לקראת ציון שנת ה-75 להולדתו של יוני נתניהו ז"ל, משתף אותנו חברו הטוב
עוזי דיין בצדדים פחות ידועים על הגיבור שדמותו השפיעה רבות על דור שלם.
עד כמה קשה היה בשנות ה-60 לצעיר ממשפחה רוויזיוניסטית להשתלב באליטה של צה"ל שרובה הייתה מורכבת מבני קיבוצים ומושבים המזוהים עם מפא"י ומפ"ם?
ראשית קשה היה בשנות ה-50 וה-60 להתקבל ולהשתלב ביחידות המובחרות של צה"ל לכל אחד ובפרט לעולים חדשים, לעירונים, לחובשי כיפות וגם לכל מי שלא היה מההתיישבות העובדת. עם זאת, הדרך למצטיינים גם ממגזרים אחרים תמיד הייתה סלולה.
יוני גם לא היה לבד אלא אחד משלושה אחים ששירתו ביחידה, הראשון היה ביבי, יוני אחריו ובהמשך הצטרף עידו. הלכידות המשפחתית שלהם והתכונות והיכולות - אינטליגנטים, פרפקציוניסטים, משכילים ובעיקר חדורי שליחות - עזרו מאוד להשתלב ביחידה בה המצויינות הייתה ערך ותנאי.
כשאני חזרתי ליחידה בסוף שנות ה-70 כמפקד. שאלתי האם זה הגיוני שכמעט כולם כאן מההתיישבות העובדת, רובם קיבוצניקים. היה כבר אז ברור שבכל מגזר אנשים בוחרים לשלב את אלו שנראים כדומים להם ו"ממשיכי דרכם". פעלתי לשנות זאת והנה כי כן, היום היחידות המובחרות מאופיינות בצעירים מכלל שכבות החברה הישראלית ובהובלת "אליטה משרתת" חדשה - הציונות הדתית לאומית.
מדוע בעצם יוני נתניהו הסכים לאחר מלחמת יום כיפור להיות: שריונר לא פחות ולא יותר... ולוותר על קריירה אקדמית בחו"ל התשובה לשאלה הזו מחייבת התייחסות בשני רבדים שונים - הציבורי והפרטי. יוני נתניהו הוא מייצג הדור הישראלי לאחר מלחמת יום הכיפורים. מפוכח, כואב, ועם רצון אדיר לשנות. כמוהו אלפים מבני אותו דור שאיבדנו חברים כה רבים במלחמה הקשה הזו. בדומה לרבים מבני דורנו היה גם יוני עסוק בניסיון למצוא תובנות בכדי ליישם את לקחי המלחמה ולשקם את צה"ל.
חצי מהרוגי מלחמת יום הכיפורים היו שריונרים ורבע היו קצינים בני גילנו. שדרת הפיקוד נפגעה קשות ואיש לא ידע לומר מה צופן יום. יוני היה אדם שלא הסתפק בעיסוק ב"מה זה עושה לי" אלא בעיקר ב"מה אני עושה עם זה" והיה חדור בתחושת שליחות והתנדבות וגם ראה בהסבה לשריון ובהשתלבות בחיל השריון אתגר אישי. המעשה שלו היוו השראה לרבים וגם לי שפסעתי במסלול דומה ויצאתי לפקד על גדוד וחטיבת שריון עשור מאוחר יותר.
אני חייב להבהיר - יוני אומנם למד בחו"ל ותמיד נע על הציר שבין הצבא לאקדמיה, על הציר שבין העולם המעשי לאינטלקטואלי, אבל בשום מקרה הוא לא תכנן קריירה אקדמית בחו"ל. הוא תמיד ראה במדינת ישראל את ביתו היחיד.
דעות פוליטיות, ימין שמאל, או שדברים אלו היו ממנו והלאה
יוני היה בבירור איש ימין. מבחינה מדינית, כלכלית וכו'. אבל היה ראשית כל ציוני. הבט, יוני לא היה מזוהה עם מפלגה אבל כן עם גישה אידיאולוגית ימנית. אבל היה בוגר מלחמה שעיצבה את נפשו וזהותו של דור שלם. היות שכך הייתה לו כמו לכולנו, ביקורת רבה על הממסד בשלל נושאים. בהיותו איש מעשה, עיקר הביקורת שלו התמקדה בהפקת לקחים צופים פני עתיד - סוגיות של שיקום צה"ל והחברה הישראלית.
הניסיון לעסוק במה הייתה זהותו הפוליטית של יוני אילו חי היום חוטא ב"ניכוס המתים", עיסוק מיותר ולא ישר בעיני ולא אצטרף אליו.
יוני חי בארה"ב בתקופת דור הפרחים. עולה מן המכתבים כי הייתה לתקופה זו השפעה עליו. בשנת 1976 הוא כותב: "אני נזכר בצעקה המטורפת והאומללה במחזה שראיתי מזמן - Stop the world! I want to get off!"
