נער תושב ערערה יידה אתמול (יום ב', 28.12.20) אבנים לעבר מחסום שהציבה המשטרה ביישוב במסגרת המאבק בקורונה. אם תרצו, זהו הסימן המובהק ביותר לפשיטת הרגל ולקריסה המוחלטת בהן מצויה משטרת ישראל - עוד יותר מאשר חיסולו של נער אחר, עומר אבו-סעלוק, ביושבו בשיירה משטרתית. כאשר אפילו ילדים כבר לא חוששים מן השוטרים - זהו סוף הסיפור. אפשר לסגור את העסק.

משטרת ישראל איבדה את שאריות ההרתעה שעוד היו לה. כבר לא מדובר "רק" בעבריינים מקצועיים שהצפצוף על החוק הוא שגרת יומם. כבר לא מדובר "רק" באזרחים המפרים בריש גלי את מגבלות הקורונה. המשטרה והשוטרים הפכו ליעד. הם לא מצליחים להרתיע אפילו מפני פגיעה בהם-עצמם. ב-48 השעות שבין מוצ"ש לבין אמש דיווחה המשטרה עצמה על שישה אירועים בהם הותקפו שוטרים, רובם - ביידוי אבנים, העלול כידוע להסתיים בתוצאות קטלניות. שש פעמים בתוך שתי יממות, באירועים נפרדים, נהגו אזרחים באלימות כלפי שוטרים. הדרך להפעלת נשק חם נגדם מעולם לא הייתה קצרה יותר.

זה התחיל במוצ"ש עם מאות המתפרעים מן הימין, אשר - כמעט כמדי יום בשבוע האחרון - חסמו את נתיבי התנועה ליד המטה הארצי של המשטרה (כן, המטה הארצי), יידו אבנים על שוטרים וכלי רכב אזרחיים ואחד מהם חסם מכת"זית בעזרת עגלת תינוק תוך סיכון ישיר של התינוק. 21 איש עוכבו או נעצרו. זה לא ממש הרתיע אותם: אמש הם חזרו, הפעם לצומת בר-אילן, ואף הסלימו את התנהגותם: הפעם הם יידו לא רק אבנים, אלא גם בקבוקים, חלקי מתכת וחפצים נוספים, וגרמו נזק לניידות. הם כמובן חסמו את צירי התנועה, כולל באמצעות פחים בוערים. השלל הפעם: 22 עצורים ומעוכבים.

נחזור למוצ"ש. ההפגנה/התפרעות הקבועה ליד מעון ראש הממשלה החלה בשעה מוקדמת מזו שאישרה המשטרה במטרה להפתיע אותה. משתתפים בה הפרו את הסדר וחלקם הבעירו אש על הכביש; חמישה נעצרו/עוכבו. למחרת התפרעו עשרות ליד גשר המיתרים בכניסה לירושלים, יידו אבנים וביצים לעבר השוטרים וניקבו את צמיגיהן של ניידות; בהתפרעות שנמשכה קרוב לשעתיים נחסמו לסירוגין צירי התנועה ונעצרו/עוכבו 19 איש. עברו עוד כמה שעות, ואתמול בבוקר התגלו כתובות נאצה על ניידות של המשטרה ומשמר הגבול ועל מבנה נקודת המשטרה ביד בנימין; צמיגיהן של הניידות נוקבו ושמשותיהן נופצו.

גם חרדים הצטרפו שלשום להילולה, הפעם - במחאה על מעצרו של עריק מצה"ל. המשטרה ידעה מראש שהם מתכוונים לחסום את כביש גהה, אחד החשובים ביותר בארץ, וצירים ברמת גן ובבני ברק ולדבריה "נערכה לשמור על הסדר". ההיערכות נכשלה לחלוטין: המתפרעים חסמו קטע גדול מכביש גהה ולאחר מכן - כמה מן המחלפים בו; במקביל הם אכן חסמו צירים ברמת גן ובבני ברק. המשטרה, כדרכה, "הפנתה את הנהגים לדרכים חלופיות". וכמקובל בימים אלו, מפגינים יידו אבנים לעבר השוטרים ואחד מהם נפצע. הצירים נפתחו במלואם רק אחרי למעלה מחמש שעות ואחרי 13 עצורים.

בתוך כל אלו, רבים בציבור מוכיחים במעשיהם שאין להם שמץ של חשש מפני המשטרה. הנה כמה אירועי קורונה גדולים משתי היממות הללו: מסעדה בהרצליה הפרה את הסגר פעמיים בתוך יומיים עם עשרות סועדים ומבלים; 300 תלמידות חרדיות מבית שמש התכנסו באולם באשדוד; עשרות חוגגים במסיבה בבת-ים סירבו לפתוח את הדלת לשוטרים; בפארק בהרצליה התקיימה מסיבת טבע; חתונות ובהן מאות משתתפים התקיימו בגבעת שאול וברמת רחל. וכאמור, נער יידה אבנים לעבר מחסום בערערה. אני יכול לספר לכם על עשרות נופשים אשר בילו, כמה שעות לפני
הסגר, בכיכר דיזנגוף בתל אביב ללא מסיכות וללא ריחוק חברתי; בכל האזור לא נראה אפילו צילו של שוטר. ההפרות הללו הן לאורך ולרוחב, חוצות מגזרים ויישובים. כולם כולל כולם שמים פס על המשטרה - ולכן יכולים לשמים פס על הממשלה.

