החיים על-פי ערוץ 13

זה התחיל ברגל שמאל וזה נגמר ברגל שמאל. כך לפחות כשמדובר בתוצאת ראיון השידור מביתו של הגר"ח קניבסקי, מבעד לעין השידור של הערוץ הטלויזיוני של ערוץ 13. והכול מנקודת מבט תורתית. מי שבישל והכין את הבושה הזו ידע גם כיצד היא תסתיים: בחילול שבת של פרשת "וארא" תשפ"א. וה"שף" הזה - שבישל את הבושה הזו שמו כמובן ינקי קניבסקי, הנכד שהשתלט על בית סבו ודרך הטלוויזיה החילונית הוא שולט, כביכול, בתדמית העלובה של העולם החרדי בימים אלה.

זה לא יכול היה לקרות בימיו של הרב אלעזר מנחם מן שך, ואפילו זה לא היה מתרחש, באוקטבות שכאלה, בראשית "עידן הנכדים", של ימי הרב יוסף שלום אלישיב. אבל ככול שפורצים פרץ בחומת היהדות כך גם החומה היא הופכת לתל של אבנים ומבעדה אפשר להציץ לכול החרכים - כולל המטבח, חדר השינה וחדר האורחים. ינקי קנייאבסק - "הנכד הבכיר", ידע היטב מיהי אילה חסון מ"ערוץ 13" ומתי ובאיזה יום ושעה תפורסם הכתבה על סבו (מה שבטוח שהסבא הקדוש לא ידע...) אבל כנראה שהחישובים של ינקי הם על-פי שיעור הצפייה, וכזה יש כמובן הרבה יותר גדול בליל שבת קודש, רחמנא לצלן.

המוטו המרכזי היה שיתוף פעולה בין המדינה למשת"פיה הליטאים, שמזמן זנחו את מורשת ההגר"א, ה"חזון אי"ש" ואפילו את מורשת הרב שך. השלטון החילוני היה חפץ להוכיח כי העולם החרדי-הליטאי כפוף לו, וכי כל החרדים נשמעים לשלטון האנטי דתי, ואילו ינקי קניבסקי היה צריך להוכיח כי סבו אומנם תומך בחיסונים ובעד הפסקת לימודי התורה בת"תים, וזאת לאחר מה שכבר כתבתי בשבוע שעבר, על ההקלטה שבה אברך מצווה על-ידי הינוקא ינקי להשמיד את ההקלטה שבה הגר"ח קניבסקי מורה לו ולמשפחתו לא להתחסן.

המהפך של "דגל התורה"

הרבה מים עכורים עברו בנהרות הביוב של הפוליטיקה הליטאית של "דגל התורה" מהימים שהרב שך קרא לקיבוצים ולאנשי מפלגת העבודה "אוכלי השפנים" ועד לימים האלה, שבהם מי שמייחצ"ן את הרב קניבסקי, בכתבה שחיללה את השבת, הוא יצחק הרצוג - יו"ר מפלגת העבודה לשעבר, כאשר "דגל התורה", שרבניה לפני מספר עשורים נלחמו נגד הציונות, הפכה לחלק מה"הסתדרות הציונית העולמית" ואילו "שושביני" האופורטוניזם הזה, יצחק הרצוג ויצחק פינדרוס היו אלה שהובילו את הכתבה האומללה הזו.

לא במקרה העדיף ינקי קניבסקי שגב' אילה חסון תהיה כוכבת הכתבה ולאו-דווקא אבישי בן חיים יהיה האיש (פרשן החרדים הוותיק של ערוץ 13) שיבצע את הכתבה. גם כתבת החרדים של הערוץ הזה - אריאלה שמה, נדחקה הצידה ולא במקרה, כי ינקי הינוקא חיפש דיל מוצלח עם מי שבקי פחות בעולם החרדי, ובמיוחד איננו יודע מהי "קופת העיר" של בני ברק, שהכתבת אריאלה וגם בן חיים יודעים היטב את סירחונה. לא במקרה העיר "טוקבק", לאחר פרסום הכתבה, שאמנם הכספים האדירים ב"קופת העיר" של בני ברק הם בלתי יאמנים לעומת חייו הצנועים של הגר"ח חיים קניבסקי, אבל כדאי לבדוק מול הכספים האדירים הללו את חיי המותרות של נכדי הגר"ח קניבסקי, ואז אולי יתחילו להבין מדוע היה חשוב לינקי ולבני משפחתו "להלבין" את כספי "קופת העיר" הבעייתים מאחורי התמונות על המטבח הצר והקירות הסדוקים של סבו הגדול.

