בכול זאת ביבי

אני מאלו שסבורים שמדינה פלשתינית ביהודה ושומרון היא סכנה חמורה לקיומה של מדינת ישראל. אני מאמין שממשלה בהנהגת השמאל, אם חס וחלילה תקום, תעמיד את פתרון הבעיה הפלשתינית בראש סדר העדיפות שלה, ואם רק תוכל, תתעלם מרצון רוב הציבור, תפקיר ללא היסוס את ביטחוננו ואת עתיד ילדינו, תמכור את אדמות המולדת עבור נייר חסר ערך ותשתמש בכול תכסיס פוליטי שפל ומפוקפק ובכול אמצעי דיקטטורי ודורסני כדי להשיג מטרה זו. זו הסיבה שלקראת כל מערכת בחירות אני נתקף בחרדה קיומית וחולם על אוטובוסים מתפוצצים. זו גם הסיבה שלעולם
לא אצביע יותר למפלגה כמו מרץ למרות שדעותיה בנושאי דת ומדינה קרובות לשלי.

כמו רוב הישראלים, יותר ממה שאני תומך בימין אני חושש מאנשי השמאל שנראים לי רובם אנשים מסוכנים: מנותקים מהעם, תלושים מהמציאות, חסרי אחריות וחיים במציאות אוטופית ומדומה. למרבית המזל הסיכוי להקמת מדינה פלשתינית הולך ופוחת עם השנים. רוב אזרחי ישראל תומכים בימין הפוליטי, המציאות ביהודה ושומרון מקשה מאוד על היפרדות והפילוג והעקשנות של הפלשתינים לא מאפשרים פשרות. אבל הדאגה עדיין מקננת בתוכי וזה משאיר לי ולשאר בוחרי הימין מספר אפשרויות מצומצם.

אם מתעלמים מפוליטיקאים שרק מתחפשים לימין כמו אביגדור ליברמן וממפלגות קיקיוניות שספק אם יעברו את אחוז החסימה, הבחירה של מצביעי הימין היא בין שלוש מפלגות: ימינה, התקווה החדשה בראשות גדעון סער והליכוד בראשות נתניהו.

גדעון סער התחייב שלא יישב עם נתניהו ואני מאמין לו. סער מבין שחלק גדול מתומכיו הנוכחיים מגיעים מהצד השמאלי של המפה הפוליטית ושאם ייסוג מהבטחתו לפני הבחירות, רבים מהם יתמכו במישהו אחר. סער גם מבין שאם יעשה "מעשה גנץ" ויישב עם נתניהו אחרי הבחירות, יצטייר כאדם חלש ולא אמין. סער, איש ימין לפי דעותיו, מעדיף ממשלה שלא תוכל לממש מדיניות ימנית מלשבת עם נתניהו שנוא נפשו. בהחלטתו זו סער במוצהר מונע מנימוקים אישיים ולא ענייניים, בוגד בעקרונותיו ובוגד במחנה הימין. למרות שסער נראה כאדם שקול ורציני דבריו מעידים שהוא ממש לא. מי שמחרים מנהיג של מפלגה לא על בסיס אידאולוגי אלא על בסיס טינה אישית, מי שלא מכבד את בחירתם של למעלה ממיליון מצביעים, מי שמעדיף ממשלה נכה ולא מתפקדת עם השמאל על ממשלת ימין יציבה, מי שמעדיף בחירות חמישיות תוך שנתיים על ישיבה עם יריב פוליטי לגיטימי הוא אדם לא רציונאלי, מונע משנאה, מייצג אינטרסים אישיים ולא ממלכתיים ואינו ראוי לקולי.