יש סיבות רבות למצב הנוכחי של המשטרה. במשך שנים השכר בה היה נמוך ומטבע הדברים לא נמשכו אליה טובי בנינו. הפיקוד שלה היה רקוב, כפי שהוכיחו שלל פרשיות המין בצמרתו בעשור האחרון. אין בה תרבות ארגונית של הפקת לקחים והטלת אחריות אישית. המחלקה לחקירות שוטרים היא בית קברות לתלונות. בשנתיים האחרונות אין לה מפכ"ל קבוע, על כל המשתמע מכך. סיבה נקודתית ומיידית רבת חשיבות היא ההסתה המכוונת של בנימין נתניהו ואמיר אוחנה נגד המשטרה, בעיקר בתיקי נתניהו. התוצאה של כל אלו היא הקריסה המתחוללת בימים אלו.

כאשר המשטרה קורסת, מגיע אירוע כמו החיסול אתמול בכביש 6. למי שלא ראה את הפרטים: אתמול בבוקר חוסל אחד מבני משפחת אזברגה המתגוררת בלוד. למשטרה היה ברור שבני החמולה ינסו לנקום ביריביהם, בני משפחת אבו-סעלוק, והיא פעלה מיד להעביר אחד מבני המשפחה - עומר בן ה-16 - למקום מבטחים. הנער הוכנס למכונית משטרתית בשיירה שאמורה הייתה להיות מאובטחת. אלא שמישהו קיבל מודיעין מעולה בזמן אמת על השיירה וארגן במהירות חיסול מושלם. מכונית המתנקשים הדביקה את השיירה, נצמדה לרכב בו נסע אבו-סעלוק, הוא נורה למוות והמתנקשים הצליחו להימלט בכביש שהיציאות ממנו מועטות. זהו אחד המחדלים הקשים ביותר בתולדות המשטרה, המלמד על כשלים לכל האורך ועל חשש אמיתי לדליפת מידע מתוכה לארגון פשע.

דומה שלא צריך להסביר עד כמה הקריסה הזאת מסוכנת לרכושנו, רווחתנו, בריאותנו ואפילו חיינו. נדגים זאת בנקודה אחת. לפני עשרות שנים קבע הרב שאול ישראלי, חבר בית הדין הרבני הגדול ומחשובי הרבנים בציונות הדתית, כי המשטרה יכולה וצריכה לפעול בשבת - משום שבהעדר ביטחון אישי, המדינה תתפורר. חברה בה גנבים יכולים לפעול באין מפריע משום שהשוטרים אינם עובדים בשבת, היא חברה הנדונה לכליה - ולכן השיטור השגרתי הוא פיקוח נפש ציבורי. ומכאן נלמד קל וחומר ברור.

אם לא היה מדובר במשטרה, הפתרון האמיתי היחיד היה לסגור את הגוף הזה ולהקים אותו מחדש על יסודות אחרים ועם מנהיגות אחרת. אלא שאת המשטרה כמובן אי-אפשר לסגור ואפילו לא להשבית לשיפוצים. אז מה כן צריך לעשות? מאחר שהריקבון הוא עמוק וארוך, גם התיקון חייב להיות עמוק וארוך. השר הבא לביטחון פנים והמפכ"ל הבא צריכים להיות אנשי מקצוע מבחוץ - למשל שופט לשעבר או אלוף במילואים. המשימות המרכזיות שלהם צריכות להיות שינוי התרבות הארגונית והחזרת ההרתעה. הצעד הראשון של השר והמפכ"ל צריך להיות הבהרה, שבמשטרה אין מקום לשקרנים מכל סוג שהוא. לאחר מכן עליהם להקים בית דין משמעתי עצמאי וליזום את הוצאת מח"ש ממשרד המשפטים (אולי למשרד ראש הממשלה), כדי להבטיח ששוטרים שסרחו ייענשו כראוי, תוך פרק זמן סביר ובצורה שקופה לחלוטין.

במקביל, יש להנהיג מדיניות של אפס סובלנות כלפי התפרעויות והפגנות בלתי חוקיות מכל סוג שהוא. אין יותר חסימת כבישים, אין יותר חסימת מסילות, אין יותר התקהלויות ללא רישיון, אין יותר הפגנות תוך הפרת מגבלות הקורונה - ולא משנה במי מדובר. שמאל, ימין, חרדים, נכים - החוק חל על כולם בצורה שווה, גם אם תקשורת אינטרסנטית תקים קול זעקה. כאן יהיה צורך בסיוע משמעותי של הפרקליטות ובתי המשפט: מעצרים, כתבי אישום מהירים וענישה מרתיעה. כן יהיה שיח מכבד עם אזרחים המבקשים להגשים את זכות היסוד למחות ולהביע דעה, ויש מקום לשקול האם החקיקה הקיימת בנושא ההפגנות מתאימה למאה ה-21. המסר צריך להיות: נסייע לכל מי שפועל כחוק ונפעל נגד כל מי שמפר אותו.

מה הסיכוי שזה יקרה? קרוב לאפס. הפוליטיקאים לא יוותרו על השליטה הישירה במשרד לביטחון פנים ועל השליטה העקיפה במשטרה. נתניהו ואוחנה יוצרים אווירה בה ניסיון פוליטי להשפיע על המשטרה נתפס כלגיטימי - ובצד השני של המפה אין צדיקים כל כך גדולים, אשר לא יגידו "גם אנחנו רוצים". וכך, אלימות נגד שוטרים תהפוך - אם טרם הפכה - לנורמה; בליינים ימשיכו לצפצף על המשטרה ועל החוק שהיא אמורה לאכוף; וילדים ימשיכו לזרוק אבנים על שוטרים. ובלא מוראה של מלכות, לימדונו חכמינו, "איש את רעהו חיים בְּלָעוֹ".