"קופת העיר" הפכה למכשיר טרוריסטי של ראשייה, המעבירים אליה את רוב תרומות היהודים החרדים בחו"ל ואף בארץ. וכאשר ראשי משפחות נזקקות מגיעים לפתחי הגבירים בחו"ל הם אפילו לא נהנים מפירורי העבר בטענה כי "תלכו לקופת העיר בני ברק, שם נתנו את הכספים שלנו בהוראות הגר"ח קניבסקי". אבל ב"קופת העיר" אין חלוקה שווה על-פי המצב הכלכלי של אברכים עניים באמת. שם המקורבים זוכים בהטבות, במלגות שמנות ושם מי שאיננו חבר ב"דגל התורה" הוא סרח עודף "הנהנה" רק מהפירורים.

פעילי ה"קופה" הם אלה שלא רק גורפים ממון אלא מטיילים כ"מתרימים" בעולם הגדול ומשתכנים במלונות פאר. לפעמים הם מקבלים כספים כפולים על-פי שמות בדויים. יעקב בן דוד - יליד לונדון, עבד שנים ב"קופה" ולא פעם טען בפני בני משפחתו ופני מקורביו ש"אם התורמים היו יודעים מה עושים בכסף הזה ולאן הוא הולך הם לא היו נותנים להם אגורה". בכלל, הליטאים שלאחר דורו של הרב שך השתלטו על קופות רבות בערים החרדיות ומזרימים את התרומות לאנשיהם. הליטאים החדשים גילו כי בסיסמאות של "חסד" ו"סגולות" אפשר באמת "לעשות קופה".

גדולי הליטאים - עד מותו של הרב שך, נלחמו בשצף קצף נגד כל ענייני הקמעות, הברכות וההשתתחות על קברים, ועוד תמורת תשלום הגון בצד כל אלה. והנה, לפני כשנה העלה אותו ערוץ טלויזיוני, אבל על-ידי אמנון לוי, כתבה שבה מצולמים העו"דים של בנימין נתניהו המקבלים מהגר"ח קניבסקי ברכה תמורת שיק של מיליון שקל! בוודאי שהכסף לא הלך לישיש הצנוע הזה אבל הוא בטח הלך ל"קופת העיר" דרך ינקי ובני דודיו, החיים חיי פאר. ודי לחכימא ברמיזה...

הזולות של מכירת היהדות

הסתובבותה של אישה גלוית שיער, המתבדחת עם נכדיו של רב גדול בישראל, ונכנסת עם מצלמתה לכול חדרי ביתו, היא שערוריית צניעות אחת גדולה ובצידה שערוריית התנהגות לא צנועה על-פי אמות המידה התורתיות. בביתו של הרב שך בטח לא הייתה אילה חסון מעזה להסתובב כך. גם הסתובבותה של גב' חסון בבני ברק וניהול שיחותיה הקולניות עם כל עובר ושב - מתוך מכוניתה, בוודאי שלא היו מאושרים על-ידי ה"חזון אי"ש", הרב שך וגדולי תורה אמיתיים ולא על-ידי איזה גמד רוחני כינקי קניבסקי, שמאיים על אברכים שאם לא ימחקו הקלטות הוא לא יפתח להם את דלת היציאה מבית הרב, גם אם המשטרה תגיע.

אבל מה שינקי קובע זה מה שמתקיים וכול השאר פולקלור מסורתי. ההצגה המבוימת של חסון עם ינקי קניבסקי הייתה גלויה. פעמיים בשידור - בהתחלתו ובאמצע השידור, שואלת הגב' חסון את ינקי קניבסקי: "אתה ינקי הכל יכול"? והוא, בחיוך של נוכל משומן וממולח, מאשר זאת! הסתובבתי מספיק בבתי גדולי תורה ואדמו"רים וראיתי כיצד זה או אחר משמשים כגבאים, כעוזרים וכו'. ראיתי כיצד חלק מהם באמת מסורים לרבם וראיתי גם חלק שניצלו את כוחם כדי להחליט מי יכנס ומי ידחה וכו". אבל במחלל שם שמים כמו הינקי הזה עוד לא נתקלתי. אני זוכר את הסבא - הרב חיים קניבסקי רק לפני פחות מעשור, כשינקי עוד לא בקע מהביצה הפוליטית שלו.

