|
|
עדיפות לרכבת הקלה [צילום: איתמר לוין]
|
|
|
|
|
איכשהו, מתחת לרדאר, התחילו בימים אלה העבודות על הקו הירוק של הרכבת הקלה, צפון-דרום, בציר אבן גבירול החוצה את הצפון הישן של תל אביב. העבודות צפויות להמשך כשבע שנים, עד 2027, כשלאורך הציר יהיו 4 תחנות, נורדאו, ארלוזורוב, כיכר רבין וקפלן.
בד בבד הולכות ומתקדמות העבודות על הקו האדום, הראשון, האמור להיפתח תוך כשנתיים, וצפוי לקשר את דרום-מערב גוש-דן עם צפון-מזרח המטרופולין, מבת ים, יפו, ציר בגין, רמת גן, בני ברק, בואכה פתח תקוה.
מרוב דיבורים במהלך החודשים האחרונים על-אודות תוכנית המטרו הגרנדיוזית, דומה שכולנו שכחנו את חשיבות שלושת קווי הרכבת הקלה, בשילוב שיפורים תחבורתיים נוספים שמתבצעים בימים אלה, לפתרון בעיות התחבורה במטרופולין אביב.
לטעמי העובדה שדווקא סביב מחצית 2020, בעיצומה של מגיפת הקורונה, ניתן הד ציבורי נרחב לתוכנית הגרנדיוזית של המטרו, שעלותה האסטרונומית צפויה להגיע לכ-200 מיליארד שקלים בקירוב, איננה מקרית כלל ועיקר.
אכן אין זה סוד שהיסטורית, אחד האמצעים הבדוקים למינוף כלכלה ולהוצאתה ממשברים עמוקים, הנו השקעה מאסיבית ביותר בקידום תשתיות, בדיוק כפי שארצות הברית השקיעה סכומי עתק בתשתיות כבישים ומפעלי ענק דוגמת סכר הובר, בשנות ה-30 של המאה הקודמת, על-מנת לצאת מהמשבר הכלכלי הגדול שהחל ב-1929.
אולם, וזה אולם גדול, נשאלת השאלה האם דווקא לאחר שהמשק הישראלי איבד לפחות 100-120 מיליארדי שקלים (יש אומרים אף הרבה יותר!) במשבר הקורונה, יש מקום לקחת הימור כל כך גדול וללכת על פרויקט שלא רק יעלה סכומים דמיוניים, אלא גם מלווה כבר היום במספר הולך וגדל של עתירות משפטיות של אלפי תושבים נפגעים, שהולכות ומתרבות כמו תיבת פנדורה?
לטעמי יש מקום לשקול, לפחות ברמה הטקטית, להשהות את קידום תוכנית המטרו ולהשקיע את כל האנרגיות והמאמץ האפשריים בקידום משולב של שלושת קווי הרכבת הקלה המתוכננים, האדום, הירוק והסגול (שגם העבודות עליו כבר החלו) ולהגיע עד סוף העשור הזה ליעד של סיום שלושתם.
בד בבד המגמה שהתחזקה מאוד בשנה האחרונה, של תוספת נת"צים לאורך צירי הגישה למטרפולין, הינה חיובית ויש מקום לחזק אותה, זאת במקביל לשילוב אוטובוסים מודרניים קלים ומהירים (BRT) וכן תוספת תחנות ושאטלים להנגשה הרבה יותר טובה בשעות העומס.
ועל רכב אוטונומי דיברנו? את העשור הקרוב, במקביל לקידום קווי הרכבת הקלה, הנת"צים ומערך אוטובוסים יעל ומשכולל, יש להשקיע במהפך האמיתי, המעבר לרכבים אוטונומים, מה שיוריד נפח משמעותי ביותר כל כלי רכב מונעים בבנזין מהכבישים, יוריד באופן דרמטי הן זיהום סביבה והן מפגיע רעש.
כל הכלים השלובים הללו, עשויים בהחלט ליתר את תוכנית המטרו ולהפנות את המשאבים העצומים העתידים להיות מושקעים בה, הן לפתרונות הישימים שצוינו לעיל והן להשקעות אחרות, בתחום הכלכלי והחברתי כאחת, שהמשק הישראלי יזדקק להן מן הסתם במהלך העשור הקרוב. חומר למחשבה.
