטיחה וקיימה, ולא מכבר הופיעו באתר המנהל נתוני מידע על החווה ועברה ההיסטורי. כתבה זו מתבססת על נתוני מידע שפורסמו באתר המנהל וכן על מידע מידע אישי. וידוי אישי: החווה היא חלק מנוף ילדותי. התגוררתי במושב השוכן לא רחוק מהחווה וכילדים נהגנו לא פעם לטייל ולשחק בשדותיה.

שניים מחברי המושב, יוסף שפירא וירמיהו גוטליב עבדו בחווה. החווה בעבר הייתה שוקקת חיים ופעילות. פעלו בה משרדים, מוסך לטרקטורים, מחסנים, היה חדר אוכל לעובדים ועוד, והועסקו בה עשרות רבות של עובדים. טרקטורים מכוניות היו באים ויוצאים. מאז תחילת שנות ה-2000 עומדים המבנים במקום נטושים ושוממים.

במשך השנים גידלה החווה וסיפקה את התוצרת החקלאית ואת כל תצרוכת המזון עבור הרפת שבבית דגן וברחובות. עד לשנות ה-70 גידלו בחווה גידולים מסחריים בהיקף של: 40% חיטה, 30% תלתן, 20% כותנה ו-10% שיבולת שועל.

לחווה היה ציוד חקלאי ייעודי מתקדם לכל מטרה, הן למחקר והן לגידול מסחרי בשטחים פתוחים. החווה העניקה "שירותי חווה" לחוקרים העורכים את מחקריהם על שטח החווה, כמו עיבודי קרקע, ריסוסים, קטיף, אסיף, ואספקת פועלים יומיים לעבודה בשטחי המכון.

במהלך השנים נערכו בשטחים הפתוחים של החווה ניסויים בגידולים רבים: חיטה, כותנה, חמצה (חומוס), שיבולת שועל, תלתן, אגוזי אדמה (בוטנים); גידולי מטע: גפן, זית, אפרסמון, אבוקדו, מנגו; גידול הדרים ופרחים. בשנות ה-90 התנתקה החווה ממינהל המחקר החקלאי - מכון וולקני, ועובדי החווה היו ל"עובדי קבלן". חוקרי המכון שפעלו בחווה, שכרו את שירותי החווה על-פי תמחור.

בחווה המרכז (צפריה) עבדו מספר חוקרים יידועי שם ובניהם ד״ר יעקב אפרת, חתן פרס ישראל לחקלאות 1977. בנו רון מספר: "החווה הייתה שטח ניסיונות קבוע של אבי יעקב אפרת וממנה יצא זן החיטה הננסית, פרי מחקרו של אבי. בנוסף היו לד"ר אפרת שטחי ניסיונות בחוות בגילת, בנווה יער ובניר דוד-תל עמל.

בשנת 2003 עברו משרדי החווה לאתר המנהל למחקר חקלאי, בקמפוס המרכזי. הרפת, הדיר והפיטוטרון נוהלו על-ידי החווה. מנהלי החווה במשך השנים היו: ישי אייזנברג, שמעון ברנר, מירצ'ה וסרמן, מיכאל חמו, מוטי חן ויהודה סגל (רשימה השמות מאתר המנהל למחקר חקלאי).

אלי חינקיס מהמושבה מזכרת בתיה מכיר את החווה עוד מילדות. הוא מספר: "אבי עבד שנים רבות במכון וולקני בית דגן וגם בחוות המרכז ליד מושב צפריה ונהג לקחת אותי לחוות צפריה מידי פעם. בגיל 16 נהגתי בטרקטור (ברישיון כמובן) בשדות החווה. אני מכיר כל מבנה ומבנה בחווה, הוא אומר לי.

לדבריו, שער הכניסה לחווה היה בהתחלה בצד המערבי של החווה בכביש אור יהודה בית דגן (412) מול הכניסה הראשית למושב חמ"ד ומול מבנה מוסך הטרקטורים. אלי חינקיס מספר כי אחד מזיכרונות הילדות שלו קשור בחווה "היה שומר בחווה, בן מיעוטים בשם פדול. אני זוכר איך רכבתי עם הסוסה הלבנה שלו מסביב לחווה". זה זיכרון הצרוב בי עד היום מספר חינקיס.

ביקרתי בקיץ 2018 ב"חוות צפריה". כביש אספלט ולצדו דקלים מוביל משער הכניסה עד למתחם מבני החווה שהיה לב החווה. המחזה שנגלה לי (נכון ליולי 2018) לא מלבב. במתחם החווה מצויים כ-15 מבנים ומתקנים כגון סככות, מחסנים, משרדים מוסך לטרקטורים ועוד, העומדים מאז תחילת שנות ה-2000 נטושים, שוממים עזובים, חלקם מתפוררים - מטים ליפול.

במקום עזובה והזנחה רבה. בתוך המבנים גרוטאות ולכלוך רב. סביב חלק מהמבנים גדלה עשביה גבוהה ופזורים בשטח חלקי ושברי גגות אסבסט. צילמתי כל מבנה ומבנה וניתן לראות בצילומים אלה את גודל העזובה וההזנחה.

בשטחים החקלאיים ממול המבנים, עולם אחר: נמשכת בהם פעילות גידולי הירק והשדות רחבי הידיים מוריקים כמו פעם. למקום מגיעים מידי פעם צוות עובדים לעבודות הכנת ושתילת הגידולים ולעבודות מעקב ומחקר.

אין להוציא מכלל אפשרות סגירת החווה החקלאית צפריה וחיסול השדות החקלאיים המוריקים רחבי הידיים שבה לטובת כרישי נדל"ן ובעלי ממון שלוטשים עין מן הסתם על שטחים גדולים מסוג אלה במרכז הארץ, כדי לבנות עליהם נדל"ן מניב תשואה ולהעשיר עוד יותר את קופתם. על הגופים "הירוקים" לעמוד על המשמר ולדאוג שהשטחים הפתוחים ומוריקים יישארו חקלאיים.