אז הגעתי לגר"ח קניבסקי כדי להחתימו על עצומה להצלת קברי יהדות רומניה מידי הפדרציה המתבוללת שם. היה לו אז גבאי עדין וירא שמים שהכניס אותי לקודש פנימה בלי "טריקים ושטיקים", ולאחר שהגר"ח שמע את דברי ועלעל בעצומה ובחתימותיה הרי שהוא חתם לא לפני שהוסיף בבדיחות דעת: "אם כולם חתמו למה שאני לא אחתום"?! ראיתי בשעתו את התנהגותו של נכדו של הגרי"ש אלישיב זצ"ל - הנכד לא השתמש בו כאמצעי לביסוס כלכלי ולמעמד אישי - הוא שמר עליו כמו שנאמנים לסבא באמת. אני זוכר את גבאיי הרב שטיינמן בפעולה - הם לא היו אגרסיביים, ובודאי שלא סחרו בברכותיו או תיווכו לו "קמעות" ו"ברכות" בתשלום לשואלים. אצל האדמו"ר הנוכחי מוויזני'ץ בכלל אפשר להיכנס ללא גבאים.

האדמו"ר מבלזא שולט על כל מי שנכנס אליו. גבאי הגר"ע יוסף היו רק מכניסים ומוציאים על-פי תור רשום ורק במקרים קיצוניים הם היו מתערבים, אבל מיידעים מראש את הגר"ע יוסף על כך. שם מעולם לא גבו כסף על ברכה, ובוודאי שלא מעו"דים ועוזרים של ראשי ממשלות. הגר"מ אליהו זצ"ל שלט היטב על הנכנסים אליו ועוזרו - הרב זעפרני, היה רק איש טכני ומתווך בלבד. ומעל לכול היה הרב שך - לגר"מ שך היה עוזר בשם הרב יחזקאל אסחייק. הוא לא היה קרוב משפחתו או משהו כזה. הוא היה עוזר מסור מאין כמוהו שדאג בעיקר לשמש כאיש טכני, סייען בריאות ומכניס ומביא על-פי פקודתו של הגר"מ ש"ך.

הרב שך בכוונה מידר את בני משפחתו מתפקידי השימוש והתיווך. אבל שיטתו של ינקי קניבסקי היא שונה. הוא פשוט מנצל את סבו להתעצמות הקריירה העתידית שלו, ואולי גם לביסוסו הכלכלי. הוא הצליח לשכלל את הכוח של דרעי - השליט הכל יכול ב"חכמי התורה" של ש"ס, עם שיטת האדמו"רות של החסידים - שהייתה כל כך מאוסה ולצנינים בעולם הליטאי, ועם שיטת ה"פסדו - בבאות" של חילוניים ספרדים המחופשים ל"חרדים". עד כמה מנהגי ינקי זרים לעולם התורה האמיתי והם תעתיק של סחר ביהדות, גיליתי בעיר מנצ'סטר, שבבריטניה הרחוקה דווקא. התארחנו אצל אלמנה צדקת שבאמת חפצה לקיים את אמונת החכמים התמימה שלה.

היא הניחה על שולחן ליל השבת בקבוק יין שרף והצהירה כי הבקבוק התברך מפיו של הגר"ח קניבסקי והבטיחה תמורת שתיית כוסית לכול מי שישתה ממנו הרים וגבעות, שכדי שלא לחלל שמים לא אחזור עליהם. חלפו הימים שרבני הליטאים יצאו חוצץ נגד מעשי הבקבוקים הללו וקראו להחרים רבנים המשתמשים בשיטה הזו. בטוחני שהגר"ח קניבסקי מעולם לא ראה את הבקבוק הזה ושכמותו. ינקי ובני דודיו הם בעלי הרעיון הזה, אותו רעיון שה"סטאייפלר" (אביו של הגר"ח קניבסקי) נלחם בו בכול כוחו, בעצומות ובמכתבים פומביים.

המכה לספרדים

כשגב' חסון קראה לגר"ח קניבסקי "רבה" (תרגום לעברית מאידיש: "אדמו"ר) מספר פעמים המרואיינים ועוברי הבטל ברחובה של בני ברק חזרו על התואר הזה כתוכים, הרי שהגאון מוילנא בכה בשמיים בכי תמרורים, אבל עימו בכו בשמים גם אדמו"רים אמיתיים וקדושים ולצידם חכמי עדות המזרח - ובראשם "הבבא סלי" זצקו"ל. בכינוי הזה - "רבה", כאילו ירקה החסונית בפרצופם של כל חכמי ליטא, הונגריה וגרמניה, שרבותיהם נלחמו נגד המושג הזה, גם כשרבנים קדושים התעטרו בו. ינקי קניבסקי דווקא היה מאושר. ה"צו'לנט" שלו עלה יפה.

