החלטת שופט בית המשפט העליון,
יוסף אלרון, אגב הדיון בנושא טענות ההגנה במשפט נתניהו, מבורכת ומבצרת לכאורה את הזכות להליך הוגן. השופט אלרון מנתח את בקשות ההגנה מתוך גישה מרחיבה למונח "חומר חקירה", והוא אף מתייחס ברצינות ויסודיות לכל חוסר נטען:
"לטעמי, גישה מרחיבה זו, אשר נקבעה להלכה, מאפשרת לנאשם לממש את זכותו להליך הוגן; עשויה להגביר את האמון בהליך הפלילי ולצמצם חשדנות מצד הנאשם כלפי רשויות התביעה בדבר הסתרת מידע הנחוץ להגנתו; ויש בה כדי לייעל את ההליך הפלילי, שכן היא תמנע בקשות חוזרות ונשנות למסירת חומרים הנחוצים להגנה במהלך ניהול המשפט. כך במיוחד בתיקים רחבי היקף ובמקרים שבהם קיים עניין ציבורי מיוחד באופן ניהול ההליך, כבמקרה שלפנינו".
ועדיין, התחושה היא, כי הנרטיב בבסיס ההחלטה הוא נרטיב של חסד - להבדיל מזכות אמיתית, אשר אמורה להוות אבן יסוד בשיטה הפלילית. הגיעה העת לומר באופן ברור וחד-משמעי - לנוכח פערי הכוחות, הזכות להליך הוגן, חזקת החפות, עקרונות היסוד של השיטה כגון עקרון החוקיות (למדינה אסור לעשות דבר שלא הותר לה במפורש בדין), החובות החלות על התביעה (הגינות מוגברת) בצד חזקת התקינות ועוד - כי יש לנקוט גישה מרחיבה ומקלה מאוד בנוגע לבקשות ההגנה לעיון בחומר חקירה. די לשימוש במונחי יעילות, סרבול וקושי. ההליך הפלילי עוסק בדיני נפשות, וככל שקיימים נאשמים וסניגורים הנוקטים בהליכי סרק - יש דרכים אחרות לטפל בכך, מבלי לפגוע בזכויות כה מהותיות, ובטח שלא כלפי מרבית הנאשמים שלא נוקטים בקו שכזה.
תחת זאת, השופט אלרון מוצא לנכון להדגיש לערכאות הדיוניות שעליהן לנמק את החלטותיהן ברצינות ובפירוט, מתוך רצון למנוע אצל הנאשם תחושה כי לא קיבל את יומו: "גם כי על בתי המשפט הדנים בבקשות למסירת חומרים לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי, לנמק באופן מפורט ונהיר את החלטותיהם שלא למסור חומר מבוקש לידי נאשם. זאת, על-מנת שלא ליצור חשד או חשש שמא הוסתרו מעיני הנאשם ובא-כוחו פריטי מידע הנחוצים להגנתו, ולהניח דעתם כי מלוא החומר הנוגע לחקירה מצוי בידיהם".
היה מצופה מבית המשפט העליון לומר ברחל בתך הקטנה, כי לנוכח הזכות להליך הוגן, לחרות, לחפות, לשם טוב ועוד, על בתי המשפט להתייחס בכובד ראש ולתור אחר כל אבן אשר יכולה לסייע לנאשם, במסגרת בקשתו לעיין בחומר חקירה אשר לשיטתו לא נמסר לעיונו.
הרכב השופטים בבית המשפט המחוזי מצא עצמו פטור מלנמק ביסודיות את החלטתו בקשות ההגנה לחומרי חקירה, בהליך כה מתוקשר ו"מיוחס". נקל לשער מה קורה ליתר הנאשמים בפלילים. אלא שגם מדבריו של השופט אלרון ניתן להבין, כי מדובר ב"דין מיוחד" למקרה "מיוחד":
"בטרם דיון, אציין כי לנוכח רגישותו של ההליך הפלילי מושא העררים שלפניי, הבהרתי הבהר היטב במהלך הדיון כי יש לנהוג בשקיפות רבה ואף לחרוג מהפרשנות המקובלת בדבר הגדרת המונח 'חומרי חקירה', וליתן לכך שוליים רחבים ככל שניתן... לפיכך, נתתי ביטוי במהלך הדיון לעמדתי כי לשם 'בריאותו' של ההליך יש לנהוג בגמישות רבה מהמקובל, אשר תסייע בהסרת חשדנות מיותרת כלפי התביעה". ישאל השואל: ומה לגבי יתר הנאשמים? להם לא מגיעים שוליים רחבים ככל שניתן?
הגיעה העת שבית המשפט העליון יכריז בצורה מעשית על הזכויות הנובעות מזכות היסוד להליך הוגן, כך שבתי המשפט בערכאות הנמוכות יותר יבינו, כי לא מדובר בעוד תחנה ביורוקרטית בדרך לעסקת טיעון או להליך ההוכחות, אלא באחת מן הזכויות הבסיסיות והחיוניות בהליך הפלילי.
