ריאליזם נגד מציאות

ניקח כמשל אירוע שמעולם לא התקיים במקום שלא קיים. נניח שכל זה מתרחש בסביבתו הקרובה של אדם נורמטיבי, לשעבר רץ מרתון שזכה במדליית ארד והגיע לגיל שבעים במקום מגוריו בערד. האיש התעורר בלילה וירה במכוניתו כשראה אותה בורחת מפניו. הנשק שברשותו מוחזק ברישיון מטעם החוק. למרבה המבוכה היה בתוך המכונית הבורחת גנב מומחה, מנוסה פריצות ומנוסה - והוא נהרג. מה עושים עכשיו - ואיך?

ברחוב, גם במשטרה ובפרקליטות, מאשימים את היורה ב'הריגה מתוך קלות-דעת'. כלומר, שיקול דעתו נחשב קל ו/או לוקה בקלות בעיני החוק, פזיז או משהו דומה. האם זה בגלל שהפורץ המנוסה בעצם נס מפני אקדח שלוף ולשם כך חדר למכונית והניס גם אותה משדה הקרב? להזכירכם, לפני מבחר שנים היה גנב סוסים שנתפס במנוסתו מוצא להורג. אבל זו הייתה תקופה שבה החוק שלט רק ברחוב ואנשים שהחליטו לשים קץ לחייהם - גנבו סוס ברחוב.

מובן שיש עוד פרשנויות שנויות במחלוקת לדרמה שהסתיימה במותו של פורץ אלמוני מסתכן. החוק קובע במפורש שהמדינה שלנו היא מדינת חוק. אז היכן מחביאים אותו, ולמה? למה לא רואים אותו בערד המאובקת ובשאר יישוביי הנגב הפרוצים לרווחה לחוק? ישוב - היפוך אותיות 'שבוי'. לשבוי יש זכות לקבל מזון לחץ - לא תשובות. זה שבאופן ריאליסטי מופרחת לפרקים בבית המשפט טענה די מופרכת שיש לנו מדינת חוק, לא אומר שהיא באמת רשומה בטאבו. האם זה לא בדיוק הרגע שבו תושב ערד בן 70 שנה מחליט לבצע קסם אל-אנושי, מוכיח לישראלים שריאליזם מסוגל להתנתק כליל מהמציאות?

קחו למשל את חוקי זכויות האדם והאזרח למיניהם. האם לדעתכם יש מקום, וגם ניתן, להאשים דווקא את הפורץ, מנוחתו עדן, בהריגה מתוך קלות דעת - של עצמו, משל היה גנב סוסים? מדוע לא להאשים אותו שלקח על עצמו, מתוך קלות-דעת, סיכון גדול שיהרוג אחרים? תארו לעצמכם שבעת מנוסתו במכונית גנובה דרס שוטר שבמקרה רדף אחריו? אולי היה שם ילד קטן שחצה את הכביש במעבר חצייה והגנב חלף שם ודרס?

מציאות גדושה בשקר

פלטפורמת המציאות אכזרית - היא פועלת בכל העולם בצורה משומנת, ומסקנתה: המשטרה תמיד חלשה, לא נוכחת. מטבעה היא נרדפת והעשייה שלה מתגוננת, תמיד בדיעבד, מכונה בלעג: תפירת תיקים. המשטרה היא מערכת אנושית וגורלה להירקב, להיכשל, הוכתב בבראשית. שני כללים נמסרו לנו בעבר הרחוק (לא לכל אחד יש עבר רחוק כשלנו) - 'יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו' וגם 'נצח ישראל לא ישקר'. להלן 2 הערות להבהיר:

אלף: לב האדם רע ולכן הוא עוטה רקמות חיות ועור עבה של לשכות פרסום ויחסי ציבור שמסתירות את הרוע, עוטפות אותו במחשבה ואמירה שכוונתה תמיד לטוב. את הכוונות הטובות מכנה תרבותנו - 'מחוז חפץ', 'חפץ לב'. בית: נצח לא ישקר - בעתיד. היום אנחנו חיים ב'עולם' (לשון העלם) ריאלי נברא, במציאות גדושה בשקר, כזב ונחלי אכזב.

בקיצור, אם להיות ריאלי בעולם בלתי-ריאלי, האיש מערד שירה במכוניתו הבורחת באישון לילה והרג פורץ שבמקרה הנוכחי נמצא בתוכה, יישב בכלא רק משום שאותו מאשימים שוטרים בהריגה. אני לא בטוח שהחברה תאשים אותו. כלומר, לא יהיה חיבור בין ריאליזם ומציאות עד ליום שבו גם המשטרה וגם הציבור יאשימו את הפורץ בניסיון להריגה בקלות ראש בכל מקרה זעיר של פריצה לא זהירה לרכוש הזולת. באשר לשופטי בית המשפט, מיד אחרי מתן פסק דין מחמיר כראוי (כלומר מציאותי, אבל לא ריאלי) אני ממליץ להעביר אותם לזרועות ה-אפ.בי.איי כדי לשלבם במסגרת 'התוכנית להגנת עדים'. למה באמריקה ולא בארץ? כי פה המשטרה והפרקליטות דולפים.

