במסכת חולין (דף ס"ה, עמוד א') מתלבטת הגמרא בשאלה כיצד לזהות עופות טמאים בלתי מוכרים, האסורים באכילה. אלישע בן אבויה מציע אבחנה מעניינת: "שכן עם טמאים - טמא; עם טהורים - טהור". תראו עם מי העוף הזה מסתובב, כי מן הסתם הוא ידבק בדומים לו. מעירה הגמרא, שזהו בעצם רעיון של ר' אליעזר: "לא לחינם הלך זרזיר אצל עורב, אלא מפני שהוא מינו". ובלשוננו: מצא מין את מינו. ונשים לב, שהאמירה הזאת מתייחסת דווקא לעופות טמאים; להם יש נטייה להישאר בסביבה הטמאה.

האמירה הזאת מיטיבה להסביר מדוע מינה בנימין נתניהו את ישראל כ"ץ לשר האוצר. לא צריך להסביר מדוע הוא הפר את התחייבותו למנות את ניר ברקת; אם נתניהו היה עומד בה, זה מה שהיה מחייב הסבר. אבל מדוע למנות אדם חסר כל כישורים וניסיון, מי שכל הקריירה שלו הוא עסקן ופוליטיקאי, כוחני שלא לומר בריון - לתפקיד שמצריך הכי הרבה ידע והכי הרבה יכולות תמרון וגמישות, בעיצומו של משבר כלכלי חסר תקדים?

אמש (24.1.21) קיבלנו את התשובה: משום שזהו זרזיר ההולך אצל העורב. השניים חולקים את הבוז התהומי לשלטון החוק ולמינהל התקין, השניים חולקים את אותה מידה של צביעות, השניים יעשו הכל כדי להישאר בשלטון, השניים יפזרו הבטחות חסרות כיסוי וישקרו לנו בפרצוף מבלי למצמץ.

שיא של צביעות

הקורונה איננה מחכה לבחירות, הסביר נתניהו מדוע נזכרו הוא וכץ לשפוך עלינו 15 מיליארד שקל בדיוק חודשיים לפניהן. זה נכון - אבל שיא של צביעות. הבה ונזכיר כמה עובדות. ישראל הולכת לבחירות משום שנתניהו הפר את ההסכם הקואליציוני לפיו יוגש תקציב דו-שנתי. נתניהו הפר את ההסכם משום שזה היה הסעיף היחיד בו לפיו הממשלה תתפרק והוא ימשיך לעמוד בראשה. כץ ציית לו בלא כל עוררין משום שהוא מלחך פנכה של נתניהו. בגלל זה ממשלת ישראל עובדת בשנת 2021 על בסיס תקציב 2019 שהוכן בשנת 2017. משבר הקורונה משתולל בשל המחדלים של נתניהו וממשלתו. איש לא הפריע לו להציג תוכנית סיוע לפני חצי שנה.

זו האמת ואין בלתה. כלומר: נתניהו, בסיועו של כץ, הוא-הוא הגורם לבחירות, הוא-הוא הגורם להעדר תקציב, הוא-הוא הגורם לצורך לשלוף מן המותן חבילה של צעדים ולקרוא להם "תוכנית כלכלית". ואז הוא, בסיועו של כץ, אומר לנו שאין ברירה. למה אין ברירה? כי אתם גרמתם לזה!

אבל נניח שבאמת חייבים לעשות משהו במהירות. נניח שבאמת הדרך היא להזרים כסף למשקי הבית ולעסקים (בגדול זה נכון, כך יוצאים ממיתון; השאלה היא כיצד, כמה ולמי). יש דרך נכונה לעשות דברים: להיוועץ באנשי המקצוע, לשמוע דעות שונות, לבחון חלופות, לבדוק עלויות ומקורות מימון. אתם יודעים - כמו שעושים לפני שקונים מכונית או יוצאים לחופשה. וישנה הדרך הכי לא נכונה לעשות דברים: להחליט לבד, בלי לדבר עם איש, להשתיק את המומחים, להתעלם מן הבעיות. אתם יודעים - כמו שנראית "תוכנית כלכלית" של נתניהו וכץ.

