עשרה ימים לאחר מותו של מפקד חיפה הערבית, מוחמד בק אל-חניטי,¹ ורבים מאנשי מטהו ב-17 במארס 1948, במארב של ה"הגנה" בכניסה הצפונית של קריית מוצקין, מינתה הוועדה הצבאית של הליגה הערבית שישבה בדמשק את אמין עז א-דין, אחד מסגניו של אל-חניטי, למפקד חיפה. בתחילת אפריל כבר עזבו את חיפה רוב הערבים העשירים והנכבדים ועברו לשכם, לג'נין, לסוריה וללבנון. השכונות הערביות והבתים הערביים שגבלו עם שכונות היהודים ננטשו, ולוחמי "צבא ההצלה" התיישבו בהם. העימות בחיפה היה לצבאי, והסיכויים להסדר בחיפה פחתו. חיפה הערבית הייתה לקסרקטין. התושבים הערבים שנותרו בחיפה, רובם מדלת העם, סבלו ממחסור. כנופיות של שודדים וגנבים הפריעו לעז א-דין לפקד ולשלוט כהלכה בשכונות הערביות.² הובטח לו לקבל תגבורות מ"צבא ההצלה" אך תבוסת קאוקג׳י במערכת משמר העמק ותבוסת הגדוד הדרוזי של "צבא ההצלה" בפיקוד שכיב ואהב, ליד רמת יוחנן, פגעו קשה בערביי חיפה לא רק בגלל תגבורות שלא הגיעו, אלא בגלל התחזקות היהודים במרחב הכפרי הסמוך לעיר.

מכה מוראלית נחתה על ערביי חיפה כאשר אחד ממנהיגיה הוותיקים, יושב-ראש הוועדה הלאומית, רשיד אל-חאג' איברהים, שפעל להשיג הפסקת אש בעיר, נסע לקהיר לשיחות עם המופתי חאג' אמין אל-חוסייני, שדרש להמשיך בלחימה. השניים נועדו שוב אחרי זמן קצר בדמשק ומשדעתו של רשיד לא התקבלה הוא הודיע כי לא יחזור לעיר.³ בעיה נוספת הייתה העדר תקציב למפקדים המקומיים והזרים והֶעדר אמצעי לחימה. פנייה לוועדה הצבאית בדמשק לא נענתה.⁴

ארבעת החודשים של מלחמת ההתשה העירונית עִייפו לא רק את הערבים אלא גם את היהודים. חטיבת "כרמלי" נפגעה מאוד מאסון שיירת יחיעם⁵ ב-27 במארס ושלחה יחידות מחיפה לחזק את הגליל המערבי. לאסון השיירה ליחיעם ולאסון מקביל של שיירת נבי דניאל⁶ הייתה השפעה מוראלית מהממת בכל ארץ-ישראל ובייחוד בחיפה ובצפון. השפעה שלילית זאת החריפה לאחר השמדת שיירת חולדה ב-31 במארס והיא הניעה תהליך של שינוי במאה ושמונים מעלות של האסטרטגיה העברית, מהגנה להתקפה.⁷

בעשרים הימים הראשונים של אפריל פחתו מאוד הפעולות הצבאיות בחיפה. אירוע דרמטי יוצא דופן בפרק-זמן זה היה ניסיון ערבי לפוצץ את טחנות-הקמח והממגורות של היהודים ברחוב חג'אז שבעיר התחתית. ב-15 באפריל החדירו הערבים לטחנות חומר-נפץ בכמות גדולה, בתוך קרון רכבת שהוביל מטען של מזוט לטחנות. עובד רכבת ערבי, שהכניס את קרון הנפץ למפעל, עורר את חשדם של השומרים כשסירב לקבל מהם חבילת-מצות במתנה. אחד מהם קפץ על הקרון וראה פתיל בוער. הוא ניסה לנתק את הפתיל אך הבין שזאת פצצת-זמן ששעון מפעיל אותה ודחף את הקרון אל מחוץ למפעל. העובדים נכנסו למקלטים. קול פיצוץ נשמע בכל העיר. בית ערבי אחד נהרס ושומר הרכבת נהרג. לטחנות הקמח לא נגרם כל נזק. אחד מעובדי הטחנות שנפצע מרסיס מת אחר-כך מפצעיו.⁸