והיכן, לדעתכם, נמצאת המסקנה ההיסטורית? הקומוניזם הבינלאומי, שעורר ועודד גם את הקמת התנועה הקיבוצית המפוארת בארצנו, היה מבוסס כולו על סיסמה אוטופית 'לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם'. כאילו האדם הוא הקדוש הנבחר, שבוחר באל שמתכונתו 'הגולם מפראג'. הבולשביקים כידוע נהגו להסתפק במועט, מינו את האדם ל'שמש העמים' ולא נתנו דעתם לנאמר בפסוק: האדמה לא תקולל...

צדק חברתי אבסולוטי

הקיבוץ כאידיאולוגיה התמוטט והתפוגג. גם תנועת העבודה שהקימה אותו התמוטטה, ושרידיה, מפא"י-מפ"ם, נבלעו אי-שם ושווים בערך פשיטת רגל בלי גרביים. זה מוכיח שהקמתה וגיבושה של תנועת העבודה, שנעשו למען רעיון אוטופי והוא 'תיקון עולם', הובילו בסך-הכל להקמת 'מדינה יהודית'. זה מדהים, כי ההוגים לא חשבו על 'יהודית', הם ברחו מגולה יהודית, מרדו בה, בחלו. התוצאה הנשקפת היום מחלון ביתם מאכזבת, מביכה. היא שגרמה למייסדיה ובוניה להכריז: 'גנבו לנו את המדינה'.

ולקינוח: הודות לאנשי מקצוע כמו אברי גלעד ואילה חסון נחשפנו לתוך עולם 'תיקון עולם' האבסורדי, המיוחל מכבר, עולם של צדק חברתי אבסולוטי בבחינת 'ייקוב הדין את ההר'. פרקליטות המדינה הגישה תביעה נגד נהג מונית באילת שטעה בחישוב עלות נסיעה והגיש לנוסעיו חשבון 'מנופח' ב-3.60 שקל. הנוסע, עו"ד מלומד ממרכז הארץ, הגיש תלונה במשטרה והמשפט הקפקאי מתנהל באילת נגד הנהג הפנסיונר כבר שלוש שנים. בניגוד לדעות הרווחות בציבור - אני מאחל לנהג שהמשפט ימשיך להתנהל נגדו עוד 30 שנה. בכך תתהווה הוכחה חיה כי בית המשפט דואג לאריכות ימיהם של נאשמיו... למה לדעתכם מתנהל משפט כזה באילת ולא בת"א ומדוע לא יסתיים בקרוב? כי אילת זו עיר תיירות יוקרתית, מוצפת בבתי מלון מלוקססים ומלוקקים עם חופי ים באווירת שאנטי. מה טוב ומה נעים יותר לפרקליטים מזי-רעב ושופטים מיוגעים מסוף שבוע בתשלום מלא וכיסוי כל ההוצאות?

איך עלתה בי חוצפה לקשור את זרם ההיסטוריה העולמית למקרה פרטי בערד ו/או באילת? חלפו 70 שנה מאז הוקמה המדינה והיהודים מתבקשים להשתחרר ברגע זה מרעיון האוטופיה החילונית הנאורה של 'תיקון עולם' הזוהרת כמו האידיאל הנכסף. אוטופיה נאורה היא פצצת מצרר בולשביקית רדומה שהוטמנה בתת-ההכרה שלנו. המציאות, כפי שרואים כל יום, לא מתכתבת עם המחשבה שאוטופיה תשרור ללא הפעלת אלימות ו/או שחיתות על היצר.

רצוי להבין: לאוטופיה הקומוניסטית הנאורה יש אג'נדה סמויה שבאה לידי ביטוי בהתנהלותו המשפטית של השופט העליון אהרן ברק. המגמה היא להשליט את התבונה האנושית הטהורה, לכאור,ה על כל מערכת דמוקרטית נבחרת ואקראית מתגבשת, שבה מופעל כלל יהודי בסיסי ששמו 'בחירה חופשית'. תבונה היא דבר נעלה, אבל גם השופט העליון הנכבד שכח לומר שכל תבונה טהורה כשלעצמה עדין מתחברת לגוף אנושי מלא יצרים ולכן אינה חסרת פניות.