ימינה יכלה להיות בחירה טבעית עבורי לולא ביצעה תפנית אידאולוגית. בניסיון לקושש קולות מן המרכז ולגייס את קולות המובטלים. בנט החליט שימינה תחביא את עמדותיה ותתרכז במלחמה במשבר הקורונה ובמשבר הכלכלי. ברוב הדמוקרטיות בעולם, מנהיגים מציגים את דעתם כדי שנבחר בהם, ובישראל המציאות הפוכה. אצלנו מנהיגים כולל בנט מסתירים את דעתם כדי להיבחר. בנט מאשים את הממשלה בחוסר אכפתיות ובהיעדר יכולת ביצוע ומבטיח לעמוד בראש ממשלת מומחים שאיכפת להם. נשמע מבטיח, אלא שמגפת הקורונה תהיה עוד מעט מאחורינו ובקרוב צפויה בישראל פריחה כלכלית עם או בלי בנט. מי שבוחר בימינה עושה זאת לא כדי למנות פרויקטור כלכלי ולא כדי להילחם באבטלה, מטרות שכול המפלגות שותפות להן. טוב הייתה עושה ימינה לו העמידה את דעותיה האמיתיות לבחירת הציבור. קיים בישראל ציבור רחב שמתנגד להקמת מדינה פלשתינית ותומך בהתיישבות ובהחלת ריבונות ומבקש ייצוג פוליטי. קיימים ציבורים רחבים שרואים בעיניים כלות את שלטון הפקידים והמשפטנים ומחפשים מפלגה שתילחם עבורנו נגד הדיקטטורה השיפוטית, תשים קץ להפיכה המשפטית, תייצר איזון ראוי בין הרשויות ותחזיר את המילה האחרונה לידי העם.

גם המלחמות הפנימיות שחוזרות ונשנות בימינה מעוררות שאלות. האם ימינה באמת בנויה להיות מפלגת שלטון? כיצד ניתן לסמוך על אלו שלא מסוגלים להשכין שלום בביתם שינהלו את המדינה? בנט ושקד, שניהם אנשים מוכשרים, עסוקים יתר על המידה בפיזור השמצות כנגד נתניהו במקום בהצגת אלטרנטיבה. בראיונות שניהם נראים כילדים מבוהלים שלא בשלים להנהיג ולהוביל מדינה. בדיוק כמו השמאל גם הם לוקים ב"תסמונת הביבי" וחיים בצילו. הגיע הזמן שישתחררו יתבגרו ויציגו את מרכולתם הפוליטית, אולי אז יוכלו להיחשב אלטרנטיבה ראויה. אחרי הבחירות, אם תקום ממשלת ימין, היא תכלול בהכרח את ימינה בלי קשר לגודלה. ימינה גדולה עלולה לחבור לממשלת שמאל חרדים ולהוות עלה תאנה ימני לרעה שבממשלות האפשריות.

לפיכך הליכוד בראשות נתניהו נראית כאופציה ההגיונית למצביעי הימין. מזה שנים נתניהו הוא האיש המושמץ והמותקף ביותר בציבוריות הישראלית שלא בצדק. נגד נתניהו חברו האליטות, הממסד הביטחוני, הממסד המשפטי והתקשורת. למרות שהוא קורבן של רדיפה בלתי פוסקת והכפשות חסרות בסיס, נתניהו לא נגרר לשיח השנאה ושמר על ענייניות. נתניהו לא מחרים ולא פוסל אף אחד. לא את הערבים, לא את החרדים, לא את הדתיים ולא את החילוניים.

נתניהו לא מתלהם ומתבטא במתינות ובזהירות. כדי להאשים אותו בהסתה שולפים יריביו שניים שלושה משפטים מתוך קריירה של עשרות שנים יוצא מהכלל שרק מעיד על הכלל. כדי לנסות לסלקו מהשלטון הומצאו אישומים חדשים, נתפרו תיקים חסרי בסיס, נופחו זוטות והתנהלה מלחמה בזויה ומבישה כנגד בני משפחתו. שלא באשמתו המדינה כולה הפכה לבת ערובה בידי מערכת משפטית חולה שהשליכה את כולנו בחוסר אחריות למערבולת של אי-יציבות שלטונית. חרף מאמצי האליטות ובניגוד לכול הסיכויים, נתניהו לא רק עמד בלחץ אלא אפילו הצליח להוביל את המדינה להישגים רבים בכול התחומים. תקופת שלטונו מתאפיינת בשקט ביטחוני, התעצמות צבאית, פריחה כלכלית, סגירת פערים ואפילו ניצנים של נורמליזציה עם העולם הערבי. ועוד לא דיברנו על החיסונים. נתניהו הוא מנהיג ממלכתי. דוגמה לכך ראינו השבוע כשגינה באופן ברור וחד-משמעי את תקיפת השוטרים בבני ברק וגיבה את המשטרה בעוד יריביו לפיד, גנץ, סער ובנט נאלמו דום, מי יודע אולי יזדקקו בקרוב לקול החרדי. בהיעדר חלופות ראויות נתניהו חרף חסרונותיו נותר, לדעתי וגם לצערי, האופציה הכי נכונה ואולי היחידה למצביעי הימין.