ב-28 במארס 2020 מעדה ג'ני מרשל בת ה-86 בבית חולים בברוקלין ונפלה על קסנדרה לונדי בת ה-33. המתח סביב הקורונה גרם ללונדי לטעון שמרשל הפרה את כללי הריחוק החברתי ודחפה אותה. מרשל נפלה, נחבטה בראשה ומתה. לונדי הואשמה בהריגה ותקיפה - הוכחה לכך שגם מערכת המשפט האמריקנית נפגעה מהקורונה, כותב השבועון טיים.

עורך דינה של לוני ביקש ארבע פעמים לשחרר אותה בערבות, אך בית המשפט סירב להקטין את הסכום שקבע – 200,000 דולר. בחודש יולי הפחית בית המשפט לערעורים את הסכום ל-30,000 דולר והיא שוחררה. בשבוע שעבר (10.2.21) התקיים דיון בעניינה והתיק נדחה לחודש מאי. בני משפחתה של מרשל מאמינים, שהקורונה מילאה תפקיד בהחלטה על השחרור בערבות, ומקווים שיוכלו להיות באולם כאשר יתחיל המשפט.

סגירת בתי המשפט וביטול משפטים בפני מושבעים גורמים לכך שאפילו הקורבנות והנאשמים לא בהכרח יכולים להיות נוכחים באולם, ואיש אינו יודע מתי זה יסתיים. מאות אלפי תיקים פליליים ברחבי ארה"ב נתקעו בשל מגבלות הקורונה. יותר נאשמים, במיוחד אלו הסובלים מבעיות בריאות, חותמים על הסדרי טיעון כדי להימנע ממעצר לזמן בלתי מוגבל. דיונים וירטואליים חושפים את חוסר השוויון של בני השכבות הנמוכות, שלא יכולים להרשות לעצמם מחשבים ואינטרנט. וכל זה – בזמן שמספר התיקים הפליליים עולה. בעיר ניו-יורק לבדה יש פיגור ב-49,000 תיקים, ובמדינת מיין – ב-22,000. בפלורידה נתקעו 1.1 מיליון תיקים, וקליפורניה הקציבה 25 מיליון דולר לבתי המשפט כדי לסייע בצמצום הסחבת.

במארס אשתקד החלו בתי המשפט לעצור את בחירת המושבעים ואת פתיחת הדיונים בתיקים פליליים ואזרחיים חדשים. אפילו בית המשפט העליון הפסיק את הטיעונים בעל-פה, בפעם הראשונה מזה למעלה מ-100 שנים. בסתיו 2020 התחדשו חלק ממשפטי המושבעים במגבלות. במדינת ניו-יורק, למשל, הותר לבתי המשפט המחוזיים לקיים דיון פלילי אחד באולם בו הותקנו מחיצות פלסטיק ומושבי המושבעים הורחקו זה מזה. אבל הפתיחה מחדש הייתה קצרת ימים; הזינוק בתחלואה מאז חג ההודיה הוביל לסגירה מחודשת. בסוף נובמבר הפסיקו 25 בתי משפט מחוזיים את משפטי המושבעים והליכי חבר המושבעים הגדול. כיום, גם במחוזות בהם חודשו ההליכים הפרונטליים, יש מגבלות על מספר הנוכחים באולם והדבר מאט את ההליכים.

לפני הקורונה טיפלו בתי המשפט המדינתיים ב-18 מיליון תיקים פליליים בשנה, ו-10-8 מיליון בני אדם שירתו כמושבעים. ההערכה היא שהחזרה לשגרה כלשהי לא תהיה לפני 2022. כדי לבחור מושבעים בתיק אחד, יש צורך ב-60-45 מועמדים; רוב בתי המשפט אינם יכולים לקלוט כזאת כמות של בני אדם בבת אחת תוך שמירה על ריחוק חברתי. לכן, לפחות במערכת המשפט הפלילית, הסוף של הקורונה ממש אינו נראה באופק.

הסחבת מציבה שורה של בעיות בפני המערכת, מסביר טיים. ככל שעובר יותר זמן, גדלה הסכנה שעדים ימותו או ישכחו פרטים. זה מה שקרה ביוסטון: השוטר שעצר נאשם באלימות במשפחה מת לפני שהספיק להעיד; המשפט נדחה 12 פעמים ב-17 החודשים האחרונים. הליכים מקוונים מדגישים את חוסר השוויון הגזעי, משום שהשכבות החלשות הן הנפגעות הכלכליות הקשות ביותר מן הקורונה, ולא יכולות להרשות לעצמן מחשבים ואינטרנט. חלק מן המדינות השעו את החוקים המגבילים את התמשכות החקירות, ובכך פגעו בזכותם של הנאשמים להליך מהיר. סניגורים טוענים שהדבר מביא ליותר הסדרי טיעון, בהם התביעה מסתפקת בזמן המעצר או מסכימה לעונש על תנאי.

הסדרי טיעון היו נפוצים מאוד בארה"ב עוד לפני הקורונה. מבין 80,000 הנאשמים בעבירות פליליות פדרליות ב-2018, חתמו 90% על הסדרי טיעון ורק 2% ניהלו את משפטיהם. ברמת המדינה, משפטי מושבעים התנהלו ב-2017 רק ב-3% מן המקרים ב-22 מחוזות לגביהם יש נתונים. בתוספת החשש מפני הצפיפות בבתי הכלא, ברור מדוע השיעור עולה עוד יותר בשנה האחרונה. המשבר הכלכלי תורם גם הוא, משום שהרשעה בבית המשפט פוגעת ביכולת למצוא עבודה ולשכור דירה.

זה למשל היה המקרה של מייקל הילטון בן ה-64, נשא איידס הסובל ממערכת חיסונית חלשה. הוא הודה שהפר את תנאי שחרורו בערבות, בין היתר משום שלא שהה במעון בו ציווה עליו בית המשפט להיות ולא הגיע לפגישה עם המפקח עליו. המלכ"ר שהעניק להילטון סיוע משפטי טען, שהוא חשש שייבדק בקורונה במעון, ושלא יכול היה ליצור קשר עם המפקח משום שהמערכת הייתה בתוהו ובוהו גמור בשל המגיפה. אבל הוא העדיף לחתום על הסדר טיעון ושוחרר בתנאים מגבילים מכלא רייקרז.