ראשית, יוני נתניהו היה בן אדם. עם כל המורכבות המתחייבת. הוא אומנם שירת ביחידה מובחרת עטורת מיתוסים ופיקד על מבצעים רבים, אבל כמו לכולנו היו לו קשיים, רגעי משבר, דילמות, אכזבות, כעסים ותסכולים.
יוני לא היה נער פרחים! אני שהייתי שכן של הזמרת ג'ואן באאז כשלמדתי בסטנפורד בסוף תקופת ילדי הפרחים, קובע זאת חד וחלק.
שנית שים לב למילים מטורפת ואומללה. זו ביקורת נוקבת ולא הערצה. יוני היה במהותו לוחם, מחנך ומגשים ...הוא מעולם לא חשב במושגים של לרדת אלא להתמודד... ואם כבר אם אנחנו רוצים לאפיין אותו במילים של שיר, יותר מתאים לו "אני ואתה נשנה את העולם".
שים לב, שהוא כותב לבני משפחתו ממש לאחר מלחמת יום הכיפורים את המילים: "אני חרד לגורלה של מדינת היהודים". הוא כותב את זה מתוך עוצמה ושליחות ולא מתוך רעד או תבוסתנות ואני מניח שכפתיח והסבר לעוד משימה שרצה לקחת על עצמו.
הבשורה העולה מהספר - מכתבי יוני? ברור שהייתה ליוני בכתיבת מכתביו גם הבנה שלמכתב יש גם ערך ההיסטורי. אביו פרופ' בנציון נתניהו היה היסטוריון בכל הכרתו והתנהגותו וממנו ירשו בניו את ההבנה שהמכתבים הם גם מסמך שיישאר אחריהם וחשוב לדייק ולבחור כל מילה נבחרה בקפידה. עבורי, המסר העיקרי של מכתבי יוני הוא: "הציונות תנצח וניצחון זה יושג במו ידינו".
הדמויות שהעריץ. משוררים, מנהיגים פוליטיים, אנשי תרבות
אנחנו לא היינו אנשים שמעריצים. כמוני כמוהו אנחנו אנשים שלומדים מאחרים, מעריכים את הקרובים לנו על מעשיהם. לא מעריצים! אביו של יוני בן ציון נתניהו היווה עבורו דמות מופת. יש לזכור שאביו היה דמות אידיאולוגית שנאבקה על מעמדה בממסד עויין וכל בניו גדלו שותפים למאבק זה.
כאיש גאה, מעולם לא שמעתי ממנו טרוניות על יחס הממסד לאביו, אבל הוא מאוד העריך את אביו ואת המאבק שלו על דעותיו ועל מעמדו בחברה הישראלית. בנוסף היה יוני מושפע מדמויות מההיסטוריה היהודית שהשפיעו על חיי האומה ובכלל זה גיבורי התנ"ך. למרות שלא היה אדם חובש כיפה, היו לו ידע תרבותי עצום גם בתרבות היהודית.
כדמות מהמאה העשרים, הרי אין ספק שזאב ז'בוטינסקי השפיע עליו רבות ולא רק בגלל קרבתו של אביו למנהיג זה, אלא גם לאור העומק והרבגוניות שבאישיותו של ז'בוטינסקי שעבור רבים היה ונשאר מנהיג אידיאולוגי ואיש מעש, סופר ומשורר, ודמות מעצבת תודעה. יוני אהב לקרוא שירה והיו לנו לא מעט שיחות בתחום זה.
דעתן שלא פחד לעמוד על שלו
בהחלט. והנה אתן לך דוגמא. מקים היחידה היה אברהם ארנן ז"ל. בתקופתו רוב פעילותה של היחידה התמקד בפעולות מודיעיניות. ארנן ייעד את היחידה בעיקר לפעולות אלו ולא נטה לשתף את הלוחמים בפעולות מבצעיות "רועשות" מתוך חשש לאיבוד חיי אדם ופגיעה במבצעים השקטים.
מולו התייצבו אנשים כמו יוני, אנוכי ואחרים בדעה שיש לאפשר ליחידה לבצע פעולות מבצעיות נוספות בדומה ליתר היחידות המובחרות בצה"ל. אליבא דה יוני ההשתתפות בפעולות לחימה היה בה כדי לחשל את הלוחמים ולבחון את האומץ שלהם בשדה הקרב.
אם נדבר על תכונות האופי שלו, הרי שאפשר לומר שמדובר היה בלוחם פרפקציוניסט שהקפיד על כל פרט טרם יציאה למבצע ותחקיר מדוקדק בסיומו. השיחות שלו עם הסובבים ביחידה עסקו בעיקר בהשלכות המבצעיות והאתיות של המבצעים, וסוגיות של הכשרת וחינוך הלוחמים. היה לו גם חוש הומור עם חיוך כובש, חוש הומור מתוחכם.
אפילוג - יש כאלו הטוענים שהמיתוס נופח בגלל אינטרסים זרים
כל האמירות האלו הן שקריות, רעות לב ורצופות אינטרסים פוליטיים. עכשיו נשארו הזכרונות מיוני כמפקד, רע לנשק ודמות מופת!