אכן, יש בעיה עם כוחם הרב - ואולי הרב מדי - של פקידים. אכן, יש בעיה עם כוחם הרב - וללא ספק הרב מדי - של יועצים משפטיים. אך צפצוף מוחלט עליהם הוא הרבה יותר חמור. מי שחושב שצריך לשנות את דרך קבלת ההחלטות, צריך לעשות עבודה ממושכת וזהירה ולהציע דרך חילופית. מי שחושב שיש חוסר איזון בין הדרג הנבחר לדרג הממונה, ונמצא בשלטון מזה תריסר שנים, יכול לפעול בצורה סדורה כדי להציג פתרון משלו. אסור לו, אסור לו, אסור לו, פשוט לרמוס את כל התהליך במחיר של מיליארדי שקלים מכספי הציבור ערב בחירות.

פקידי האוצר נדהמו לשמוע על כוונתם של נתניהו וכץ להודיע על ה"תוכנית"; הם לא ידעו עליה דבר. אביחי מנדלבליט שמע בסוף השבוע - מהתקשורת, כמובן - על הכוונה המתבשלת והזהיר מפני צעדים בלתי חוקיים בעיתוי הנוכחי. נתניהו וכץ התעלמו מכולם. הפקידים חושבים שהרעיונות גרועים? אפשר להראות להם את הדלת, כפי שעשה כץ בגסות אופיינית (ובשוביניזם מגעיל). היועץ המשפטי סבור שהמהלך פגום ואולי פסול? שיקפוץ לנו.

מי יתקוף יותר את בג"ץ

מבחינת נתניהו וכץ, זהו מצב של win-win. אם התוכנית תעבור את מכשולי הכנסת ובית המשפט - הם ישפכו כמה אלפי שקלים על הבוחרים ממש בסמוך להליכה לקלפיות. אם האופוזיציה תצביע נגד - יוכלו להגיד לציבור: תראו איזה רשעים. ואם בג"ץ יפסול אותה - הם יזכו בנקודות במאבק הלא-אישי היחיד המתנהל בין בנימין נתניהו, גדעון סער ונפתלי בנט: מי יתקוף יותר את בית המשפט ומי יציע צעדים יותר מסוכנים לפגוע בעצמאותו.

דומה שהאפשרות האחרונה היא המטרה האמיתית של נתניהו וכץ. כדי להבטיח שבג"ץ יפסול את הצעדים או לפחות את חלקם, הם הלבישו אותם גם בחגורה וגם בשלייקס. זוהי כלכלת בחירות בוטה, אבל לא בטוח שבג"ץ יתערב; ניתן לטעון שמדובר בסדרי עדיפות שבסמכות הממשלה, ושלא מדובר בשוחד בחירות קלאסי המכוון לקהל ספציפי. אז ליתר ביטחון, הם הכינו את הצעדים הללו בלא מינימום של תשתית עובדתית וכאמור תוך התעלמות מוחלטת מן הדרג המקצועי והייעוץ המשפטי - דהיינו, תהליך פגום מבסיסו שמצדיק התערבות של בית המשפט.

כל זה קורה במקביל להתפרעויות ההולכות ומחמירות במגזר החרדי, שדווקא מולן נתניהו שומר על שתיקה. זאת אומרת, הוא כן דיבר - עם יענקי קנייבסקי, נכדו של הרב חיים קנייבסקי. הבנתם? עם עובדי ממשלתו הממונים על המינהל התקין - נתניהו אינו מדבר; הוא כן מדבר עם אדם פרטי בניסיון להביאו לשכנע אדם פרטי אחר שיואיל בטובו להורות לציית לחוק. על הח"כים ואישי הציבור החרדיים, המגנים את המשטרה אך לא את הפורעים, הוא לא אומר מילה; למה? כי אותם, בניגוד לפקידי האוצר וליועצים המשפטיים, הוא צריך כדי לשרוד פוליטית.

כך נראית ממשלת נתניהו עשרה חודשים לתוך הקורונה. אפס במינהל תקין, אפס בניהול מקצועי, אפס בשלטון החוק. הבשורה הטובה היחידה אמש היא, שהתקיימה בנתניהו הברכה שנוהגים להעניק אוספי צדקה לתורמיה: יהי רצון שתמיד תהיו בצד הנותן ולא בצד המקבל. נתניהו החליט שהגיע הזמן לעבור מצד של מקבל השוחד לצד של נותן השוחד.