למחרת ניסו הערבים להחדיר מכונית תופת מוסווית כמשאית צבאית בריטית להדר הכרמל. ליד מחסום של ה"הגנה" הוחרמה המשאית והנהג שנעצר סיפר לש"י על המתרחש במפקדה של עז א-דין ובחיפה הערבית.⁹

בעשרים ימי השקט היחסי הללו חלו שינוי בחטיבת "כרמלי": קצין המבצעים דב צסיס קיבל את הפיקוד על גדוד 21 לאחר מותו של בן-עמי פכטר בשיירת יחיעם; מפקד גדוד 22, מרדכי מקלף, מונה לקצין המבצעים החטיבתי וקצין המנהלה החטיבתי, בן-ציון ענבר, מונה למפקד גדוד 22. מקלף וענבר תִכננו את "מבצע מספריים" שעיקרו ביתור השטח הערבי כמו במספריים על-ידי התקפה בו-זמנית מהדר הכרמל ומהעיר התחתית.¹⁰ הגדוד העירוני שגייס מקסים כהן¹¹ יקבל אימונים אינטנסיביים ביערות-הכרמל. בהסכמת בן-גוריון ארגנו אבא חושי ויוסף אלמוגי גדודי עבודה במתכונת צבאית, כדי למנוע תוהו ובוהו כשיעזבו הבריטים את חיפה.¹² אף שאיש לא העלה בדעתו כי בעוד זמן קצר מאוד תעבור חיפה לשלטון יהודי מלא, התאמו פעולות ה"הגנה" ומוסדותיה האזרחיים למצב כזה. מזיגה של אינטואיציה, תִפקוד נכון ומקרה מוצלח סייעו ליהודי חיפה.
_______________________

בשבוע הבא: לערביי חיפה לא היה סיכוי להתמודד בשדה הקרב מול היהודים; תוכנית הערבים – להתיש את היהודים בחיפה; היהודים התכוננו בצד הצבאי, הארגוני ובעזרת קונספירציות עם הבריטים נגד הערבים; אי-כתיבת האמת בספרי היסטוריה ובספרי זיכרונות; הבריטים נתנו את חיפה במתנה ליהודים.

1. היה קודם לכן מפקד בחיל הספָר העֵבר-ירדני.
2. א"צ, צרור ידיעות יומי מ-30 במארס עד 14 באפריל; צדוק אשל, "חטיבת כרמלי", עמ' 126–129; משה כרמל, מערכות הצפון, עמ' 33.
3. תמיר גורן, "מדוע עזבו התושבים הערבים את חיפה? עיון בסוגיה חצויה", קתדרה 80, יוני 1996.
4. תמיר גורן, "המלחמה על הערים המעורבות בצפון הארץ", עמ' 190, בספר "מלחמת העצמאות – דיון מחודש" בעריכת אלון קדיש, העמותה לחקר כוח המגן על שם ישראל גלילי ומשרד הביטחון ההוצאה לאור, 2004.
5. ראה כרך 7 בסדרה שפרסמתי, "בשדות הקרב של מלחמת העצמאות – ניצחון ערבי במלחמת הדרכים".
6. שם, שם.
7. ראה כרך שמיני "מבצע נחשון וקרב הקסטל" בסדרה הנ"ל.
8. צדוק אשל, שם, עמ' 343; "על המשמר", 16 באפריל 1948.
9. א"צ, אופן מעבר המוקש להדר-הכרמל, 20 באפריל 1948; א"צ, אל בנימין מאת ולטר, דוחות על חקירת הערבי שנתפס במכונית עם המוקש; צדוק אש, עמ' 343.
10. ראה להלן.
11. היה קצין בכיר בצה"ל ובמשטרה ואלוף הארץ בירי בצלחות חרס. בשנת 1969 זכה למקום ראשון באליפות העולם.
12. יומן דב"ג, 29–30 במארס 1948; ארכיון יד טבנקין, עדויות של בן-ציון ענבר מ-12 באוקטובר 1971; ראיונות עם משה כרמל ודב צסיס.