לפני למעלה מיובל צפה את הדברים הללו הרב ישראל יצחק ירחמיאל דאמב, בספרו "העתקות", שם הוא הזכיר לליטאים כי עניין ה"נכדים" לא היה מעולם חלק מהשקפתם אלא "הבן יורש" בלבד, ובתנאי שהוא גאון תורה, לפחות כאביו. מי שחטף את ההשפלה הקשה בתוכנית הזו הייתה ש"ס. גב' חסון, יחצ"נית החצר של ינקי הנכד, שעלתה לכותרות לפני כעשרים וחמש שנה ביצאה למלחמה נגד ש"ס והגר"ע יוסף, העירה כי אנשי ש"ס נשמעים יותר לגר"ח קניבסקי מאשר לחברי "מועצת חכמי התורה" של ש"ס. בערבית השם אריה מתורגם לשם "אסד".

לפני שנים - כשחפז אל אסד האב שלט ללא עוררין בסוריה, וכפו הייתה מונחת על לבנון, הרי שאחד העיתונים בישראל כתב בכותרתו כי הלה הוא אריה בלבנון אך עכבר בגולן, מפחדו מישראל. וכך גם עם אריה דרעי. דרעי הוא גיבור כל יכול על הפוליטיקאים והפוליטיקה הממלכתית ועל החילוניים. אבל כשמדובר ביהדות החרדית הוא מתגלה כעכבר קטן המרומם כל סנטימטר של רב אשכנזי, גם אם צריך להחניף לנכד עלום וצעיר, בעוד שהוא משפיל את גוום של גדולי ספרד בדורנו. מותו של הגר"ע יוסף החזיר את החרדים הספרדים לימי שעבודם על-ידי העולם הליטאי והפכם ל"וואסלים". גם גב' חסון - הגיבורה הגדולה והתקיפה מול פוליטיקאים ואנשי תקשורת ישראלים, התגלתה כעכבר עושה רצונם של בני הכת הליטאית מבית הרב קניבסקי. או שאולי הייתה כאן עסקה שעוד נשמע עלייה בע"ה.

המושל בקליפה

הנכד הכל יכול הזה יודע להעלים מסבו הגדול את האמת ומציג בפניו רשעים כצדיקים ולהפך. בעולם החרדי הפסוק "על ימין תאמר שמאל ועל שמאל תאמר ימין" איננו עוד עבור רבנים נשואי פנים אלא עבור נכדים ועסקנים השולטים ברבותיהם בעזרת חוטי הבובות. והנה הגר"ח קניבסקי מקבל את כל ראשי האנטי דת בישראל, ובראשם אייווט ליברמן ונושא כליו, אלי אבידר. בטח שינקי כבר לחש על אזנו כי מדובר ב"עסקנים חילוניים אוהבי תורה ומצוות".

כשה"חזון אי"ש" היה אמור לקבל את בן-גוריון, ראש ממשלה שהכניס לממשלתו את החרדים והעדיפם על מפ"ם, הרי שה"חזון אי"ש, קיבלו רק משום הבטחת הפטור לבחורי הישיבות, וגם בפגישה עימו לא הסתכל בפניו. ואילו הגרי"ז מבריסק סירב להתראות עם בן-גוריון על-אף שהלה עמד ממש על מפתן דלת ביתו הסגורה ושלישו, יצחק נבון, התחנן שהגרי"ז מבריסק יקבלו. ההבדל הוא שאת שני גדולי ישראל הללו - שלא נמנו אפילו על המחנה הקנאי, איש לא הנחה ולא סיבב ואילו את הגר"ח קניבסקי פשוט מבלף ומסחרר אותו נכד שנהנה כל כך לשמוע מגב' חסון שהוא "ינקי הכל יכול"...

השדרוג השפל

סיפור הכתבה הזו, ששודרה בחילול שבת המוני, היא סיום של תהליך שדרוגה של מפלגת "דגל התורה" על-ידי השלטון והתקשורת החילונית והאנטי דתית, ממפלגת ההשקפה הטהורה למפלגה עלובה שגם הכיפות הסרוגות הפכו לימים רדיקליים יותר ממנה ומרבניה ביהדות הצרופה, יותר מאשר אלה שנערי "קול חי" ונכדים יהירים שולטים בה מטעם השלטון האנטי דתי.